לבד לי...

[זו רק אני10]

לבד לי...

אני יודעת שאני זו שתמיד הייתה קוראת בפורומים הודעות של "אני כבר רוצה חבר", ותמיד מגיבה לאותן בנות שזה יגיע, שעליהן להיות סבלניות, ושגם הן תזכנה לטעום את טעם האהבה, וכו' וכו', אבל מסתבר שעכשיו אני זו שחובשת את הכובע שלהן. חובשת את הכובע שלהן וטועמת את טעם הבדידות. תמיד קראתי על אותן בנות 17-18 שלא יודעות איך לספר לאמהות שלהן שהן מעוניינות להתחיל ליטול גלולות.. עכשיו זה כבר לא הבנות מהספרים או מההודעות בפורומים. עכשיו אלה הן החברות הכי טובות שלי. יצא לי לדבר לאחרונה עם מישהו, וסיפרתי לו שמעולם לא היה לי חבר, ושלא עשיתי כלום בתחום המיני.. הוא שאל אותי אם אני לא מרגישה שאני מפספסת משהו, והשאלה הזו הייתה מעין מראה שהוא הציב לי מול הפרצוף. את באמת לא מפספסת משהו? נשיקה? חיבוק? אהבה? חרמנות? חיים?... על פניו, יש לי הכל. אני גרה בסביבה טובה, יש לי משפחה בריאה, חברות טובות, עבודה, רישיון נהיגה, ציונים מעולים. אבל בסופו של יום, לבד לי. וכשלבד לי כלום לא שווה. פעם היו כמה בנות שיש להן חבר. היום יש כמה בנות שאין להן חבר. כולן מסביבי בזוגיות, גם בנות שפחות יפות ממני, פחות חכמות ממני, פחות מוכשרות ממני. כולן. זה לא הפריע לי כל כך, עד שגם בנות במעגל הקרוב אליי ביותר (חברות, בנות דודות) מצאו זוגיות, ואיכשהו מסתמן שבסוף זו רק אני שנשארת לבד. זו רק אני שלא יודעת מה לעשות כשהן עם החברים שלהן בשישי בערב, זו רק אני שלא יכולה לקחת חלק בשיחות של "הוא ביקש שארד לו", זו רק אני שלבד. בלימודים הכאב הזה קצת נעלם. אני לא מרגישה את הלבד הזה כל הזמן, כי אני בתוך מסגרת. אני לא עוסקת בזה, בגלל לחץ והתחייבויות ומטלות שעליי לסיים. אבל בחופשים, בכל חופש, זה שוב חוזר להכות. הלבד הזה, שמתגרה בי בצורת הזוגות שאוחזים ידיים במדרגות הנעות בקניון. אני לא יודעת איך מאדם מפרגן ומאושר הפכתי להיות אדם צר עין שמקנא באנשים עם זוגיות, וזה עוד יותר מכאיב לי. היו לי כל כך הרבה "כמעט"ים, ואפס דברים שקרו בפועל. תמיד זה איכשהו "כמעט שם, אבל לא". ושם זה מסתיים. בנקודה ההיא. לאחרונה שמעתי מיותר מדי אנשים שאני סנובית, מתנשאת וכו', ושההתנהלות שלי מרתיעה אותם מלהתקרב. "זה לא ככה!" אני רוצה לצעוק להם. אני רוצה שתתקרבו. אני רוצה שתנסו לגעת. אני רוצה שתהיו איתי. אולי זו ההתקטננות הזו. הכרתי מישהו באינטרנט. הוא היה חמוד למדי. ירד לי ממנו בשגיאת הכתיב הראשונה שהוא עשה. אני לא מצליחה לשלוט בזה. איכשהו נוצר מצב שכל מי שמצליח לעניין אותי - לא נראה טוב בעיניי, וכל מי שנראה טוב בעיניי - לא מצליח לעניין אותי מבחינת האופי. החיים שלי הם ברובם עבודה ולימודים. אני לא מוצאת מישהו שמעניין אותי, לא בעבודה ולא בלימודים. כולם כל כך.. ילדים. ומצד שני, מי שכן "גבר", מחפש רק דברים שאני לא יכולה לתת לו. אני מרגישה שאני מפסידה את השנים הכי יפות שלי. אני מתגייסת עוד הרבה זמן, ואני פשוט לא רוצה לחכות לצבא כדי להתחיל לחיות. לבד לי...

