ידעתי שהיתה סיבה לזה
שכל השיעורים על פוסט מודרניזם באוניברסיטה עצבנו אותי. אני לא יודעת איך היה לפני מיליוני שנה, אבל במשך ההיסטוריה העולם התפתח למערכות של טוב ורע (שזה, האמת, לא שונה מדי ממה שהפוסט מודרניסטים אומרים, רק שהראייה הסובייקטיבית של טוב ורע הפכה למוסכמה כבר לפני אלפי שנים), שכמו שכתבתי במקום אחר בלוח הזה הן לא דיכוטומיות וברורות בכלל, אבל בכל זאת מדובר בשני ערכים שנמצאים בכל והם בהתנגשות מתמדת ביניהם. רולינג, לטעמי, עיצבה את הדמויות שלה בחוכמה (בעיקר סנייפ, שמדגים יותר טוב מכולם, לדעתי, כמה דק הוא הקו בין טוב לרע וכמה הגבולות לא ברורים אבל בכל זאת שם) - הדמויות שלה מייצגות עולם שבו שאלת הטוב והרע היא לא שאלה שיש לה תשובה ברורה (חוץ מוולדמורט, וכמה מאוכלי המוות שלו, אבל גם ביניהם זה לא כולם), ובכל אחת מהדמויות שלה, "טובות" או "רעות" יש מאבקים בין ערכים. והערך הכי חשוב שרולינג העבירה הוא באמת מה שפלוצקר אמר: חשיבות הבחירה. (בהקשר של השואה, לא יודעת למי יצא לקרוא את Banality of Evil, שמדבר על משפט אייכמן, אבל הוא עוסק באותן שאלות).