לא רוצה שיגמר...

[איו חיימוביץ]

אוווווווווווווווף

הצלחתי לישון איזה 3 שעות בלילה וקמתי עם הריקנות המטומטמת הזאת. אני נראית נורא, העיניים שלי כל כך נפוחות, אני לא יודעת איך אני אופיע ככה לעבודה היום. 2 החברות הטובות שלי בחו"ל, אז הכל נופל על אחותי ועליכם... אוף איך עוצרים את הבכי הזה? עוד שניה אני קוראת לאינסטלטור.

 

[shirlove]

הכאב הארור הזה

אוחח כמה שהוא נורא.וכמה שאני מבינה אותך! במיוחד שהכל מעורפל ולא ברור-וזה לא חד וחלק. את יודעת מה הבנתי...מה הספקתי ללמוד מהפרידה של האקס ושלי(שאהבתי אותו מאוד מאוד מאוד),שכל עוד הכל מעורפל-ואין החלטה לכאן או לכאן-שיש עוד תחושת פספוס והחמצה-שאת לא שלמה עם הפרידה\הפסק זמן,הכאב הוא גדול פי שניים. פעמיים הוא ואני נפרדנו-פעם 1:זה בעצם היה פסק זמן-הרגשתי ריקנות נוראה,והדקירה הזו בנשמה שלא עוברת...והרגשתי תחושת פספוס-שזה לא צריך להגמר,שזה לא יכול להגמר-שזה רק התחיל...שהקשר לא מוצה עד הסוף,ולכן הכאב היה פי שניים גדול. ואז חזרנו...אחרי שנתתי לו חופש-ומרחב...הוא ביקש לחזור-והייתי חייבת את זה לעצמי-כי הרגשתי שאם אני לא אסכים-אני אתחרט על זה למשך המון זמן. ואפילו שבסוף לא נשארנו ביחד(וזו הפרידה הסופית),אני לא מתחרטת על הרגע שחזרנו-כי כשנפרדתי ממנו-הייתי שלמה עם ההחלטה-ועם כל הקושי והכאב...ידעתי שזו ההחלטה הנכונה,והכל היה לי הרבה יותר קל ונוח...כי כבר לא הייתה בי התחושה הזו-תחושת החמצה-וחוסר מוכנות ופספוס.הרגשתי שלמה עם ההחלטה. מה שאני בעצם מנסה לומר לך זה ש... לקחת פסק זמן-זו לא פרידה. בעצם הפסק זמן נועד לתת לך ולו זמן לחשוב על הכל-על הקשר ועל הרגשות-אין לך מה לבכות...כי את יכולה לחזור-אז תקחי לך שבוע רגיעות-תנוחי-תחשבי על הקשר...אם את מרגישה שהוא לא מוצה עד הסוף-תלכי ותחזרי גם אם בסוף תפרדו-כדי להרגיש שנסית ולא החמצת. אם את מרגישה שזהו זה-ואין טעם-שאת סגורה על זה שאתם לא מתאימים או לא יודעת מה-וזה רק הכאב של הפרידה-אבל את סגורה על ההחלטה...אז תלכי עם זה עד הסוף. אבל לפי ההודעה הזו האחרונה שלך-אני די מאמינה שהכאב הוא גדול-והגעגועים פי שניים-ויש תחושת החמצה... ובסופו של דבר-...תראי לאן זה מוביל-תדברו (במידה ואת חוזרת)ותלבנו עניינים בשקט,ברוגע בעדינות,ותני לו גם מעט מרחב...ממש טיפל'ה. אבל לפני שאת מחליטה-לכאן או לכאן-תגדירי לעצמך זמן של חופש ומנוחה-שבוע\שבועיים...או כמה שאת צריכה ובזמן הזה,תחשבי על הדברים ותנוחי...ואל תבכי...כי נכון זה כואב-אבל זו לא פרידה-זה פסק זמן-ופסק זמן שונה מאוד מפרידה...בשביל זה לשניהם יש שמות שונים. בהצלחה ,תעדכני...

 

[איו חיימוביץ]

תודה מתוקה...

