לא לעיניך

לא לעיניך

נישאנו והאמנתי שהנה יהיה טוב שיש אהבה שיש שמחה עתיד נראה לעיין כבר בירח דבש היית שונה מזה שהכרתי בחיינו שנה יחד לא היית הגבר החזק היית חלוש וחסר אונים והאמנתי שזה חו"ל חוסר ההכרות עם העולם. אחר כך רצינו ילד ולא הלך האשמת אותי וכשהתברר כי בך האשם חרב עולמך נפגע האגו שלך ואני תמכתי ועודדתי וחיזקתי והעמדתי פנים בפני העולם שהנה זו אני האשמה כאילו שהיה אכפת לי שיחשבו ...מה שרוצים בטפולים נשאתי בעולם לבד לא היית ולא עזרת הכל היה על גבי כנ"ל הלידות אפילו בחדר לידה לא תמכת רק רצית תשומת לב עד שהרופאים הטיסו אותך החוצה נולד ילד מדהים יפה ולימים מחונן טרחתי שיהיה חברותי ולא מתנשא ילד ככולם למרות יופיו ומנת המשכל הגבוהה שלו ואכן הוא נער בן 16מבריק חברותי אהוד צנוע ומתחשב וחם ואוהב.... אבל אתה ... לא היית אבא לו לא טרחת סביבו אפילו לא שיחקת אתו רק אני ופלא שהוא כה קשור אלי??? אני לימדתי אותו טיפוס על עצים שחיה משחקי כדור לא לפחד בלונה פרק עליתי אתו על כל מתקן ומתקן ואתה אפילו לא טרחת לבוא... הייתי בועדי הורים בכל דבר כשחלה קשות לא האמנת לו זלזלת בו והוא לא שוכח את הסבל שעבר עליו בבית חולים ולבסוף החלים. נולדה בת מקסימה נאה ומבקירה גם היא לידתה הייתה קשה , אבל אתה לא תמכת לא היית לא חיבקת לא הענקת רק שאבת ממני את כל משאבי בית חם נקי שמח מלא שמחה ילדים מעוררי קנאה ואתה יודע שאני צודקת נאים חברותיים מבריקים וקודם כל בני אדם... אין מורה שאינו מציין את טוב ליבם נכונותם לעזור התרומה שלהם לחברה... ואתה חמוץ כמו למון מקבל שירותים משפחתיים וטורח לסבך בחובות ולשקר להעלים את האמת עד שהם תופחים לממדים מפלצתיים ואני והורי מחלצים אותך פעם אחר פעם.ואתה אפנדי הכל מגיע לך.... לא חיבוק לא ליטוף לא חיבה לא רצון לבלות איתי לא להיות עמי ועם הילדים רק נעלי הבית שלך והטלוויזיה והרי אני זו שעבדה יום יום מבוקר עד ערב ואתה עבדת בעבודה של מדריך חברתי ללא שעות מוגדרות עם ים שעות פנויות... ואני אמא אישה דואגת שיהיו לילדים חברים לנו שלא תגיע למעצר בגלל החובות שלך ורק איתי הנושים מדברים כי אתה שקרן ועדיין נאחזתי בביחד למען הילדים... ואתה לא הענקת הילדה אמרה לי פעם "אמא חשבתי שכל ההורים ככה בלי חיבה בלי חבוק בלי ליטוף." כשחליתי והייתי בסכנת חיים חיכית אלוהים יודע למה אולי שאמות אולי ואילולא הורי שהטיסו אותי לבית חולים לא יודעת מה היה קורה ואתה כעסת מה פתאום לוקחים אותי לבית חולים כשהיו בעיות בגלל החובות כל פעם הצעת בנסערות יאללה נלך לעולם ההוא כולם ושוב חילצתי אותך מהחובות בנאמנות ועודדתי כשהצגת כאילו התקפי לב טיפלתי בך ואתה לא כלום לא חיבוק לא נשיקה לא כתף לבכות עליה לא גבר להיתמך בו וכעת כשזהו נגמר לי אחרי שהילדים האירו את עיני ושאלו אמא כמה עוד ??? מתי תחיי כבר??? כועס ומבקש עוד צ´אנס ... ואני כלבה למה??? כי הפעם אני לא מוותרת, חושבת על עצמי ואתה עושה הכל לעכב את ההליכים מפריע חושב