לא תאמינו - עשיתי זאת!

[ענבל30]

../images/Emo41.gifכוכביתי../images/Emo41.gif עוד תגובה ../images/Emo13.gif

אחרי שהתעמקתי במה שכתבת וחשבתי על זה כמעט כל הערב אתמול, אני חושבת שמגיע לך צל"ש! לא רק בגלל שהצלחת לגמול את עידן בצורה כל כך זורמת ומתחשבת ועם זאת יעילה - אלא גם בגלל שהצלחת לנסח היטב את מחשבותייך ומסקנותייך, תיארת יפה את התהליך, התרשמתי עמוקות מהאבחנות שעשית ואהבתי את המושגים

בקיצור - דוקטורט!

ואני משוכנעת שחלק גדול מהשיטה שנקטת בה יהיה מתאים גם לרומי ולי, בבוא הזמן (והנה הוא באאאאאא...) אהבתי מאוד את שיטת ה"עד 10" אבל בקצב התפתחות הדיבור של רומי, אני לא בטוחה שזה מה שיהיה יעיל אצלנו

בשורה התחתונה - כל הכבוד לך.

 

[לאה_מ]

אצלנו, למשל, ה"עד 10" לא עובד בכלל.

אורי מסכים לינוק רק עד 10, אבל בערך כשאני מגיעה לארבע, הוא מתחיל להניע את הראש שלו לשלילה, וב-10 הוא פשוט לא עוזב. אין על מה לדבר

 

[כוכביתי2]

אז אולי עשר שניות (+-) זה מעט מידי

עבורו? ובמילים אחרות: בבסיס הספירה עד עשר עומד הרעיון של "תיחום" ההנקה לפרק זמן מסויים, מוגדר מראש. עד שהתחלנו עם הספירה עד עשר, ידעתי מתי עידן מתחיל לינוק, אבל רק הוא ידע מתי הוא מסיים. הספירה עד עשר עזרה לי לעזור לו להחליט על סיום ההנקה מוקדם מהמתוכנן. עידן ראה בזה סוג של משחק ושיתף פעולה. אולי אצל אורי יעבוד משהו אחר? במיוחד אם יהיה ארוך יותר מעשר שניות. הנה שני רעיונות ש"עולים" לי כרגע: א. לפי הכרותי את אורי ואותך, אני מניחה שיש כמה וכמה סיפורים שהוא אוהב ויודע בעל-פה (או לפחות יודע לזהות מתי הם עומדים להסתיים). מה דעתך לנסות את הדבר הבא: כשאורי מבקש לינוק, לקחת ספר עם סיפור כזה, אהוב במיוחד על שניכם, ולומר לו שבסוף הסיפור נגמר הננוק. להתחיל לספר, ומידי פעם להזכיר שסוף הסיפור זה גם סוף הננוק. ב. אותו דבר - עם שיר אהוב. הוא מתחיל לינוק, ואת מתחילה לשיר (או שמה דיסק/קלטת). בסוף השיר - נגמר הננוק.

 

[ענבל30]

הקדמת אותי... ../images/Emo13.gif

בדיוק רציתי להציע שיר

רעיון מצויין! יש "שיר" שהמצאתי שאני מפזמת לרומי כשהיא יונקת מהיום שנולדה (טוב, מהיום השני, ביום הראשון לא ראיתי אותה בכלל) והוא די קצר - אולי אצלנו זה יהיה תחליף טוב לספירה עד עשר.

 

[לאה_מ]

../images/Emo6.gif סיפורים...

הוא אוהב סיפורים ממש ארוכים (שמוליקיפוד, סדרת איתמר, הארנב ממושי וכו´) זה אומר ננוק ארוך, וננוק ארוך אני יודעת להפסיק גם בלי טריקים של תיחום. שיר זו אפשרות. אני אנסה לחשוב על משהו, כי הוא גם מאד אוהב לשיר, אז אולי זה ילך יותר טוב.