יום אחרי אני מרגישה פחות או יותר אותו דבר... פשוט רוצה לבוא אליו ולחבק אותו. אני לא חושבת שהקשר מיצה את עצמו. לרגע לא הרגשתי שהוא נמאס. החלטתי שבפעם הבאה שנדבר אני פשוט אבקש ממנו שמעכשיו כן יחשוב על העתיד ולא רק על זה שכיף כרגע. בלי להתחייב לשום צעד, לא לעבור לגור ביחד ומצדי גם שההורים שלי ימשיכו לחשוב שהוא פנוי, אבל שיבטיח לי שהוא חושב על העתיד, זה אומר שהוא רואה אותנו ביחד בעתיד וזהו. זה אומר שאם יורד לו אסימון שאני לא האחת, מחובתו להגיד לי ולא למשוך את זה. וזה גם אומר שכן יחשוב על לגור יחד ושיגיד לי כשהוא מוכן ולא בעוד שנתיים. האמת שאני ממש מבועסת מלא לעבור איתו ביחד, גם ככה כרגע אני בתקופת מעבר אז הייתי הולכת איתו לכל מקום בארץ והוא יודע את זה. אני לא מבינה מה הלחץ על התחייבות, זו כ-ו-ל-ה דירה, זה לא חתונה. הרי הוא ישן אצלי במשך שבועות רצוף, זה היה כמעט כמו לגור ביחד, והכל זורם לנו טוב כששנינו יודעים איפה ישנים בערב. הוא אוהב את האוכל שאני מבשלת לו וכשהוא גר לבד הוא אוכל קורנפלקס 3 פעמים ביום. כואב לי שהוא לא רוצה לגור ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני מרגישה שמזמן עברתי את השלב של דירת שותפים... ושיש בסיס טוב מספיק לעבור ביחד. דבר אחד אני באמת לא מבינה- איך היתה לו חברה 6 שנים והיא פשוט קיבלה את זה שהוא לא מביע רגשות וכל הדברים האלה. ה"חינוך" שהוא עובר אצלי זו עבודה סיזיפית, כאילו הוא מעולם אחר, לא יודע את הקודים הבסיסיים הנהוגים בקשר. כרגע אין עדכונים ממש, אני עוד בשלב של לטחון מים...

 

[איו חיימוביץ]

*ההורים שלי= ההורים שלו

 

[d i n d i n i]

שוב היי..

תראי אני אתחיל מהסוף, היה לי חבר כזה 7 שנים!!!!!!!!!!!!!!!! כמובן שמיציתי את ה7 שנים רעות שלי איתו ואני ב7 שנים טובות עם הנוכחי שלי (אנחנו שנתיים כבר ביחד) אני יכולה להגיד לך שהם לא משתנים, אמנם הגיל היה מעט שונה אבל משהו באופי הזה מזכיר לי אותו אמנם לקח לי קרוב ל4\5 שנים להפנים את זה אבל הבנתי שהוא מראה לי שהוא אוהב אותי במחוות קטנות של התנהגות ממש סרט אילם, ללא מילים, אבל אותי זה לא סיפק בסופו של דבר, והוא גם לא היה האחד שלי (ממש חדת אבחנה אני הא?) אז לא הסכמתי להמשיך ולקבל את זה.. אם הייתי מרגישה מה שאת מרגישה לא הייתי מוותרת , אבל אני חייבת לשאול אותך כמה שאלות ותעני לעצמך בכנות אמיתית את מוכנה לקבל אותו כמו שהוא?, בלי לשנות או לצפות ממנו לדברים שהוא לא מסוגל לתת כרגע? מה האינטואיציה שלך אומרת לך לגביו? תקשיבי לקול הפנימי גם אם לא מוצא חן בעיניך מה שאת שומעת! תשקלי את כל השתנים, תביאי בחשבון שהוא לא יהיה מוכן לחתונה בקרוב,והכי חשוב אל תנסי ללמד אותו,לפתוח אותו להראות לו, הם חוזרים לקונכיה שלהם בבהלה, זה מזכיר להם את אמא שלהם. תהיי את, הרי זה מה שהוא אוהב. אתם במקום די בעייתי שרק את יכולה להחליט לאן ממשיכים מכאן.. יקח לו זמן להתבגר, יש לך את הזמן לחכות? הוא לא יבוא איתך לכל האירועים והשמחות, יש חברה שתשמח לבוא איתך? נחמד לו בדירת שותפים, את יכולה להיות שותפה להרגשה? קחי בחשבון את כל היתרונות והחסרונות כי את תשלמי את המחיר לטוב ולע.. תעדכני ואני מאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם, אני רק רציתי לתת לך נקודות שונות למחשבה כי לפעמים הכאב מעוות ת'מציאות

