לא מסתגלת....

[ליאת דניאל נחושתן]

לא מסתגלת....

לא יודעת איך להתחיל.... רק יודעת שקשה לי. כבר יותר משנה שהילד שלי חייל - מגיע אחת לשבועיים ואפילו שלושה.... כלפי חוץ הכל בסדר אבל בעצם - הכל השתנה.... כשהוא מגיע - הבית מתמלא מכל הבחינות ... אני מצליחה לישון ברגיעה. כשהוא חוזר לצבא - מוצאת את עצמי בריקנות איומה ובלחץ... כל הזמן בלחץ.... לא נותנת לאף אחד להרגיש במתחולל בתוכי - שומרת לעצמי. תוהה... האם זה נורמלי? האם אחזור לרגיעה רק ביום שישתחרר? מקווה שהגעתי למקום הנכון...

 

[מלכת הלבבות 8]

ברוכה הבאה

כן זה נורמלי גם אצלי שירוק מגיע הבית מואר ומשהו באוויר מחשמל נמצא בבית כשהוא חוזר לבסיס ביום א' המון ריקנות בבית כלומר השביזות של יום א'

 

[ליאת דניאל נחושתן]

שמחה להבין ש...

אני נורמלית ולא מוזרה.... תודה רבה על קבלת הפנים ♥

 

[מלכת הלבבות 8]

את נורמלית לחלוטין

ומוזמנת להיות חלק מהאימהות המיוחדות שיש כאן

 

[ליאת דניאל נחושתן]

אם כך...

שמחה להשאר. תודה רבה.

 

[ל י ת י1]

היי ליאת

הילד התגייס והכל השתנה, זה נכון אצל כולן. וכשהוא בבית, הבית מתמלא...כמה מוכר...גם זה נכון אצל כולן. יחד עם זאת מטרידות אותי המילים שלך בדבר ריקנות ולחץ. במיוחד לחץ שאת שומרת לעצמך ולא משחררת. אני מניחה שכל אחת כאן תוכל לספר לך על מידה כזו או אחרת של חוסר שקט, בימים מסוימים לחץ, לפעמים לילות של שינה לא רגועה. יחד עם זאת אנחנו חייבות למצוא את הדרך לאזן את עצמנו - למעננו ולמען הסובבים אותנו - לא נראה לי שאפשר לחיות במצב אותו את מתארת שלוש שנים. הדאגה משותפת לכולנו, יחד עם זאת אסור להגיע למצב בו היא ממלאה את הנשמה כך שמעבר לדאגה את חשה ריקנות. יש עוד ילדים בבית, בן זוג? אם כן אני מתארת לעצמי שהם משלמים מחיר....גם את את חושבת שאת מצליחה להסתיר את שמתחולל בפנים. את מוזמנת להשאר איתנו - לחלוק, לשתף, להתייעץ, להזיל דמעה ולצחוק יחד. כאן בדיוק המקום לפרוק את כל הלחץ, כולנו באותה סירה. זה עוזר....מאוד עוזר

 

[colibri]

ליאת, ברוכה הבאה

בהחלט הגעת למקום הנכון. כולנו מכירים את התחושות האלה שאת מתארת... ומי יכול לשמוע ולהבין אותך אם לא אנחנו. ואולי אולי אם תרשי לעצמך לפרוק משהו מהעובר עלייך, ולא לשמור הכל בבטן - לפרוק במקום שבו מבינים שזה נורמלי - לאט לאט תרגישי שיוקל לך. ואת יודעת מה? לומדים לחיות עם זה. תישארי!

 

[פולי44]

הי ליאת

ברוכה המצטרפת, אמרו לך פה דברים חכמים, אני רק יכולה להוסיף ששגרה במקרה הזה מאוד מועילה, תשקיעי את עצמך בשגרה ותראי שכל יום שעבר הוא יום אחד פחות עד שהחייל שלך יחזור הביתה. יש לנו פה ספירה מיוחדת בפורום, את תלמדי אותה. בכל אופן, תרגישי חופשיה תמיד לבוא לפה ולשפוך את הלב

 

[אמא של פיסטוק11]

ליאת

ברוכה הבאה! אני אמא של חייל טרי טרי. בסה"כ 4 חודשים. כך שהרבה חכמה או ניסיון.... אין לי!

