איו חיימוביץ
New member
לא רוצה שיגמר...
הערב אמרתי שאני רוצה הפסקה. אבל אני לא באמת רוצה. אני רוצה להיות איתו כל הזמן, אני רוצה להתחתן איתו אפילו שאנחנו רק חצי שנה ביחד. מהתחלה: בת 26, ראיתי אותו לפני בערך שנה וחצי והתאהבתי מרחוק, ויום אחד פשוט זה קרה, דיברנו, יצאנו, אהבה מאוד גדולה. אנחנו מאוד שונים אבל אני אוהבת את זה. בזמן האחרון רציתי לראות ממנו יותר רצינות. היו הרבה סימנים לכך שהקשר לא רציני, למשל הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי (כתב לי משהו בפתק וגם "מת עליך" בסמס, אבל זה לא אותו דבר...), לא מציג אותי להורים שלו (הוא כן הוצג לשלי), לא מדבר איתי על העתיד (אנחנו שנינו עוזבים דירות שותפים בקרוב ולא יודעים מה יהיה הלאה). דיברתי איתו בעבר על הדברים האלו שמפריעים לי, לכל דבר יש לו סיבה, למשל לא אמרתי לאף אחת את זה אף פעם (וואט?!). אני חייבת לציין שחוץ מהתסמינים האלו באמת טוב לי איתו, הוא מקסים ומפנק ואכפתי מאוד. אז הערב זה התפצץ. הזמנתי אותו להיות בן זוג שלי בחתונה של חברה והוא עשה פרצוף. גם לזה היתה לו סיבה, אבל אני אמרתי שאני לא יכולה עוד לחשוב שהכל צירוף מקרים, שכל מה שיכול להעיד על רצינות- לא קורה. אמרתי שבוא נקח הפסקה. לא אמרתי פרידה כי פחדתי שאני אולי בלהט הדברים ואולי אני אתחרט ואולי אני לוחצת. כמובן שגם אני מקווה שהוא זה שיתפוס את עצמו ולא יתן לי ללכת. שנינו בכינו. הוא ממש לא הטיפוס שבוכה. קשה לי כל כך. ממש בניתי עליו, הייתי מתחייבת לו לחיים והוא רק יודע שכיף לו איתי כרגע ושמוקדם לו לעבור לגור ביחד. כמובן שאמרתי לו שזה לא התנאי שלי להשאר ביחד, יש עוד דרכים להראות רצינות. כל כך קשה, עד שמצאתי אותו, הוא לא מצא אותי. אשמח להערות, המון תודה על ההקשבה
הערב אמרתי שאני רוצה הפסקה. אבל אני לא באמת רוצה. אני רוצה להיות איתו כל הזמן, אני רוצה להתחתן איתו אפילו שאנחנו רק חצי שנה ביחד. מהתחלה: בת 26, ראיתי אותו לפני בערך שנה וחצי והתאהבתי מרחוק, ויום אחד פשוט זה קרה, דיברנו, יצאנו, אהבה מאוד גדולה. אנחנו מאוד שונים אבל אני אוהבת את זה. בזמן האחרון רציתי לראות ממנו יותר רצינות. היו הרבה סימנים לכך שהקשר לא רציני, למשל הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי (כתב לי משהו בפתק וגם "מת עליך" בסמס, אבל זה לא אותו דבר...), לא מציג אותי להורים שלו (הוא כן הוצג לשלי), לא מדבר איתי על העתיד (אנחנו שנינו עוזבים דירות שותפים בקרוב ולא יודעים מה יהיה הלאה). דיברתי איתו בעבר על הדברים האלו שמפריעים לי, לכל דבר יש לו סיבה, למשל לא אמרתי לאף אחת את זה אף פעם (וואט?!). אני חייבת לציין שחוץ מהתסמינים האלו באמת טוב לי איתו, הוא מקסים ומפנק ואכפתי מאוד. אז הערב זה התפצץ. הזמנתי אותו להיות בן זוג שלי בחתונה של חברה והוא עשה פרצוף. גם לזה היתה לו סיבה, אבל אני אמרתי שאני לא יכולה עוד לחשוב שהכל צירוף מקרים, שכל מה שיכול להעיד על רצינות- לא קורה. אמרתי שבוא נקח הפסקה. לא אמרתי פרידה כי פחדתי שאני אולי בלהט הדברים ואולי אני אתחרט ואולי אני לוחצת. כמובן שגם אני מקווה שהוא זה שיתפוס את עצמו ולא יתן לי ללכת. שנינו בכינו. הוא ממש לא הטיפוס שבוכה. קשה לי כל כך. ממש בניתי עליו, הייתי מתחייבת לו לחיים והוא רק יודע שכיף לו איתי כרגע ושמוקדם לו לעבור לגור ביחד. כמובן שאמרתי לו שזה לא התנאי שלי להשאר ביחד, יש עוד דרכים להראות רצינות. כל כך קשה, עד שמצאתי אותו, הוא לא מצא אותי. אשמח להערות, המון תודה על ההקשבה
נקודת אל-חזור את כבר בחורה גדולה, את צריכה ללמוד להסתמך אך ורק על עצמך ולדעת שאם את אוהבת ממש את תשחררי אותו במקרה שצריך ואת בהחלט כבר בוגרת, תקני אותי אם אני טועה לא משנה מה גילך - אל תתפשרי אם בתוך תוכך את מרגישה שהקשר לא מספק אותך כרגע אך את פוחדת לאבד אותו ולכן תישארי איתו, אז את תאבדי אותו בכל מקרה, תעריכי את עצמך, תנסי להתמקד בעבודה,לימודים חברים וכל דבר שהוא אוצר , כמו למשל חברות טובות, תוקירי,תשמרי תעריכי את מה שיש לך תכירי בערך עצמך ותאמיני שהכול יילך על הצד הטוב ביותר