 

[שרון של אייל]

../images/Emo32.gif שמוליקיפוד

לאה - את מכירה את התקליט של שמוליקיפוד? אייל מכור לתקליט הזה - הוא יושב עם הספר על הברכיים ומדפדף תוך כדי שהוא מאזין לתקליט. אחרי שנואשתי מחיפושים אחרי התקליט בדיסק, מצאתי מישהו שיעביר לי באולפן את התקליט לדיסק. אם את מכירה ותרצי (ואני אכן אצליח לעשות את ההעברה המיוחלת) - אשמח לעשות לך עותק.

 

[טלי של גלי]

אני אני אני!

גלי מכורה לשמוליק! ואהובתי האחת והיחידה- מזל טוב לשנתיים של אמהות מדהימה, ותודה שעזרת לי לאורך השנתיים האלה, למדת אותי אהבת אם מהי... וגם- תודה על החתן, ותני לו נשיקה ענקית מהכלה והחותנת!

 

[לאה_מ]

אורי ואני נשמח מאד. תודה../images/Emo13.gif

 

[Shellylove]

גם אני נורא רוצה

אפשר? או שזה חוצפה לבקש?

 

[maya100]

ואפשר גם?...(איזה נדחפת אני..)

המון תודה מראש אם כן, אם לא, אל תרגישי לא בסדר.

 

[שרון של אייל]

לכל הרוצות -

תשלחו לי כתובת שלכן לדואל [email protected] היום הוא אמור לצרוב לנו את התקליט. אני אבדוק במהלך סופהשבוע איך האיכות ואם זה יצא טוב אני אצרוב ואשלח לכן. אני מקווה שאספיק לפני הלידה (וויי וויי.. יום ראשון הבא..)

אם לא - תקבלו קצת באיחור..

 

[כוכביתי2]

../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif אני סמוקה כולי ../images/Emo9.gif

 

[כוכביתי2]

../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif אני סמוקה כולי ../images/Emo9.gif

כמה מחמאות... קודם כל - לגבי המושגים, המחשבות, המסקנות - אלו דברים שחשבתי עליהם רק בשבועות האחרונים, רק לאחר מעשה. בעיצומו של תהליך הגמילה - בעיקר עשיתי ולא ממש חשבתי או תכננתי. לאחר מכן (כלומר בעיקר בחודש האחרון) חשבתי המון על הגמילה וזה מה שיצא. זו אגב עוד סיבה למה היה שווה לחכות. בתהליך הגמילה היו המון נסיונות של ניסוי וטעייה. נשארתי רק עם מה שעבד אצלנו. המושגים בהם השתמשתי לא היו ברורים לי לפני או במהלך התהליך, אלא בעיקר בסופו. למשל: להגדיר את הנקות הבוקר ואחה"צ כ"התנייה" - זה לא דבר שעשיתי מראש, אלא רק בדיעבד. כך גם לגבי הגדרת "דרגות הקושי". זה לא דבר שתיכננתי מראש. זה דבר שקודם כל ביצעתי (כי זה מה שהצליח), ורק אח"כ הגדרתי. במקרה הזה, ה"אח"כ" הזה היה בסה"כ שבוע שעבר. לפני-כן זה ממש לא היה מגובש במחשבתי. לגבי הספירה עד 10: רומי כבר מזהה את הספירה? היא יודעת ש"עשר" זה כמו סוף משפט? אני שואלת מכיוון שגם כאן - לא תכננתי שעידן יעזוב את הציץ ויאמר "עשר". התכוונתי שאני אספור, וה"עשר" שלי יהיה מבחינתו סימן לסוף ההנקה. עידן, ביוזמתו, התחיל לעזוב ולומר את ה"עשר". אם רומי מזהה את המספרים, תוכלי בהחלט לנסות את השיטה, היא ממש לא חייבת לומר את ה"עשר" בעצמה!

 

[ענבל30]

אחת, שתיים, שלוש... ../images/Emo6.gif

אני כבר מתחילה להתאמן...

לא חושבת שרומי כבר מזהה את עניין ה"עשר" והספירה... לא יוצא לי לספור לידה יותר מדי. אולי באמת הגיע הזמן להתחיל, גם אם לא נעשה בזה שימוש בגמילה בסופו של דבר. מקסימום תהיה לי גאונה קטנה

ואורי - ילד שיודע מה הוא רוצה. טוב שהוא נותן לך 1-4 מספרי "חסד" לפני שהוא מסרב

ויפה שהוא יודע ש-4 בא לפני 10 - גם זה משהו!

