לבחור ולהתלונן

[שיר לי שני]

איה

רוצה לפתוח עסק ביחד?

 

[שיר לי שני]

לבחור ולהתלונן

חמותי היקרה, לבחור לבוא מעט לבנות, זה בסדר.
אני לא רוצה שתבחרי אחרת, אבל אם תבחרי אחרת, לא אפריע לך.
כמה שתרצי, ככה תראי אותן.
אבל לבחור ככה, ואז להתבכיין ולהתלונן שאת "נקרעת מגעגוע כל שניה", באמת?!
די כבר! קחי אחריות על הבחירות שלך.
את מתלוננת על אחד מבניך האחרים שהוא לא משקיע מספיק במשפחת המוצא שלו,
משום שהסתכסכת עם אשתו.
אבל כשהם הזמינו אותך לסדר השנה, סירבת ובחרת להישאר לבד בבית...
אל תשכחי לכבות את האור, שתוכלי לשבת בחושך,
ותזכרי שאת המרחק מהמשפחה הוא למד ממך.
אנשים שלא לוקחים אחריות מעצבנים אותי, מודה.
אנשים שלא לוקחים אחריות, מעצבנים אותי, ואני מעדיפה לא להכנס לבור הזה איתם - מעצבנים אותי יותר...

 

[B l u e D e v i l]

"נקרעת מגעגועים כל שניה"

התשובה המתבקשת - דלתנו פתוחה בפניך להסדיר את הנושא.

 

[שיר לי שני]

הגרסה שלי

"בחירה שלך"

 

[mykal]

ואני הייתי עונה

"מתה מגעגועים" לא מרגישים.
זה נשמע די בלוף.
ונראה שתתמודד עם האמירה הזו.

זה מזכיר לי--שחמותי בזמנו התבטאה שהיא חפשה לילדיה
כלה וחתנים רק מארץ המוצא שלה.
משחשבה שזה המשפט הכי חכם שלה. (ום שני החתנים הסתכסכה)
ואותי זה עצבן--שאלתי אותה--למה? רק עם כאלה את יודעת לריב?
מאז המשפט הזה התאדה--ואני איתו

 

[B l u e D e v i l]

 

[mykal]

אהה ורציתי לשאול--

ולמה זה אכפת לך?
בגלל האמירה? אין לך אטמי אוזנים?
בגלל רחחמים על התנהלות מטופשת--תשאירי את זה לה.
את לא אמורה לקחת על זה אחריות. ולא לשתף פעולה.

היא לא חייבת להיות לבד. בתי המלון 'מפוצצים' בחג.
אין לה מקום אחר שתזמין בבית מלון.
כל אחד ישן במיטה שהוא מציע לעצמו.

 

[שיר לי שני]

יש לי חסרון גדול

כמו שכבר כתבתי פה - עם האישי כמעט בלתי אפשרי להעליב אותי. אני שלמה עם עצמי.
עם העקרוני, קל להרגיז אותי. חוסר אחריות, צביעות, וכיוצא באלה, מעצבנים אותי פי כמה מכל עלבון.
כשאני גם מכריחה את עצמי לשתוק, כדי לא להיכנס לעוד טלנובלה ודרמה מיותרות, אז אני מתרגזת פעמיים - גם על עצמי...
זה למה אכפת לי.
הם בקיבוץ, היא לא צריכה מלון.

 

[mykal]

נראה לי שאת

באמת לא מבינה

היא לא צבועה, היא חיה בשני מישורי חיים בו זמנית.
מצד אחד באזור הנוחות של העשיה --שם במקום המוכר לה.
בלי לחולל שום שינוי פיזי.
ובמישור--מה נכון לומר.(לטעמה)

היא לא בוחנת את הדברים במשקפים שאת רואה את הניגודים.
מבחינתה היא בנתה שלמות.

בגילי המופלג, מרשה לעצמי--לגחך על סיטואציות כאלה,
כי למדתי שגם כשתסבירי --המסביר נשמע שלא מבין מה הוא רוצה.

חמותי פגעה בי--שלה. אבל היא עוד כועסת עלי.
פעם נעלבתי, כאבתי, היום--היא מגוכחת וטפשה.
והאמת פעם חשבתי שהפסדתיהיום אני יודעת כמה היא הפסידה.
ולא זו אינה צביעות זה העיורון. שגורם לטמטום.

 

[שיר לי שני]

דוקא מבינה

בדרך כלל מגחכת גם.
אלא מה?
למען העדר דרמות, אני נמנעת מלגחך כדבעי, ולכן מתעצבנת...
חוצמזה, בדרך כלל, אנשים עם 0 מודעות עצמית שחיים ב 100% סרט קורבני, לא יכנסו לחיי הפרטיים.
היא תקועה לי בהם...
אז זהו, בא לי פשוט לשחרר את חרצובות לשוני

אבל המלודרמה, הו המלודרמה...

 

[mykal]

הפעם תגבתי בשפת הסימנים.
אוהבת א הניתח שלך.

 

[עלה לא נידף]

חיה בשני מישורים

ענק!!

אני יודעת למה התכוונת, אבל לי היתה אסוציאציה לסרטי מד"ב בה מדברים על יקומים מקבילים, כל כך הזוי ומדוייק!