 

[איו חיימוביץ]

איזה בלבול

היי דינדין אני לא זוכרת אם זו היתה ההודעה ממך קודם, אבל אחת ההודעות פה גרמה לי קצת לחשוב שאולי אני מוציאה עליו דברים שלא בשליטתו או באחריותו, כמו זה שלא מתאים לי לגור בגיל הזה עם שותפים (אולי זה קשור לחויית שותפים שלילית שהיתה לי השנה). כמובן שזו לא סיבה לעבור לגור אבל זה בעייה שהגענו לפרשת דרכים ושנינו מחפשים עכשיו כיוון בחיים, זה מאוד משפיע עלינו. זה לא שאני אובססיבית שיגיד לי מה הוא מרגיש, הייתי יכולה לחיות בלי זה, פשוט בגלל המכלול אני מרגישה שאני כל הזמן מחפשת הוכחות לקשר שלנו. לפעמים עד כדי כך שאני מרגישה שהכל בראש שלי, שאני מדמיינת הכל, כמו שפינטזתי עליו לפני שנהיינו ביחד במשך תקופה ארוכה. לא כל כך נחמד לו בדירת שותפים, הוא רוצה לשכור לבד במרכז, אני חושבת שבקרוב הוא יבין כמה זה לא מציאותי, הוא לא בדיוק מסודר עם כסף לדעתי. אני תכף נפגשת איתו, אעדכן. אני אשאל אם הוא מוכן פשוט לחשוב עלינו בעתיד ושזה ינחה את הקשר, לא כמו עכשיו ש"פשוט כיף ולא צריך לחשוב על העתיד". אני מודה שאני חושבת על איך לשפר את הקשר ביננו, אני לא חושבת שזה לשנות אותו אלא לשנות את התקשרות והיחס, אבל אני בהחלט בונה על זה. שוב תודה לך על היחס והפרופורציות

 

[omer73]

תראי,

אני יכול להבין אותך, ולא הייתי רוצה להיות בנעליים שלך עכשיו- שאת אוהבת, רואה עתיד משותף, ואת מרגישה שזה לא הדדי. רק את יודעת מה טיב היחסים ביניכם, אבל נראה לי שיכול להיות כמה סיבות למצב הזה, או שהוא באמת לא רואה עתיד משותף, או שהוא פשוט לא סגור על עצמו, או שאולי הוא נפגע בעבר ועכשיו הוא זהיר. אני יכול להגיד לך שטוב עשית שלא העלת את עניין הפרידה, השארת את האופציות פתוחות ושעכשיו יחשוב ויהיה כנה עם עצמו ואיתך לגבי המטרות שלו. בקיצור, תני לו את הזמן לחשוב, אבל הכי חשוב שאל תעשי דברים בכח או בלחץ, כי בדרך הזו תשיגי את התוצאה ההפוכה, ולמרות שזה קשה צריך סבלנות ובלי לחץ.

 

[איו חיימוביץ]

תודה

לטענתו הוא פשוט לא טרח לחשוב על העתיד. אני מאמינה לו. אני מאמינה שאם הוא יעצור לחשוב על זה אז הוא ידבר קצת אחרת וזה מה שאני אבקש ממנו הערב. זו ההרגשה של ימאתמול שהוא התחיל לבכות הרגשתי כמה אני חשובה לו והוא גם אמר לי את זה. צודק, לא בלחץ. אני גם אתנצל ואודה שלחצתי מכמה בחינות, אולי זה ירגיע אותו.

 

[dudusch]

כשקראתי את ההודעה שלך נזכרתי במשפט

אם את אוהבת מישהו, תני לו ללכת. אם יחזור, הוא שלך לנצח. אם לא, אף פעם לא היה שלך... לכל קשר יש את נקודות המבחן שלו. מצוקה של צד אחד, חילוקי דיעות עמוקים וכו'. אלו צמתים שבהם נבחן הקשר, חוזקו, מי הצד המוביל, מי הצד המתגמש וכו'. יכול להיות שעשית טעויות בקריאת המפה, כמו לקחת אותו לחתונה וליזום מעין שיחת "יחסינו לאן?"

