לא מצליח להתמודד

[פעם הייתי אופטימי]

לא מצליח להתמודד

כל כמה שבועות, זה מגיע אותו רגע שסוחף אותי למטה, אותו רגע שמביא אחריו כמה ימים בהם אני פשוט לא מתפקד, חושב על איך לעצור את הדמעות שיורדות או שמחכות לרדת. כבר אין לי כח לזה, לא יכול יותר. ברוב הפעמים הסיבה שהתחילה היא דבר כל כך שולי שפשוט רק יוצר את השבר שמתבקע במהרה. אתמול היה יום כזה, והיום כבר לא החלפתי מילה עם אף אחד, העדפתי לשתוק שלא אפגע באחרים. לאף אחד לא היה איכפת בכלל, אף אחד לא הטריח את עצמו לבוא לעזרתי, או אפילו רק להציע, פשוט התעלמו ממני לאורך כל היום. בערב התקשרה אליי היחידה שאפשר לקרוא לה חברה, אבל הדבר היחיד שעניין אותה, שזה לא באשמתה, אין לי את הכוחות להמשיך, אין לי שום דבר שימשוך אותי חזרה החוצה מהבור אליו נפלתי. פשוט נמאס לי.

 

[efriend]

גם לי יש כאלה

אתה יודע, יש כל-כך הרבה כאב בהודעה שלך שאני קודם כל רוצה להגיד שאני מזדהה, גם לי יש כאלה, וזה קשה נורא. ולמרות שיש לי את הדרכים שלי להתמודד איתם, שעובדות באופן חלקי, אני אפילו לא רוצה לחלל את הרגע הזה בלספר לך מהן, אלא קודם סתם להיות איתך ברגע הזה עד כמה שאפשר מבעד למסך. אני אכתוב עוד אם עד אז אחרים לא יגידו את כל מה שיש לי להגיד

 

[efriend]

ואולי בכל זאת תספר משהו על מוקדי הכאבים שלך

הרי "הטריגרים" לנפילות האלה הם, כמו שאמרת, חסרי חשיבות, הם רק מעוררים את אותם הכאבים שהולכים איתך כל הזמן, נכון? אני רוצה לנסות למשוך אותך בחזרה למעלה. קצת, אני יודע שאני לא יכול הרבה. אבל אני רוצה לנסות.

 

[פעם הייתי אופטימי]

חוסר יכולת לשנות

רוב הכאבים האלה באמת הולכים איתי לאורך תקופה ארוכה, קשה לי אפילו להגדיר אותם, אלה תחושות רעות שמלוות אותי, מחסור בחברים, מחסור בחיים, כישלון בבחירה של החברים, אכזבה מההחלטות שלקחתי, עבודה שמיצתה את עצמה, הכל מתחבר יחד, מוסיף עוד מכה ועוד מכה עד שאחת לכמה זמן אכן קורה איזה משהו קטן וחסר משמעות שפשוט מוציא את המשטח שמונח מתחת לרגליי ומפיל אותי אל תחתית הבור. החיים שלי לא ממש נותנים לי להתקדם, אני רודף אחרי המצב הקיים, ולא מצליח לזוז את הצעד אחד קדימה כבר תקופה מאוד ארוכה וזה נותן לי תחושה רעה מאוד, שכל המאמץ בעצם לא שווה כלום. פעם אחר פעם, אני מוצא את עצמי נכשל, מנסה להתקדם ונכשל, זה מתאסף ומתאסף עד לאותה שניה של נפילה. בימים האחרונים פשוט ישבתי בתוך עצמי בלי שום חשק לדבר עם אף אחד, בלי שום חשק לשמוע אף אחד, פשוט לא יכולתי.

 

[efriend]

קורא את השורות שלך, מתאמץ לבנות את הדמות שלך,

ולעשות כמה שפחות את הטעות של להלביש עליך תכנים שלי... מראש אני יודע שהטעות הזאת תיעשה במידה מסויימת ועל זה סליחה. אז מה בעצם אתה כותב? 1. השתמשת הרבה במילה כשלון. זה הכי עצוב, כי זה בעצם מעיד רק על איך שאתה תופס את עצמך. הרי כל דבר שאדם עשה אפשר להציג כהצלחה וככשלון - טוב, לא כל דבר - אבל את הרוב. זה שזו "בעיה" בתפישה שלך ולא במציאות כמובן לא אומר שזה יותר קל, אבל זה אומר שיכול להיות שלא משנה מה תעשה - גם אם תקבל על זה פרס ישראל על מפעל חיים - תמיד תראה את זה ככשלון, תקלקל לעצמך, ולא תוכל להנות מזה. יש בזה משהו סיזיפי קצת, לא? הלוואי והייתי יודע איך משנים תפישה כזו (זה היה עוזר לי גם), אבל נראה לי שצעד ראשון הוא להכיר בזה (אם אתה מסכים שזה נכון). 2. אין לך מספיק כוחות. אתה משתמש בכל הכוחות שלך בשביל לתחזק את החיים שלך, ורק זה כבר גורם לך להתנשם ולהתנשף. כמו בריצה על חוף הים, כשפתאום יש איזו מהמורה או חול טובעני בדרך, זה גומר את מאגרי הכוחות האחרונים ואתה נופל. בטח שאין לך פנאי רגשי להסתכל קדימה ולצדדים. לא נשאר שום כח בשביל לנסות להתעלות מעל כל זה, ולהצליח לנתב את החיים שלך לכיוונים שאתה רוצה, וככה הכל נשאר תקוע ועל סף קריסה. גם בעניין זה הלוואי והייתי יודע מה עושים. כוחות חיים זה משאב יקר, ואני חושב עליו אצלי קצת במונחים חשבונאיים. יש מאגר של כוחות, יש דברים שמזינים אותו ודברים שמרוקנים אותו. אני כל הזמן מנסה ללמוד מה מזין ומה מרוקן אצלי, ומנסה להשיג את מה שמזין ולהתרחק ממה שמרוקן. כשהמאגר יורד מתחת לסף מסויים, נכנסים לדיכאון. אני מבין שאין לך מספיק מקורות שמזינים את המאגר - משעמם לך בעבודה ואתה לא מקבל תמיכה מהחברים שלך. אבל יכול להיות שבנוסף לזה יש בך משהו שזולל הרבה כוחות ואפשר להתרחק ממנו - אני אמנע מלתת רעיונות מהחיים שלי כדי לא להפריע לך. מה אתה חושב? ודבר אחרון. הרי פעם היית אופטימי. כלומר, כנראה שהיו לך רצונות ושאיפות ושמחת חיים. מה קרה לזה? מה אתה מרגיש עכשיו כשאתה מעלה בדמיונך את אותם הדברים שפעם מילאו אותך חיים קודם? אולי ככה אפשר למקד ולהבין יותר טוב את הכאבים?