ובכל זאת, התחושה הזו שיש לך בלב או בבטן מוכרת! בהחלט מוכרת!!! בכל בוקר של יום שלישי כולן כאן כבר לא סופרות. כולן עסוקות. יש להרכיב תפריטים , למתוח מצעים חדשים, לקנות פרחים, לרשום על המקרר את כל הנשנושים המועדפים, לקרצף ולהכין והאנרגיה, המרץ חוזרים , האושר שזורם לנו בעורקים מחליק לנו את כל הקמטים

. ואז יום ראשון.... שקט! ריק ! יש חלל גדול בבטן! עדיף לגהץ שעות מדי ב' מלאים בכתמי שמן, כאלו שיש בהם חורים יותר מאשר.... בגד ורק שיהיה שוב יום שישי. אין כאן אמא שלא מכירה את התחושה! חשוב שתזכרי! ישנם דברים שהיו נכונים לפני 100 שנים ויהיו נכונים גם עוד 100 שנים. דברים כאלו קטנים..... אחד מהם- תפרגני לעצמך, למדי להיות מאושרת ומסופקת דרך העיניים שלך, החיים שלך. כשלאמא לא טוב.... לבית כולו לא טוב! ובאותו הקשר, רוצה גם לחזק את דברי ליתי. אם יש לחייל אחים בבית, אספי אותם אלייך, ילדים יכולים להציף אותנו באהבה גדולה, למלא את יומנו, להצחיק אותנו, להתיש אותנו. זו יכולה להיות קרירה שלמה בפני עצמה! שולחת לך

ומאחלת שתמצאי בליבך קרן שמש מאירה גם בימים שהחייל לא מגיע.

 

[katam]

נורמלי לחלוטין

הבת שלי לקראת שחרור וכל פעם שהיא מסדרת תיק לבסיס קשה לי. לפני שבוע גייסתי גם את הבן אז אני יודעת שנשארו לי שלוש שנים.

 

[מעצימה]

נורמלית,נורמלית...

זה בדיוק מה שהפך אותך לאמא של חייל,ההתרגשות איתו ובשבילו,הפחדים מהעובר אותו,הרצון לגונן,לשמור,לפנק... הגאווה האין סופית,הלילות ללא שינה....והדאגה שאינה נגמרת..ומורגשת היטב בכל תא ותא... ביתי,קרבית לשעבר..כבר שנה בצבא...ועדיין כל מה שאמרת,כל מה שעובר עליך...עובר גם עלי...זה לא נהיה קל עם הזמן...זה פשוט נהיה אחר.... אז היי גאה בו...והיי גאה בעצמך...את מרגישה את הרגשות הנכונים. וכאן..הגעת למקום הכי נכון עבורך...יש כאן אמהות מנוסות,תומכות ואוהדות...כדאי לך להשאר... יום מקסים ומלא תובנות....

 

[מאקי]

תראי ..ככה אני הצאתי את הספירה...של הפורום..

הבן שלי התגייס לשריון..ואז הפך לנעא הכוכביות..זה שצובר כוכבים...ומשלם בשעות...ימים ועוד..קיצור פעם בחודש זה סבבה.. אז המצאתי לי את הספירה..של הימים..של החגים..הנה עוד אחד עבר..ותיכף מגיע השני..והרגילות.. החלטתי שנוסעים כמה שיותר.. ושולחים כמה שיותר חבילות.. בדיעבד..לי זה עזר.. כמה לילות הייתי יוצאתהחוצה להזדהות איתו בקור...משגעת את כולם פה ובבית.. בקיצור.. שלב..של התמתחות חבל הטבור.. היום? הוא השתחרר ב 2009..נסע לדרון אמריקה..והיום הוא כבר בדרך להיות משהו אחר..וגר בארץ קרה ורחוקה.... למה סיפרתי לך? כי סמדר הייתה אומרת לי...שזה סוג של תרגול.. והיום..כשאני כל נסיעה מוצאת איך לגנוב יום אצלו..אני מבינה.. וכן הכל משתנה.. ואת אימאל'ה....תהיי חזקה בשבילו.. למה אני עוד פה? אני באה לבקר.. הייתי עם 2 מילדי פה...ועוד מעט יתגייס השלישי..אחרי שהוא וצה"ל יחליטו סופית לבנתיים..כמה זמן אני עוד אצטרך להשתגע מילד בצהלנו.. שבי פה.. יש פה אחלה נשים..עם תמיכה ופתרונות..ובעיקר אוזן קשובה... מאקי

 

[Rainbow100]

נער הכוכביות איזו הסטוריה...

