לא פשוט, וגם לא קל

[Distimya SuperGir]

לא פשוט, וגם לא קל

היי אני חדשה כאן.
פעם ראשונה שאני כותבת לפורום הזה..
מקווה שאולי מישהו מכם יוכל לתת לי איזו עצה/ נחמה..

אז ככה (אני מקווה שלא אצטייר קלישאתית מדי, אבל קלישאות זוכות למעמדן כיוון שהן כה נכונות).
אני בת 26, לומדת תואר שני, כרגע- מחפשת עבודה.. (שזה גם לא עושה לי יותר מדי טוב לאגו..) לפני שנה וחצי נפרדתי מהבנזוג האחרון שלי ומאז אני גם לא ממש מצליחה
להתחיל זוגיות חדשה. אבל זה לא כל העניין.. אני מרגישה שאני שונה מכל החברים שלי. אני נמצאת בסביבה של אנשים מאד מצליחים, לרוב החברים שלי יש גם קריירה וגם זוגיות,
רובם נשואים או בדרך להיות נשואים או גרים עם בנזוג/בתזוג. אני פשוט מרגישה לא מתאימה ואפילו דיי לוזרית.. אני לעומתם- בלי קריירה ממשית, שרובה נעוצה בתחום הלימודים שלי..
(אני לומדת מדעי הרוח- אין בזה כמעט עבודה) וגרה עם שותפים.
לרוב אני מצליחה לעודד את עצמי, לחייך, להמשיך לחיות- סה"כ החיים קצרים, אין מה לבזבז זמן על עצבות מיותרת. בייחוד שהרבה מהדברים ש"לא מסתדרים" לאו דווקא תלויים בי..
אני הולכת לראיונות עבודה, לא כל העבודות מתאימות לי ולחלקן גם לא התקבלתי.. גם בנוגע לזוגיות- אני יוצאת עם אנשים אבל לא לכולם אני מתאימה ולא כולם מתאימים לי.
ובכל אופן- בימים האחרונים (בעיקר כי שתי החברות הכי טובות שלי התארסו) אני מרגישה תחושות מאד לא פשוטות.
מצד אחד אני מרגישה שבאיזשהו מקום נכשלתי, מצד שני- אני רק בת 26 ועדיין סטודנטית. האם באמת נכשלתי?
אני בטוחה שמבחינת המון פרמטרים לא נכשלתי בכלום.. ועדיין, אני מרגישה שאני במצב לא פשוט שאני מתקשה לפתור אותו.
בייחוד כי אין לי אף חבר/ה שדומים לי, כלומר מבחינת מיקום בחיים. ואז אני כל הזמן מרגישה שונה, לא במקום.

מה אתם אומרים?
אני חושבת על לטוס בקיץ לחו"ל, סתם כדי להתאוורר מכל זה. לראות מקומות אחרים ולהכיר אנשים חדשים..
אבל גם זה נראה לי כמו בריחה, ולא התמודדות אמיתית..

תודה!

 

[פרפרי אהבה]

לפעמים זה נראה כשאנחנו רוצים משהו

או כשלא מצליח לנו-שלאחרים זה תמיד כן מצליח וכן יש להם את מה שרוצים. למשל לרווקים תמיד נראה שכולם נשואים או תפוסים, או לכאלה שרוצות להיכנס להריון זה נראה שכולן סביבה בהריון.
והדשא של השכן נראה ירוק יותר...
למה את מרגישה שנכשלת- בגלל שעדיין לא הצלחת למצוא בן זוג? בגלל שאת לא מוצאת עבודה?
שני הדברים האלה ועודה דברים טובים יקרו לך -לכל דבר יש זמן ועת.
ואולי את צריכה להיות יותר אקטיבית לגבי מה שאת רוצה להשיג.

וברוכה הבאה לפורום

 

[schlomitsmile]

התשובה בגוף השאלה

"אני בטוחה שמבחינת המון פרמטרים לא נכשלתי בכלום.. ועדיין, אני מרגישה שאני במצב לא פשוט "...
החיים אינם תחרות, מרוץ או מבחן.
לא נכשלת בכלום, ובכל זאת יש לך תחושה כזאת.
משמע- לא המצב האוביקטיבי הוא הבעיה, אלא התקליט שמשום-מה מנגן לך בראש "אני לוזרית".
למה הוא מנגן לך ואיך להשתחרר ממנו, אלה לעניות דעתי השאלות שיכול להועיל לך לברר עם עצמך.

