אוקיי את צודקת אבל,וזה אבל גדול
אלה דברים שהם חרושים,השיר "הכול יכול לקרות" הוא בסך הכול חידוש לשירים ישנים ומוכרים כמו "עוד נראה עוד נראה כמה טוב יהיה בשנה הבאה" ועוד כמה שברחו לי להם השם, אלה דברים מוכרים ו"בטוחים" שברור שכל יאהבו, מה שנקרא "להיט בטוח" עם קצב שכבר מהבית השני אתה נדבק אליו,זה לא יצירה אמיתית, יצירה אמיתית זה שיר שהוא משתבח עם כל שמיעה ועם כל שמיעה אתה מגלה משהו חדש, שאולי בשמיעה הראשונה אתה לא אוהב אבל ככל שאתה שומע יותר אתה אוהב אותו יותר , ולא בסיגנון של מאיה בוסקילה למשל שכולם שמעו וחרשו על השיר שלה כי הוא היה קליט וא''חכ כבר כולם שחכו ממנו וואו יש כל כך הרבה שירים, אני אתן לך של אחד מהזמרים היותר האהובים עליי ולדעתי גם אחד האומנים הגאוניים בארהב'' אם לא בכל העולם טוב אז אל תאשימי אותי כי את ביקשת, הולכת להיות פה חפירה הלו זה אמינם(מרשל מאת'רס)- שהוא משלב לירקסים גאוניים עם המון אמת וביקורת וציניות עצמית והכול משתלב בחרוזים גאוניים וביט משובח של ד''ר דריי, כמובן עם הומור מצויין וחלקו ציני בעזרת האלטרו אגו שלו, חלק מהשירים גם פוליטיים , והקצנות מכוונות-מה שגרם להרבה דעה רעה עליו שלא מגיעה לו- בשמיעה מחופפת באמת אפשר לחשוב שהוא אלים ושונא נשים אבל אחרי שמבינים את המילים וההקצנות המכוונות מגלים שלהפך - הוא דווקא נגד זה ואפילו מגנה את זה דוגמה לשירים מצויינים שלו: When I'm Gone Cleaning Out My Closet Sing For The Moment The Way I Am Lose Yourself Brain Damage Mockingbird כמובן גם-stan------האגדי i love you more haily song crazy in love 97' Bonnie and Clyde ואם אני לא אפסיק עכשיו אז אני לא אסיים בחיים אפשר לחלק את השלבים בקריירה שלו לפי האלבומים "סלים שיידי lp " הראשון, או יותר נכון הראשון הרשמי שלו,שלפני זה הצליח כדיסק מחתרתי והתגלגל לד''ר דריי בו בעיקר מדבר האלטר אגו שאמינם יצר לעצמו-סלים שיידי, הוא בעצם ה"צד הרע שלו" אומר הכול בלי חשבון ומסביר בעזרת הקצנות מכוונות ומאוד קיצוניות "מרשל מאת'רס lp" - האלבום השני, הוא תגובה להצלחה הפתאומית והאדירה של ה"סלים שיידי lp" כאן הוא בחר לשיר ללא מסכות ולכן בחר לקרוא לאלבום בשמו האמיתי- מרשל תמ'רס,אפשר לראות שהוא מעט מפוחד מההצלחה הענקית שנחתה עליו ואיתה כל האישומים ודעות החלוקות ונתן תגובה לאלה שמאשימים אותו שבגלל השירים הפרובקטיים שלו הוא גרם לנזק, הוא ענה בשירים כמו: "who knew" "the way i am" ו"Criminal"-שהוא דוגמה מצויינת להקצנות שדיברתי עלהים מקודם הנה ציטוט מביקורת ל"מרשל מאט'רס " -
"אמינם מספק חוויה אישית. מעין נוכחות אישיותית, קצת פסיכית, צמאת חיים ואכולת ייאוש, שמרחפת על המלים והצלילים, משרה דחיסות ומין מצוקה בלתי פתירה. הוא שם. הוא נוכח בסיפורים שהוא מספר. אין לו משהו אחר לספר." אח''כ בא ה"אמינם שואו" ששם הוא כבר בוגר יותר, מדבר על הרבה נושאים וגם מתחשבן עם אמא שלו בעצם הוא מספר את כל החיים שלו , בלי להחסיר פרטים, באופן ישיר ולפעמים בוטה ציטוט מביקורת:
"באלבום הזה אמינם חושף את חייו בלי המסכות וההקצנות הבדויות של האלבום הראשון, אבל גם בלי ההתנצלות המתמשכת של האלבום השני" לבסוף בא ה encore -שדיי מצליח לשמור על הרמה הגבוהה של האלבומים הקודמים-אבל לדעתי פחות מוצלח אז שוב סליחה על החפירה , אבל אני לא מפספסת הזדמנות לדבר עליו
וחוץ מזה לא היה לי משהו יותר טוב לעשות
אז נראה לי שיהיה לי קשה להתחיל לאהוב שירים של נינט, שמצטערת לאמר לא מגיעה לו לציפורן בבוהן יש כאן גם מילים לשירים אם מתחשק לך לבדוק--ובכלל הכי כדאי לשמוע את השירים
http://www.zong.co.il/staticHTML/performers/2-10517-2.html