שלום שלום לך...

 

[מאקי]

אכן...חוגג יובל (25) היום ...תאמיני או לא..

 

[Rainbow100]

מזל טוב

בטח שאני מאמינה.

היו זמנים... זוכרת את המפגש ההוא בין שני הנערים שלנו אי שם במוצב הפורח... כל כך מזמן וכאילו אתמול...

 

[מאקי]

יומולדת עיברי זה היום....לא שיעזור לי..

בתאריך של הלועזי הוא בשבוע האחרון של הסמסטר(שבוע הבא) וכן היו ימים שגבול הצפון..היה רחוק..והיום זה נראה לי קל"ב.. היום זה 12 שעות מינימום מהבית שלי לבית שלו...(וכן אני מביאה קפואים..תודה ששאלת..) וכן..

 

[סמדר בנ]

שלום ליאת

הגעת למקום הנכון. ברוכה הבאה. באופן עקרוני - זה נורמלי, אלא אם כן הלחץ משתלט עליך ביומיום ואז זה נשמע לי קצת קיצוני. האם הבן בתפקיד במיוחד מסוכן? מרבית האמהות לחיילים חרדות וזה טבעי. רצוי לאמץ חשיבה חיובית. הכל יהיה בסדר, לא כן?

 

[יומטוב5]

שלום

אני לא יודעת האם התחושות שווה או שונות וכל אחת מגיבה ומגדירה את הרגשתה אחרת אני היום אמא במיל בעשור האחרון גייסתי ושיחררתי 4 בנים אז היה לחץ אבל המשכתי ליות לחייך לנסוע לחו"ל ולהיות אמא לשאר הילדים שמחכים לשלום כדי להגייס אבל מה שכן כאשר השתחרר הרביעי כתבתי כאן שאני חוזרת לנשום נשימות מלאות עד אז הרגשתי שאני נושמת חלקית בכל מה שעשיתי הפלפון היה על ידי והדאגה היה בצל היום יום אבל זה עובר כאשר הם משתחררים ובאות דאגות חדשות והבנים יודעים לא מדברים על יד אמא על הגיוס המקרב כי הלב מתחיל לכאב יום טוב ובהצלחה בהמשך הדרך

 

[שושנה ו]

4U|ליאת יקרה

התחושה שאת מרגישה, נורמלית בהחלט....אותה תחושה שציינת, עברה ועוברת עלי עדיין.... הבן של כבר 4 שנים בצבא, וההתמודדות עם הלבד לא קלה לי ..... הריקנות האיומה שאני חשה, לא עוברת בקלות ..... בשבתות ובחגים שהוא לא יוצא- הילדים שלי מאמצים אותי, ואני שובתת או חוגגת אצלם

למזלי יש לי 3 בנים מקסימים ונשואים ונכדים מהממים, כך שיש לי לאן ללכת לבקר ועם מי לשבת. אני יוצאת גם לארועים, לטוילים מטעם העבודה ....הצגות שונות וכו' בכדי להרוג את הזמן.... חברות באות אלי, או שאני הולכת אליהן .....וזה קצת עוזר לי לשמור על השפיות. סליחה שאני מחטטת, אבל אמרי לי- מה עם משפחה ? חברות טובות ? חברת נפש ? בן- זוג ? .... זה היה עוזר לך ברגעי הריקנות והלחץ ..... הגעת למקום הנכון בו תוכלי לפרוק כל מה שמפריע, כואב או מציק ....

השארי איתנו ותהני מחמימות, עצות טובות וחברויות .....

 

[אמא מתגייסת]

ליאת יקרה

כבר כתבו לך הכל. אין לי מה להוסיף. את במקום הכי הנכון שיש, ואת הכי נורמאלית שיש. אם לא היית חשה כך..לא היית נורמאלית (כמוני למשל). קבלי

חם, והישארי איתנו.