ואם את "מרגישה שונה, לא במקום" יתכן שהסביבה החברתית שלך לא מתאימה לך.
אולי להכיר אנשים חדשים, לא בהכרח בחו"ל, זה רעיון בכלל לא רע

 

[omer73]

יצא לי לחשוב על זה לאחרונה

בדיוק על הנושא שאת מתארת, כיום אני אוטוטו בן 28, ועדיין לא סגור על עצמי בכל הנוגע למה שאני רוצה לעסוק כשאהיה גדול, וזה מתסכל אותי, כי מה לעשות- אני כבר גדול...
והגעתי למסקנה שאין דבר כזה מושלם- כמעט לכל אחד בנק' זמן יש משהו שחסר (סיום תואר/ קשר זוגי/ סטאטוס הקשר הזוגי או מקרים
שיש בעיות במשפחה וכו').
מה שאני מנסה להעביר לך זה שלא שיש כאן בעיה ואת לא בסדר. להיפך, את בת 26 ולומדת לתואר שני, זה יפה מאוד! את יודעת כמה סטודנטים שעברו את גיל 40 לומדים איתי?
לגבי זוגיות, יש את עניין ההתאמה, ואם יצא שהכרת אנשים שלא מתאימים לך זה לא כשלון, זה חוסר מזל. כשלון זה לקחת קשר טוב ולהרוס, כך שבסופו של יום זה שכרגע את לא בזוגיות לא מעיד על בעיה, אלא מצב שבו הכרת אנשים לא מתאימים, ולגבי עבודה- עבודה טובה היא משהו שלוקח המון זמן למצוא וצריך להעזר בסבלנות.

 

[schlomitsmile]

הזכרת לי כתבה שקראתי לאחרונה http://news.walla.co.il/?w=//2524347

 

[Distimya SuperGir]

תודה רבה על היחס של כולכם

כן, אני מניחה שאתם צודקים.
זה גם חלק מהקטע- אני יודעת שאני "בסדר".
אבל זה נראה כאילו פעם הדברים היו פשוטים יותר.. זה גם לא שאני לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים. אני פשוט עדיין בדרך לשם.
אני מנסה להגיד לעצמי להנות מהדרך, כי סה"כ לא שווה להיות עצובים בגלל כאלו סיבות. לפעמים אני מרגישה שאני סתם מתפנקת באמת.
ואני באמת מנסה להסתכל רק על עצמי ולא לבדוק מה קורה אצל אנשים אחרים- ברור לי שהם לא מושלמים, גם להם יש בעיות. וזה שאנשים נמצאים בזוגיות
לא אומר שזו זוגיות מושלמת.
אבל עדיין, אני מרגישה שמבחינת החברה "מצופה" ממני להיות במקום אחר- ולמרות שאני רוצה להיות במקום הזה, אני לא שם.
אבל אולי עדיף להיות איפה שאני נמצאת ולהנות מהמקום הזה. אחרי הכל לכל גיל יש את השלב שלו..

תודה

 

[schlomitsmile]

אפרופו דרך- http://www.youtube.com/watch?v=kKCf7i1Rz7g

ולגבי מה שמצופה ממך- את יודעת מה אומרים: מי שרוצה מצופה שיילך לקנות בקנטינה

אל תתני לציפיות הסביבה לחלחל לתוכך ולהלחיץ אותך

 

[Distimya SuperGir]

 

[SleeplessBeauty]

מכירה את ההרגשה

גם אני בדיוק כמוך, סטודנטית לתואר שני בת 26.
אם זה מנחם אותך במשהו, הקשר הרציני האחרון שהיה לי היה לפני 7 או 8 שנים ומאז לא היה משהו ששרד יותר מ-4 דייטים. אז לא תמיד הדשא של השכן ירוק יותר

מצד שני, אני ואת לומדות לתואר שני. לא יודעת מה איתך, אבל רוב החברים שלי עדיין לומדים לתואר ראשון.
גזרת העבודה לא מזהירה, ויש הרבה תסכולים, אבל זה שלב בדרך.

