הליצן ששלח לוחמי שייטת עם רובי צעצוע נגד המחבלים על המרמרה
זבל סמאלני מושחת מהלך. דגנרל מהסרטים.
 
מתוך הדיווח בשטירמר:
 
04.06.2010 23:13 עודכן ב: 01.09.2011 18:59
 
עמוס הראל אבי יששכרוף
 
"...בשידורים החיים מהאוניות בדרך לעזה בערוץ אל-ג'זירה, שרו אנשי IHH מבין משתתפי המשט שירי הסתה שקראו לטבח ביהודים. השייח ראאד סלאח מהתנועה האיסלאמית בישראל התסיס את הרוחות בנאומיו. באחד השידורים נראה פעיל טורקי שולף שברייה. המראות הללו לא תורגמו בצה"ל לתובנה מודיעינית בדבר אופי היריב.
 
הערכת החסר השפיעה על שיטת הפעולה, שנוסתה בתרגיל מודל ממושך שלא תאם את הדפ"א האמיתית. הלוחמים סיפרו שבהכנות הודגש כל העת הצורך לשמור על איפוק ולהימנע מהרג מיותר. על האונייה היו גם נשים, חברי פרלמנט טורקים, חברת הכנסת הישראלית חנין זועבי ואפילו תינוק. האלוף מרום אמר ללוחמים שאין כוונה להשתמש באש חיה, אך בעת סכנה לחייהם הם רשאים לירות על מנת להרוג.
 
תוכנית ההשתלטות נבנתה על שילוב של הגעה ממסוקים ("גל רועש") עם הגעה בסירות ("גל שקט"). ההמשך ידוע: המסוק הראשון הוריד רק ארבעה לוחמים, בטרם נאלץ להתארגן מחדש, כשהטורקים קשרו את החבל לאונייה. הארבעה נותרו לבדם מול עשרות טורקים זועמים. עברו עוד כשתי דקות לפני שהונחתו על הסיפון עוד עשרה לוחמים מהמסוק הראשון. גם הלוחמים שבאו בסירות התעכבו, לאחר שנתקלו בהתנגדות קשה על הסולמות. בתוך שניות השתנה אופי הפעולה - ההשתלטות נהפכה למבצע לחילוץ ארבעת הנצורים. הלוחמים ספגו מכות רצח ודקירות, אקדחים נחטפו, נעשה גם ניסיון חטיפה. צבע המדים של השייטים איפשר הבחנה חדה בינם לבין הטורקים בצילומי המזל"ט. בחמ"לים צפו בשלושים "לבנים" מכתרים "שחור" אחד.
 
לזירת הלחימה הזאת ירדו הלוחמים עם רובי צבע ("פיינטבול") ואקדחים אישיים שאופסנו באפודי הקרב שלהם. ה"פיינטבול" התגלה כבלתי רלוונטי. בלית ברירה הפעילו ירי סלקטיבי באקדחים, שכוון לבריונים המסוכנים יותר. אצלנו בנסיבות כאלה, אמרו לוחמים ביחידות מקבילות בצה"ל, היה האירוע מסתיים עם עשרות מפגינים הרוגים. קצין מילואים, בכיר לשעבר בשייטת, אומר שהתמונות שראה בטלוויזיה "אינן בושה. מבחינתי זאת תעודת כבוד. אני רואה איפוק, נכונות לסכן חיים כדי לא לפגוע באזרחים. אחרי כל זה, לא צריך להצטדק על התשעה שכן נהרגו. ואני אומר את זה בתור שמאלן שבשמאלנים".
 
מודיעין חסר, הכנה לתרחיש שלא התממש ונחיתות מספרית ברגע האמת תרמו לתוצאה הקשה. מפתיע שלדיונים המכינים לא זומנו קצינים בעלי ניסיון באירועים אלימים (אמנם, פחות) בהתנתקות. כפי שמסתמן כעת, לא נעשו פעולות הסחה או הונאה ולא נוצל המו"מ ככלי בעימות. כישלון ה"פיינטבול" אינו מפתיע. הצבא מזלזל זה שנים בפיתוח אמצעים יעילים לפיזור הפגנות ואף ספג על כך נזיפה ממבקר המדינה. לוחמי השייטת יודעים שלא הוכנו כראוי והם מתוסכלים. "אני לא יודע מה חשבנו לעצמנו", אמר אחד מהם. "באנו לשם עם רובי צעצוע".
 
שעת התחקירים
 
וכאן עולה שאלה מעניינת: איפה נחתכת האחריות? עד כה, ברק, אשכנזי ומרום לא התנדבו להסביר. זו איננה קריאה לעריפת ראשים, אבל כבר ברור שהמערכת המדינית והצבאית יבקשו לרכך את החקירה. ככל שיטפס התחקיר מרמת השייטת כלפי מעלה, כך יתרחק משקיפות ומדיוק. התרבות הארגונית של צה"ל בתחום זה, למעט איי מצוינות בחיל האוויר וביחידות המיוחדות, אינה מזהירה.
 
הפרשה כולה ממולכדת בחומר נפץ מדיני ופוליטי ולאיש בצמרת הבכירה אין עניין בבירור יסודי מדי של האמת. הרי כולם באותה סירה. שפת הגוף במסיבת העיתונאים הראשונה ביום שני חשפה את היחסים הטעונים בין הרמטכ"ל לשר הביטחון. אשכנזי ליכסן מבט ימינה, בזמן שברק דיקלם מהכתב. צ'ייני נראה עייף ומדוכדך. שלושתם סירבו לענות לשאלות. מאחורי הקלעים קיימת מרירות, שבינתיים מופגנת בגלוי בחוץ. במטכ"ל חושבים ששר ביטחון אינו יכול להפגין רק התעניינות אקדמית במבצע. מדובר באהוד ברק, לא בעמיר פרץ. בדרג המדיני רואים את הצד השני של התמונה. התוכנית המבצעית של הצבא נכשלה בזמן שהרמטכ"ל נמנע, כדרכו, מלהביע עמדה בשאלה העקרונית של המשך הסגר."
 
https://www.haaretz.co.il/misc/1.1205276