 

[אנילה1]

שיר לי שני, עכשיו גילית לנו על מה את צריכה

לעבוד. על העצבים.....מציעה לך סדנת טיפול בכעסים. חחח

 

[שיר לי שני]

אנילה

אין לך מושג כמה זה הצחיק אותי עכשיו

 

[אנילה1]

שיר לי, אני אוהבת לספר בדיחות חחחח

 

[mykal]

את רק מאבחנת? אולי גם מטפלת?

 

[מיציפיצי1]

הגרסה שלנו לסבתא משקיענית

טלפון מסבתא מתגעגעת (מובאים עיקרי הדברים):
סבתא: מיציפצי אני, כל כך מתגעגעת לנכדים, אני פשוט מתה עליהם! אני רוצה לקנות להם משהו יפה לחג, מה כדאי?
מיציפיצי: או יופי, סנדלים! זה יהיה מצויין!
סבתא: דווקא רציתי משהו חגיגי, אולי נעלי שבת...
מיציפיצי (במצב כלכלי לא משהו): נעלי שבת אצלנו לא כל כך שימושיות... עוד יש להם מראש השנה שטובים עליהם... יש סנדלים ממש יפים... אולי...
סבתא: אבל רציתי לקנות להם משהו יפה לחג! לא משהו סתם.
מיציפיצי (אז בשביל מה שאלת מה כדאי לקנות להם אם ממילא את כבר יודעת): טוב, בסדר, תקני להם מה שאת רוצה.
סבתא: אני רוצה לקחת אותם לקנות את הנעליים, מתי אפשר?
מיציפיצי: הם עכשיו בחופש, כרגע אין לנו תכניות מיוחדות, תבואי באיזה יום שנח לך, יש פה חנות נעליים גדולה.
סבתא: אה... אני מכירה על ידינו חנות נעליים מצויינת, איפה שקניתי לילדים שלי נעליים כשהיו קטנים, נותנים שם בלון!
מיציפיצי: טוב, אז יום שישי מתאים לך?
סבתא: יום שישי לא מתאים, אני מתכוננת לשבת.
מיציפיצי: יום ראשון? אני רק צריכה להודיע לביביסיטר ואז אתם תוכלו לבוא לקחת אותם.
סבתא: יום ראשון יש לי תור לפיזיותרפיה.
מיציפיצי: יום שני?
סבתא: לסבא יש תור לאורטופד, לא יהיה מי שיבוא איתי, לבד עם שלושתם אני לא יכולה ללכת.
מיציפיצי : אז אולי אחרי הצהריים?
סבתא: קשה לי שני דברים ביום.
מיציפיצי: יום שלישי?
סבתא: אה... העוזרת מגיעה.
מיציפיצי: יום רביעי?
סבתא: יש לי תור לספרית.
מיציפיצי: יום חמישי?
סבתא: אני מכינה קציצות פרסה לליל הסדר.
מיציפיצי: יום שישי?
סבתא: מה, בערב החג? אני מתכוננת!
מיציפיצי: מה מתכוננת? החג אצלי! דווקא יעזור אם תקחו אותם לכמה שעות בבוקר.
סבתא: טוב נראה...
מיציפיצי: אולי את רוצה שאני אקח אותם לקנות נעליים בשמך?
סבתא: לא! אני רוצה לקחת אותם! אחרת איך ידעו שהנעלים מסבתא?
מיציפיצי: בסדר, אז באיזה יום? אולי בכל זאת יום שלישי? העוזרת תסתדר שעתיים לבד, היא כבר עובדת אצלך 15 שנה.
סבתא: טוב, שיהיה, אז את תביאי אותם אלינו בבוקר?
מיציפיצי:?!?!? אבל זה לא בכיוון של העבודה שלי, זה עיקוף של חצי שעה.
סבתא: בבוקר יש תנועה, לסבא קשה לנהוג כשיש תנועה.
מיציפיצי: טוב, אני אקפיץ אותם בדרך לעבודה

סבתא: ומתי את גומרת לעבוד? תוכלי לאסוף אותם לפני ארוחת צהרים? יש לי עוזרת, אני לא אספיק לבשל להם.

טוב, הבנתם את רוח הדברים....

 

[שיר לי שני]

הרגת אותי עכשיו!
איך יש לך סבלנות?
אני מזמן הייתי אומרת לה: תקני מה שבא לך, קחי אותם מתי שבא לך, רק תרימי לי טלפון מראש.

 

[mykal]

אני דוקא לא הבנתי,

ועוד את רוח הדברים.
כל הכבוד שבכ"ז הצלחת להגיע לסיכום.

כי אני לא אוהבת שיחות מיגעות כאלה.
ומזמן הייתי נמנעת מהם.
ברגע שהיא כ"כ מתגעגעץ אני אומרת גם אני,
אבל נדבר אחה"צ (או מחר בבוקר) כי אני ממהרת מאוד ל...(כל פעם מקום אחר) וזהו.

בכל מקרה הסבתות אצלכן עסוקות מאוד.
טוב שאני סבתא פנויה.

 

[שיר לי שני]

הו לא

חמותי לא עסוקה כלל.
פשוט הרבה יותר נח לשבת בבית ולהתלונן על כך שהיא לא רואה את הנכדים, מאשר להזיז את ה....