לבחור ולהתלונן

[mykal]

כנראה, שה.... כבד,

וקשה להניעו.

והפנויה שלי היה אוקסימורון למציאות שתיארת.

אני מפנה הרבה זמן להיות עם נכדי ולעזור לילדי.
מה שאנשים לא מבינים, שזה שוה--גם בהנאה הרגעית של כל הנוגעים בדבר.
וגם שזו השקעה לטוח רחוק.
ואם יענין אותך--אספר חויה מהשבוע האחרון.

 

[שיר לי שני]

ספרי, בכיף.

 

[mykal]

אשתדל לקצר כדי לא לחפור.

הילדים שלי קשורים לאבא שלי.
סבא שתמיד היה שם בשבילם, נסע, קנה הביא נתן,
עודד בלימודים. נהנה מהנינים ויודע להתיחס ולשמור על קשר.
לעומת סבא וסבתא מצד שני--שגרים בעיר שלנו, בעוד אבי גר רחוק מאוד.

השבוע אבי מאושפז בשיבא .ואנחנו סביבו 24 שעות ביממה.
הילדים שלי משתתפים בשמירה.

ולסיפור שרציתי--שאלתי את אחד מבני, אם יכול להיות בבי"ח, כי רק חזרתי ואבא צריך טיפול.
לי זו נסיעה של מעל שעתיים כיוון) ותשובתו.-אמא אני שמח לעזור לך,אבל תדעי לך
שזה בעיקר בשביל סבא, זו הזדמנות להחזיר לו קצת ממה שעשה בשבילי.
ככה זה כשסבא וסבתא בתמונה הנכדים מוקירים. זה הרוח.

זה שבן השנה וחצי, 'מותר' על אמו ועל אחותו ושמח בזרועותי,
מה עונג גדול מזה?

 

[שיר לי שני]

לא יודעת מה עונג גדול מזה

אבל לחמותי יש קשר נפלא עם הנכדות מצד אחד מבניה האחרים.
רק שאת הקשר הזה היא יצרה על חשבון זה שההורים ויתרו על דברים שחשובים להם, ומוכנים שהיא תעביר מסרים שליליים לגבי האמא, וגם שם היא מתלוננת כל הזמן שהם לא "מספיק" מתייחסים יפה וכו'.

 

[mykal]

חמותך כנראה,

קשה לה בתקשורת בינאישית.
מענין אם יש לה חברות בקיבוץ?
האם היא דמות אהודה ומקובלת?
או שקרה לה משהו במהלך השנים שנעשתה בגללו מרירה.
כי הרי בסופו של יום כולנו שמות ראש על הכרית,
ומחשבנות את מערכת חיינו--נראה לך שהיא מרוצה? שהיא לא חושבת
שאולי צריך אחרת?
איפה חמיך בענין הזה? אין לו רצון ודיעה?
אולי הוא בכלל יכול להיות מתווך בין הרגשות של הסביבה לבינה?

 

[שיר לי שני]

זה לא שיש לה בעיה

זה שרוב התקשורת התנהלה כבר ראש שלה,
ואת מתבקשת לא לבלבל אותה עם החלק האמיתי שלך בתקשורת הזו.
את חושבת ואומרת מה שהיא דמיינה שחשבת ואמרת!
מי אמר שצריך שניים לתקשורת?
חמי ותקשורת, בטח רגשית, זה לא בדיוק מנגנון משומן...

 

[mykal]

 

[אנילה1]

אצלי זה פשוט. מתקשרת לבן, ושואלת מתי ניקח

את הנכדים כל פעם אחד, כשיהיה להם זמן, בין לבין חברים, כדורגל וטיולים. הנכד הגדול שיעלה לט' בשנה הבאה, רוצה גם לבוא אבל כבר נורא עסוק, הוא הולך להיות מדריך במתנ"ס המקומי, אז לא יכול לבוא. אז נראה את כולם בליל הסדר אצל הבן. מתנות אצלינו זה כסף, כך הבן ביקש. יופי עושים לי חיים קלים.

 

[B l u e D e v i l]

זה כביכול מה שהיא עשתה,אבל כשנתנו

לה אפשרויות אף אחת מהן לא הסתדרה לה

לגבי מתנות, אצלנו רק סבתא שלי נותנת סכום סימלי (אבל באמת שעם כמות הנכדים הגדולה זה כבר מקשה קצת...)

 

[שיר לי שני]

כן ירבו!

ככל שתרצו ונכון לכם!
הלוואי שהצרה הכי גדולה שלה תהיה שיש לה יותר נכדים משהיא יכולה לתת סכומים גדולים. אפשר לפצות על זה באהבה, בדברים קטנים לאורך השנה (בישולים, עוגה, אירוח, סרט וכו').