מבחינת עבודה - אל תתייאשי מלמצוא את המקום שלך שבו תרגישי הכי נכון. נכון שבמדעי הרוח אין הרבה עבודה. אבל למה צריך הרבה? זה שיש מעט לא אומר שאת לא יכולה להשתלב שם. תאמיני בעצמך. הדגישי את היתרונות שיש לך על פני אחרים, ותמצאי את עבודת חלומותייך.
הכי חשוב - האמיני בעצמך.

לגבי חו"ל - אם התכוונת לחופשה, אז זוהי מטרתה - לברוח ולנקות קצת את הראש מכל הבלאגן.
אם התכוונת לעבור באופן קבוע לחו"ל - זו גם לא בריחה. יכול להיות שבחו"ל אפשרויות העבודה יהיו יותר טובות מבחינתך? יהיה לך יותר קל למצוא את המקום שלך? לעבור למקום אחר זו לא בהכרח בריחה - זה שיפור עמדה לפעמים.

בהצלחה

 

[ligadg]

יותר מבסדר

הי לך, נראה לי שבאיזשהו מקום את מחפשת לגיטימציה שאת במצב בסדר למרות שאת יודעת שאת בסדר. יותר מבסדר. יושבות אצלי נשים בנות 30-40 עם אותן בעיות
ממה שאת כותבת אני חושדת שהרבה ממה שתוקע אותך בחיים זה "מה חושבים עלי" "מה מצפים ממני". יהיה מעניין לחקור מה את באמת מחפשת... (מצד אחד להשתחרר ולהיות חופשיה מכל דבר ומצד שני להיות "בוגרת" שמנהלת חיים נורמטיביים) גיל ה20+ הוא גיל לא פשוט. מתנתקים מצד אחד מצפיות ההורים ומתחילים לגלות את רצונותינו האמיתים ואת הציפיות שלנו מעצמנו.
ככל שתארגני לעצמך את הראש יותר מהר (איזה גבר את מחפשת, איזה סוג של עבודה תשתלב עם תחושת היעוד שלך) כך תוכלי לדעת מה את מחפשת ולאן את רוצה לצעוד. בקיצור, לא פשוט אבל פתיר.
אה..ודרך אגב, אדם לוקח את עצמו לכל מקום שהוא נוסע. את יכולה לשתות שייק פירות על החוף בתאילנד ועדיין להיות מוטרדת מאותם נושאים... אז לשיקולך

בהצלחה,
ליגד


ליגד גרנית פורת-מדריכת חיים
www.ligadgranit.com
0523252141

 

[נוסעת בזמן אחר]

כבר נכתבו פה הרבה דברים נכונים...

ורציתי להוסיף שגם אני לפעמים תופסת את הראש ושואלת את עצמי: "מה יהיה איתך?? בגילך(חגגתי 36 לא מזמן) בלי עבודה מספקת, ללא ילדים, בקשר לא ממוסד והרשימה עוד ארוכה."
ליפעמים זה קשה ולפעמים אני מרגישה שיש לי את הדרך שלי לצעוד בה. אי אפשר לבנות את החיים כל הזמן על השווה עם האחר. לא ישאר זמן להיות אותם.
כן, יש את הנורמות הישראליות(שהן די נוקשות דרך אגב) ויש את החברים מסביבך שרובם כבר "הסתדרו" כך נראה יותר ממך.
ככל שנקדים ונבין שלכל אחד מסלול ייחודי כך החיים יהיו יותר מהנים וגם נמצא יותר מהר את הנישה שלנו שעושה לנו טוב.
חברה שלנו היא כזאת פולנית משהו ולפעמים את לא יכולה אפילו לדעת אם חברים שלך כולם נמצאים במקום שהם נמצאים מתוך בחירה אמיתית או בגלל ש"ככה צריך".
הכרתי מישהי שהייתה בלי זוגיות כבר מעל לשבע שנים וכל המשפחה המורחבת שלה היו בנישואין וזוגיות טובה ומוצלחת. זה היה לה מאוד קשה מה שגם בזמנו היה נראה שהיא ממש זקוקה לזוגיות.

לסיכום, אני לא מכירה אף אחד שיודעה לא להשוות את עצמו באף תחום ולא לקנה בשום דבר ואף אחד. זה לא כיף ולא מוסיף שמחה לחיינו וזה בכל זאת קיים.