 

[פעם הייתי אופטימי]

תודה אבל אני לא מסכים

קודם כל אני רוצה להודות לך על היחס אבל אני לא מסכים איתך בניתוח. נכון, כמעט כל דבר אפשר כהצלחה או ככשלון, לצערי במבט על החיים שלי כן אני רואה שבדברים החשובים לי נכשלתי, הלוואי והייתי חושב אחרת אבל אם הייתי חושב על אותו מצב אחרת כנראה שהייתי משקר לעצמי, זה לא שאני תופס את עצמי ככזה, אלא שעד היום לצערי נכשלתי. כן, אני משתמש בהרבה מאוד כוחות כדי לתחזק את המצב הקיים, כדי לעזור לאחרים, כדי להקל על החברים הבודדים שיש לי לפעמים, וכן, נגמר לי הכח, לצערי אני לא מצליח למצוא את אותם הדברים שממלאים את המאגר הזה שוב, לא טוב לי, כפי שכתבתי מידי כמה זמן אני מגיע למצב שפשוט אין לי כבר את הכוחות למשוך קדימה, לא משנה מה אעשה. כן, יש לי גם רצונות ושאיפות, אבל הם לא חדשים ואני נכשל בדרך אליהם פעם אחר פעם, חשבתי וניסיתי וזה לא הזיז לי שאני נכשל, עד לשלב מסויים שכבר לא יכולתי להעמיד פנים שזה הולך לקרות, זה פשוט לא קורה.

 

[efriend]

יש לי המון מה להגיד, נראה שכדאי לעבור למסרים

 

[פרפרי אהבה]

ups &downs ../images/Emo122.gif

מה כן עוזר לך בימים האלה של חוסר תפקוד? האם כתיבה עוזרת לך? האם המשפחה עוזרת לך? האם חברים? האם שופינג עוזר לך? מה עוזר לך כן להתמודד בכאלה מקרים?

 

[פעם הייתי אופטימי]

מה עוזר?

שלום, בד"כ בימים כאלה אני פשוט יושב בשקט, יושב בתוך עצמי ובקושי מדבר עם אף אחד, לא רק בגלל שאין לי סבלנות אלא גם בעיקר שאני כנראה אגיד משהו שלא במקום ואפגע בהם. בקשר לאופציות שהעלאת משפחה? הם בכלל בקושי שמים לב או לפחות לא אומרים לי שום דבר, חברים? כמו שכבר כתבתי, לצערי אין לי יותר מידי חברים, רק 2 אני יכול לתאר כידידות, 1 באמת משתדלת ומנסה, השניה ברגע ששמה לב למצב רוח פשוט נעלמת לה, כאשר בתקופה רגילה היא מתקשרת אליי לפחות פעם ביום. שופינג? מעולם לא עשה לי כיף גדול במיוחד, כשאני רוצה משהו אני הולך לקונה אותו ולא מחכה לאיזה רגע שארגיש רע עם עצמי. לא יודע להגדיר מה עוזר לי וזאת בעיה נוספת, כי מהפעמים האחרונות זה פשוט עבר מעצמו אחרי כמה ימים ללא מעשה מיוחד.

 

[קושקושית מתולתלת]

התבודדות,

אני לא יודעת עד כמה יש אומונה בזה מבחינתך אבל לעשות התבודדות זה תמיד טוב. שב במקום ריק מאנשים, תשפוך את הלב שלך לבורא עולם. גם תתפרק מכובד המחשבות וגם ה' שומע תפילת כל פה...

 

[o just o]

שינוי אווירה זה תמיד טוב

במסגרת היותי חופרת, אני אוהבת לייעץ לאנשים. בשבועיים האחרונים יצא לי לייעץ לכמה וכמה אנשים על שינוי אווירה-סביבה, עבודה,תחביבים... לצערי אני לא מכירה אותך כלל כדיי לומר לך מה הכי טוב בשבילך, אבל אני יודעת שאנשים חדשים תמיד משנים לך את המחשבה, את הסביבה בה אתה מסתובב... נקודת מבט שונה ועצות אובייקטיביות יותר... תחביבים תמיד ממלאים לך את החלל הזה שמפנה לך מקום לשקוע בבעיות שהן לא כל כך בעיות- זה לא אומר להדחיק את הבעיות זה אומר לקחת הכל בפרופורציה הנכונה שלא תוריד אותך לשפל של לשקוע... גם אני מגיעה לפעמים לנקודות שבהן אני חושבת שאין יותר לאן לרדת, שרע ורע ורע... אבל מהכי נמוך אפשר רק לעלות... וזה תלוי רק בך. אך ורק.