 

[B l u e D e v i l]

אמא

שלי היא אישה מאוד אצילת נפש, מצד שני לפעמים זה כבר גובל בשטיחוניות.אף פעם לא התלוננה על חמותה ועד היום יש להן קשר נפלא ולא ברור לי איך היא הצליחה.
בתור ילדים הדבר היחיד שקיבלנו מהסבתא הזו (זו אמא של אבא שלי) היה מתנה לפסח. סנדלים. זהו. (מכאן נשמר המנהג לתת לנו מתנה לחג הזה)
האגדה מספרת שעד שסבא שלי נפטר היא גם היתה בשלנית מעולה (היא איטלקיה ואומרים שבישולי המטבח האיטלקי שלה-רביולי, פיצה,ג'בטה וכו היו מדהימים) אבל אני לא זוכרת שום בישול, שום אפיה, שום פינוק. ויש לזה השלכות על הקשר איתה.
אנחנו בקשר איתה - בזכות אמא שלי בלבד (לנכדים מדוד שלי אין איתה שום קשר) אבל הוא די מרוחק.

 

[שיר לי שני]

כובעי הוירטואלי

מוסר בזאת רשמית בפני אמך!

 

[B l u e D e v i l]

חכי,מילא בתור סבתא, אבל בתור חמות

 

[B l u e D e v i l]

 

[מיציפיצי1]

טוב, אז אתמול היה יום שלישי

דחינו את הפגישה לאחר הצהריים כי הסבתא החליטה שהיא לא רוצה ללכת בלעדי כדי לא לעשות טעות ולקנות משהו לא מתאים (למרות שחזרתי ואמרתי שמה שהילדים בוחרים זה בסדר מצידי ואני סומכת עליה שתבחר דברים מתאימים), אז הלכנו לחנות שהסבתא רצתה, של נמרוד, הבנות בחרו סנדלים, כל זוג 180 ש"ח, הסבתא שמעה את המחיר ונהייתה לבנה... "לא ידעתי שככה עולים סנדלים לילדים...". אני שתקתי, בסוף אמרתי שאם זה יקר לה נלך לחפש בחנות אחרת. הלכנו לחנות של פאפאיה, הבנות שוב בחרו אבל המחירים - כמעט אותם מחירים. הסבתא אמרה שתכננה להוציא על שלושתם ביחד 300 ש"ח ואין לה עכשיו יותר כסף. וזה עוד לפני שנכנסנו לגלי כי הבן התעקש על סנדלי שורש (200 ש"ח). בסוף היא קנתה סנדלים לבנות ואני שילמתי את הסנדלים לבן.
כשהחזרנו אותה הביתה היא נכנסה להסתודד עם סבא בחדר ואז יצאו מהחדר ואמרו שהחליטו שסבא יתן 100 ש"ח עבור הסנדלים לבן (יש להם חשבונות נפרדים).
הדגשנו כל הזמן שהסנדלים זה מתנה מסבא וסבתא לפסח והילדים הודו להם מאוד עליהם.
בדרך הביתה הילד שאל אם זה במקום אפיקומן.
אמרתי שאני לא יודעת. בכל מקרה אכין להם משהו קטן בשביל האפיקומן.

 

[פרפרי אהבה]

את מזכירה את אחותי שתמיד מתלוננת

שלא מתקשרים אליה מספיק לחו"ל-
היא כמעט אף פעם לא יכולה לדבר כמו שצריך,לילדים אין סבלנות לדבר בסקייפ והשעות הפוכות אצלנו כך שזה בעייתי לתפוס זמן שנוח לנו ונוח להם.

אמא של גיסי היא בדיוק כמו חמותך, מתלוננת שלא רואה את האחיינים שלי מספיק כשהם בארץ,אבל במקום לבלות איתם-מבלה עם אנשים שהיא יכולה לראות כל יום...

 

[שיר לי שני]

לא הבנתי איך אני מזכירה את אחותך?

 

[פרפרי אהבה]

הסיפור על חמותך

 

[שיר לי שני]

זה דוקא הבנתי

אבל לא הבנתי מה במה שכתבתי הזכיר לך את אחותך

 

[רום קינמון]

דווקא רוצה להגיב לך על זה

אני גרה בחו"ל ואני באמת מתלוננת על זה לא מתקשרים.
לילדים אין סבלנות לדבר בסקייפ, אנחנו שעתיים לפני, ואני לא יכולה לדבר כמו שצריך.
אבל

יש סופי שבוע ואם רוצים מרימים טלפון אז, מחפשים חברה זולה שתיתן לך שיחות חינם או ממוזלות לחול, ובכלל שואלים מתי מתאים.
ההורים של בעלי, מהרגע שהם בבית (16) הם כל הזמן מתקשרים, הם תופסים אותנו, כשהילדים ערים, בעלי בבית אז הוא יכול להעסיק אותם או הפוך, אני מעסיקה.

ההורים שלי מתקשרים ב-21 שלנו, כשהילדים ישנים ויש להם סדרי עדיפויות אחרים אז שלא יתלוננו אחר כך שהם לא מדברים עם הילדים.

אני מתקשרת כל סוף שבוע.

יש גם מיילים שאפשר לרשום מה חושבים ומרגישים..