 

[toxic babe]

קחי את הזמן

תתפלאי שיש בנות ובנים שמשרתים בצבא ועדיין לא התנסו מינית... כל אחד בזמן שמתאים לו. גם אני הייתי בת 17 ולא היה לי שום נסיון ולא היה לי חבר רציני. גם ראיתי את כל אותם זוגות (יש לציין שהם היו נראים ממש דביקים ולא לטובה) ויכול להיות שזה קצת צבט לי בלב. אבל עכשיו כשאני רואה את זה ככה, זה בדיוק היה הגיל, לא פחות ולא יותר, שבו הייתי מוכנה לחבר רציני. במקרה גם פגשתי את החצי השני שלי שאנחנו כבר אוטוטו 3 שנים ביחד. אל תמהרי לשום מקום, גם אם זה לא יגיע בצבא, לא נורא. וזה לא קשור ליופי או לחוכמה.

 

[rotem611]

תקראי....

תשמעי, יש לי חברה ממש טובה שהיא במצב ממש דומה לשלך. הייתה לה יומולדת 18 לפני חצי שנה ויצאנו ביומולדת שלה וזה עם עוד כמה חברות ואחרי זה שאלתי אותה בצד ברצינות אם היא לא מרגישה שזה סחר לה, בנים, זוגיות, אהבה... שהיא בת 18 ועוד לא חוותה שום דבר עם בנים. והיא אמרה לי שהיא מאוד רוצה ושזה באמת סחר לה וכשהיא יודעת שכמעט כל החברות של היו כבר עם מישהו ושיש להן חבר אבל אני יודעת גם שקשה לה להיפתח לאנשים וגם היא אומרת שהאנשים שפה, בסביבה שלנו "לא מספיק טובים בשבילה", שאף אחד לא מעניין אותה... והיא לא מוצאת אף אחד שמוצא חן בעייניה גם חיצוני וגם באופי. והיא מאוד יפה וחכמה, וכולם מתחילים איתה אבל עדיין קשה לה מאוד. אבל אני יודעת שברגע שהיא תצא מהמסגרת של בצפר, של הקיבוץ שלנו והיא תגיע לצבא היא תפגוש אנשים חדשים, מעניינים יותר או מעניינים פחות. אבל קצת כבר לי בשבילה שכשהיא כן תפגוש משהו שמוצא חן בענייה היא פשוט לא תדע מה לעשות וגם אני יודעת שלא יהיה לה נעים להגיד שהיא לא הייתה עם אף אחד. וזה באמת כבר בחירה שלה, אני בת 17 והיו לי שלושה בנים לפני החבר הנוכחי שלי שהיום אנחנו חצי שנה ביחד. ומי שהיה לי קודם עכשיו אני יכולה להגיד שזה היה סתם! עם אף אחד מהם זה לא החזיק הרבה וגם לא הייתי מאוהבת ואף אחד מהם אבל אני ממש לא מצטערת על זה, כי הקשרים האלה נתנו לי ביטחון, אני הבנתי מה אני רוצה בקשר ומה לא, צברתי קצת נסיון, הכרתי אנשים אחרים. ואני חושבת שזה מה שאתן מפספסות פה. אני חושבת שהיא צריכה לנסות, לראות מה היא באמת רוצה, מה היא לא רוצה ולא לפסול ישר. ובסופו של עניין יגיע גם המישהו שאתן כל כך מחפשות....

 

[GrowingMadness]

.

לא הבנתי למה את כותבת את זה בפורום הזה ממש

תנסי בפורום אהבה או אהבה בגיל ההתבגרות ודברים כאלה לדעתי...

 

[LiNoY EzRa]

../images/Emo103.gif../images/Emo192.gif כולן עוברות את זה..

אז מה .. גם אני לא התנסתי מינית.. ואני כבר מעל שנה עם החיילי .. ולא יודעת , גם לי לפניו לא היה אף אחד , ולא יודעת לוקח זמן עד שמכירים .. זה לא דבר שקורה בשניה ... ותאכלס כל אחת והזמן שלה.. אמרת שיש לך זמן עד הגיוס .. אז מה .. אם זה לא במעגל החברי של עכשיו זה יהיה במעגל החברי של הצבא או אחרי הצבא... תעשי מה שאת חושבת .. תכירי אנשים..