 

[Shellylove]

הרווח כולו שלנו ../images/Emo163.gif

כי אנחנו נוכל ליהנות מפירות החשיבה והניתוח שלך את הגמילה בראיה לאחור. אז סחתיין על האינטואיציה שעבדה כמו שצריך. אנחנו נעשה את הגמילה כבר בצורה מלומדת יותר לפי "התניות" ו"דרגות קושי". שוב תודה! ו-

, עכשיו קטיגורית סיפורי הגמילה נהייתה קטיגוריה מכובדת ולא מאמר בודד. ואני חוזרת (שוב ושוב ושוב) כל מי שרוצה שאערוך בשבילה את הסיפור שלה, שתפנה אליי. ואם לא, אתן מוזמנות לכתוב לבד!

 

[מאיטאי]

חשבתי לדחות את הקריאה

כי זה כל כך לא רלוונטי עבורנו, אבל אני שמחה ש"התפתיתי"

. אני כולי התפעלות מיכולת הזרימה שלך עם הגמילה, הסבלנות וההתמסרות. 4 חודשים זו תקופה ארוכה כש"מתחיל להמאס ממשהו". בקיצור כל הכבוד לך והלוואי עלינו.

 

[צאובר]

כל הכבוד!../images/Emo45.gif

גם על הגמילה וגם על הכתיבה. קראתי, נהניתי ושמרתי לשעת הצורך (שאני מקווה שלא תהיה יותר מדי קרובה

) תודה.

 

[חנה של ליאור]

מחכים ביותר

קראתי והפנמתי. אני מקווה שאוכל להעזר בנסיון שלך כשיגיע היום לגמול את שיר. (אני לא בטוחה שנוכל להגיע לגיל הגמילה של עידן בגלל טפולי פוריות עתידיים שאני צופה אבל בטח משהו יהיה נכון גם בגיל שבו ארצה/אצטרך לגמול את שיר)

 

[tonti]

כוכביתי, מדהים!!!!

הלוואי הלוואי הלוואי שנגיע גם אנחנו לגמילה כזאת מקסימה.

 

[כוכביתי2]

תודה, תוספות, עדכון ושאלה

קודם-כל - תודה על המחמאות! קראתי שוב את הקבצים ושמתי לב לשני דברים שלא התייחסתי אליהם: א. לאורך כל התהליך, בגלל ההדרגתיות, לא היו לי בכלל מלאות או גודש. ב. לגבי סופי שבוע - הגמילה במהלכם הייתה, פחות או יותר, כמו בשעות אחה"צ של ימי חול. עדכון: הפעם האחרונה שעידן ינק הייתה ביום שני. הוא ינק מכל צד כשלוש שניות, וזהו. לעומת זאת, בתקופה האחרונה הוא מראה סימנים של, איך לקרוא לזה? מן "משחקים על הנקה". כמו שיש משחקי "מכינים אוכל ויושבים לשולחן לאכול": לשחק "בכאילו". הוא מבקש ממני מידי פעם לינוק בשעות הערב, ולמרות שברור לו שלו יקבל (וצוחק כשאני מסרבת בהומור). הוא מרים לי מידי פעם את החולצה ונוגע בחזיה, אבל לא מנסה לפתוח, כפי שעשה בעבר. הוא "מנסה" לינוק מידי פעם מאבא שלו, וגם מעצמו (מאוד משעשע לראות את זה). וחוץ מזה, אני לא יודעת עם יש קשר או אין קשר לגמילה, אבל בזמן האחרון יש הרבה יותר "תקשורת פיזית" במובן החיובי: הוא הרבה יותר מתרפק, שמח להתכרבל יחד, מחבק ומנשק בלי סוף (גם את אבא שלו). וכאן אני מגיעה לשאלה שמופנית למי שגמלה בערך בגילאים האלה (בעיקר ציפי ג. אם אני לא טועה...): האם גם את נתקלת בזה? האם ה"תקשורת הפיזית" הוא מן סוג של פיצוי, או שזה הגיע בלי קשר (ולא שאני מתלוננת כמובן)