אני לא יודע עד כמה שוחחתם על קשרים קודמים שלכם, אבל יכול להיות שהוא חושש להיפתח כך, להצהיר אחרי חצי שנה (יש כאלו שלוקח להם זמן) שהוא אוהב אותך, או שההגדרה שלו לאהבה שונה משלך, או שהוא מבטא את האהבה וההערכה שלו בצורה שונה ממה שאת חושבת שאמורה להיראות האהבה. אל תתני לענייני הגדרות לעמוד בדרככם. אם נגיד הוא נותן לך מתנות פרקטיות ולא מתנות קיטשיות, זה לא אומר שהוא לא מסוגל לבטא רגש או להיות רומנטי, אלא כי הוא גבר טיפוסי

שמעדיף את המעשיות. המלצה שלי היא לאו דווקא לרוץ ו"לזרוק" את עצמך עליו, אלא לבוא דווקא בצורה שקולה, רגועה ולהסביר את עצמך. להסביר מה חשוב לך בקשר, לראות על מה את יכולה לוותר ומה את רואה כ"סימני רצינות". יכול להיות שהוא רואה את סימני הרצינות בעצם זה שבמהלך הקשר איתך הוא לא רואה אף אחת אחרת, לא יוצא לבד עם חברים וכו'. יכול להיות שיש לו תכניות אחרות, שאת פשוט לא מודעת אליהן, ובשיחה רגועה כן תוכלי לגלות אותן. אז תפסיקי לבכות, ותתחילי לעשות...

 

[איו חיימוביץ]

עדכון משמח

דיברנו, הוא אמר לי שהוא לא חושב שיש מישהי שיהיה לו יותר טוב איתה ושתתאים לו יותר ממני. אמר שהוא מוכן לנסות לחשוב יותר על העתיד. יותר טוב. זו ההפסקה הכי לא רצינית בהיסטוריה. תודה לתומכים. אגב הבהרה- קראתי את השרשור מההתחלה וראיתי שציינתי בהתחלה שאני רוצה להתחתן איתו, זה היה ניסוח מאוד מטעה- התכוונתי שאני בטוחה בקשר לזה שהוא האחד בשבילי ומבחינתי אין יותר מדי הרהורים, על מנת להעביר את רמת הרצינות והרגשות שלי כלפיו. בשום שלב לא עלה נושא החתונה...

 

[d i n d i n i]

יופי אני שמחה לשמוע..

אחלה עידכון!!! ובאמת זאת ההפסקה היותר קצרה שנתקלתי בה בביה"ס היו לי הפסקות צהריים יותר ארוכות חחחח מתוקה זאת כן הייתי אני שלחתי לך שתי הדעות משתי קצוות הקשת רק בשביל הפרופורציה וההבנה של מה את באמת רוצה אני מקווה שמכאן והלאה הוא ילמד להראות סימנים של בגרות זוגית, תני לזמן זמן כמו שאומרים והנחי אותו ברכות אני לא חשבתי שאת מדברת על חתונה בזמן הקרוב, ואני שמחה לשמוע שזה לא בוער בחלצייך!! לכו יד ביד לכיוון העתיד ולא ראש בראש. אני אגיד משהו שהוא מעט סותר את מה שאמרתי אבל אני בטוחה שתדעי לקחת את זה בפרופורציה הנכונה.. אל תתני לו להתפזר יותר מדי, דעי מה את שווה ומה מגיע לך, אל תוותרי לו על כל גינוני הזוגיות, שיבוא איתך לאירועים מדי פעם, שיחמיא ושיראה מעט רצינות. את כל זה עשי בנועם אך עם התמדה.. בהצלחה גברת חיימוביץ

 

[איו חיימוביץ]

כמה שאת צדקת בהודעה הראשונה

כשכתבת "אל תתני ללחצי החברה להשפיע" או משהו כזה, תפסתי את עצמי שחלק גדול מהאכזבה שלי היא שאני יודעת שאני אצטרך להתמודד עם השאלות המעצבנות הלאה- "אה את עוזבת את הדירה שלך? רגע, וגם הוא עוזב את שלו? אז למה אתם לא עוברים כבר לגור ביחד?" ובכלל, בגלל שהכתובת החדשה שלי תהיה כרגע אצל ההורים וזה מרגיש לי כמו נסיגה... אבל אני אחכה קצת, הוא אמר שיש סיכוי שהוא ישנה את דעתו בעתיד הקרוב, ככה שזה לא היה ממש מחוץ לתחום בשבילו אלא גבולי, וזה נותן הרגשה אחרת לגמרי. תודה על העיצות, לוקחת אותן איתי.