לא מרגיש נאהב
היי. רציתי לספר על בעיה שכבר נמשכת הרבה זמן, אולי שנתיים ואולי יותר מזה. מה שבטוח אני מודע לזה שנתיים. אני בן 22. שמתי לב שכשאנשים מחמיאים לי, או אומרים שהם שמחים בישבילי אני לא מרגיש מומחא מזה לא מרגיש שום סיפוק או תחושה טובה מזה. גם כשהיו לי בני זוג(אני שלם עם הנטיה המינית שלי מאוד) הרגשתי אהבה אליהם אבל תמיד התלוננתי שאני לא מרגיש נאהב על ידם ומה לא קיבלתי מהם מבחינת יחס?הם היו באמת בני זוג טובים וזה השתקף גם בהתנהגות וגם במעשים שלהם. המערכת יחסים הכי ארוכה הייתה 5 חודשים. אף פעם לא הרגשתי נאהב שם, כן הייתי שמח שאוהבים אותי אבל לא הרגשתי נאהב לדעתי וגם אפילו השמחה שאוהבים אותי הייתה בספק הרבה פעמים. העיניין הזה תסכל אותי ותמיד סיפרתי על זה והם ניסו לעזור אך ללא הצלחה מרובה. עכשיו אני לבד. כשאני מדמיין את עצמי עם מישהו אני לא מרגיש נאהב, שאנשים אומרים לי שהם אוהבים אותי זה לא עובר פנימה. כשאנשים אומרים לי שהם אפילו שמחים שהשגתי משהו אני לא מאמין להם. מבחינת מי שאני חושב שאני אני מרגיש שאני נראה טוב(אולי יש לי קצת תסביכים עם זה אבל עדיין נראה טוב) ושאני בחור אינטיליגנטי. יכול להיות שזה קשור לבית מאוד כי אמא שלי בחיים לא התלהבה ממני גם כשהוצאתי ציונים גבוהים בלימודים(והייתי תלמיד סופר חכם) גם כשבאתי עם משהו שממש ראוי להערכה הרגשתי שאני לא מקבל את הערכה מבחינה ריגשית היא לא הגיבה בהתלהבות, מילולית היא אמרה אולי משהו כמו "יופי" או מקסימום "כל הכבוד". קורה לעיתים רחוקות שאמא שלי מגיבה ריגשית בתלהבות על משהו שראוי לזה, זה קורה אבל לעיתים רחוקות. וזה לא שהיא יותר טובה ממני היא אפילו לא סיימה בית ספר תיכון. מה לא מגיע לי???? ואבא שלי זה בכלל סיפור גרוע-הוא אדיש אלי לגמרי ואני מרגיש שבכלל לא אכפת לו הוא בקושי מראה התעניינות. כתבתי את כל מה שעולה לי ואני מקווה שנגיע לאנשהו. אני הולך לעבוד על זה בתקופה הקרובה מאוד. חשוב היה לי לפרוק את זה קודם כל. תודה תודה תודה!
היי. רציתי לספר על בעיה שכבר נמשכת הרבה זמן, אולי שנתיים ואולי יותר מזה. מה שבטוח אני מודע לזה שנתיים. אני בן 22. שמתי לב שכשאנשים מחמיאים לי, או אומרים שהם שמחים בישבילי אני לא מרגיש מומחא מזה לא מרגיש שום סיפוק או תחושה טובה מזה. גם כשהיו לי בני זוג(אני שלם עם הנטיה המינית שלי מאוד) הרגשתי אהבה אליהם אבל תמיד התלוננתי שאני לא מרגיש נאהב על ידם ומה לא קיבלתי מהם מבחינת יחס?הם היו באמת בני זוג טובים וזה השתקף גם בהתנהגות וגם במעשים שלהם. המערכת יחסים הכי ארוכה הייתה 5 חודשים. אף פעם לא הרגשתי נאהב שם, כן הייתי שמח שאוהבים אותי אבל לא הרגשתי נאהב לדעתי וגם אפילו השמחה שאוהבים אותי הייתה בספק הרבה פעמים. העיניין הזה תסכל אותי ותמיד סיפרתי על זה והם ניסו לעזור אך ללא הצלחה מרובה. עכשיו אני לבד. כשאני מדמיין את עצמי עם מישהו אני לא מרגיש נאהב, שאנשים אומרים לי שהם אוהבים אותי זה לא עובר פנימה. כשאנשים אומרים לי שהם אפילו שמחים שהשגתי משהו אני לא מאמין להם. מבחינת מי שאני חושב שאני אני מרגיש שאני נראה טוב(אולי יש לי קצת תסביכים עם זה אבל עדיין נראה טוב) ושאני בחור אינטיליגנטי. יכול להיות שזה קשור לבית מאוד כי אמא שלי בחיים לא התלהבה ממני גם כשהוצאתי ציונים גבוהים בלימודים(והייתי תלמיד סופר חכם) גם כשבאתי עם משהו שממש ראוי להערכה הרגשתי שאני לא מקבל את הערכה מבחינה ריגשית היא לא הגיבה בהתלהבות, מילולית היא אמרה אולי משהו כמו "יופי" או מקסימום "כל הכבוד". קורה לעיתים רחוקות שאמא שלי מגיבה ריגשית בתלהבות על משהו שראוי לזה, זה קורה אבל לעיתים רחוקות. וזה לא שהיא יותר טובה ממני היא אפילו לא סיימה בית ספר תיכון. מה לא מגיע לי???? ואבא שלי זה בכלל סיפור גרוע-הוא אדיש אלי לגמרי ואני מרגיש שבכלל לא אכפת לו הוא בקושי מראה התעניינות. כתבתי את כל מה שעולה לי ואני מקווה שנגיע לאנשהו. אני הולך לעבוד על זה בתקופה הקרובה מאוד. חשוב היה לי לפרוק את זה קודם כל. תודה תודה תודה!
עזרת לי להרגיש בטוח יותר בעצמי וגם שמח שהשקעת מזמנך לעזור לי. תודה ששיתפת אותי בסיפור שלך