מפחיד וכואב
מאז ומעולם לא רצו את היהודים כחלק משום מקום, נַגשׂוּ בנו ו'קמו עלינו לכלותינו', הגרמנים עשו כמיטב יכולתם להשמיד כל זכר לעם ולאומה הגדולה הזו, אבל לא יכלו לה. והיום, במאה ה 21, עת יש לעם היהודי מולדת, יש לו בית, היום אנו מבקשים להקיא ולהוקיע מתוכנו את שארית הפליטה של התופת ההיא. בכאב עצום ובעיניים מלאות דמעות נכתבות מילים אלו ובאוזניי מצלצלות המילים של אחת הניצולות שעלתה לשידור לפני מספר ימים לתוכניתו של נתן זהבי ואמרה בקול חזק ורם ומרעיד ומזעזע "הטעות הגדולה ביותר שלנו היא כי שרדנו". הכסף שיקבלו או לא יקבלו כבר אינו משנה בהתרחשויות אלא הביזוי והעלבון של אותם מאות קשישים שנאבקים יום יום ושעה שעה להמשיך ולשרוד. ומה הם מבקשים? לסיים את חייהם בכבוד. כ ב ו ד!!! היכן הכבוד לכל קשישנו שבנו עבורנו את המדינה הנפלאה שיש לנו? היכן כבודם אם אנו מתנערים מהם, מתייחסים אליהם בזלזול [במקרה הטוב שמישהו בכלל מתייחס], מעדיפים לשכוח מאין הגיעו ומה הם עברו? "לא נשכח ולא נסלח" זו סיסמא מצויינת. אלא שאם היא רק מהפה והחוצה אין בה כל ערך. ועושה רושם שאכן אנו לא שוכחים להם את קיומם ולא סולחים להם על הישרדותם. אחרת, איזה הסבר יכול להיות לבושה???