שהכל כרגיל לא מבין לא מרפה והילדים כתבו לך תן לאמא לחיות הנח לה תן לה להמשיך הלאה ואתה באגואיזם שלך מי יפתור לך בעיות??? מי ישלם את החובות??? מי ידאג לבית חם??? זהו לא יעזור לך אני ממשיכה הלאה ואתה יודע מה??? מגיע לך ואפילו אפילו מצאתי מישהו שאוהב אותי פעם ראשונה בחיים אחרי עשרים שנה שאני שומעת אני אוהב אותך פעם ראשונה אני עם מישהו שהוא כתף שאפשר לבכות לידו ולקבל ממנו ים של ניחומים ואהבה ואני לא מצטערת לא מתייסרת שאני לא נאמנה למרות שעדיין לא נפרדנו רשמית.... רגשית אף פעם לא היינו נשואים היה לך נוח ואני תמיד ריחמתי כשאיימת להתאבד אם אלך שאין לך כלום בלעדי וגם כיום אתה ממשיך בחרטושים האלה אז הרפה אני לעולם לא אחזור אליך הילדים הם צוק תומך עבורי הם ראו כל השנים הכל.... חשבתי שלא הם אלה שלא יניחו לחיי לחזור לאחור הם אלה שאוהבים את זה שאוהב אותי ואתה יודע למה??? כי הוא אוהב אותי כמו שאתה מעולם לא אהבת אותי הוא מעניק לי רגעי שלווה ואושר... ותחושה שיש לידי גבר שיודע להיות חזק ותומך אבל גם מתנצל כשהוא טועה ורגיש ואיכפתי... שלא כמותך שרק משקר משקר ומשקר אפילו לקחת מהבן שלך כספים וכבר כמה חודשים אתה משגע אותו במחר אני אחזיר לך ... גם הוא איבד את אמונתו בך .... ואתה רק יודע לבקש עוד סכוי.... למה סכוי לך???? ומה אני איפה אני לי לא מגיע כבר סיכוי<?<???? לחיות לצאת מארון המתים שקוראים לו חיי נשואים איתך???? רק השבוע... קרן השתלמות להחזיר לילד משכת חודשיים בספורים של תקלות בעבודה בהגשת הבקשה לפרעונה... ספורים מפרעה אתה כבר חודשיים מנסה לקבל וכולם חולים לא היו התעלפו מתו השתווצו וכו.... את הטפסים שהבנק צריך למלא כדי לשלוח ללשכה המשפטית הבנק איבד מעניין ממתי בנק מאבד טפסים...קריטיים הבנק כזה רשלן??? או שהעלמת אותם כי שבוע לא היה לך זמן להביא אותם. די נמאס לי עד אתמול ריחמתי עליך מעכשיו לא מעכשיו לא די לשקרים ולרוע לכולנו נמאס אני בטוחה שגם לילדים עשינו בשבילך הכל הורי היו לך כהורים גרת אצלם 7 חודשים כשהתחלת לעבוד פה ועד שאני הצטרפתי עם הילדים ואתה שונא אותם ... לא התיקו לך לא רדו בך נהפוך הוא אפילו קנו לך סוודר ובגדים.... ועכשיו הצלחת להביא אותי לומר לך אני שונאת אותך על הכל על הכל.... דרך אגב אם אני זהב טהור למה??? הרי אמרת שהיה לך זהב כשהאמנת שיש לך סיכוי ועכשיו מה אני זבל????
 
עשו לי טובה ותמחקו את מה שכתוב כאן

עבר לי החשק לכתוב בפורום שבו רק מי שמוכר ראוי ליחס ואורחים זניחים חבל רק תמחקו מצאתי לי מקום חביב יותר סליחה שהטרדתי את מנוחתכם תזרמו
 
לא תמיד מקבלים תגובה תוך שעה...

ולגופו של עניין, לורלי בליק, אני חש וקורא בין השורות, זעם רב, תסכול, והמון המון שנאה... יתכן שהוא באמת ראוי לכל אלה, וכל הרגשות השליליים האלה מגיעים לו אחר כבוד... רק הצעה קטנה לי אליך: תתרכזי ברגשות החיוביים שלך (אל הילדים הנפלאים שלך, לדוגמא) ותזניחי את הרגשות השליליים. המחשבות השליליות גורמות לנו להרגיש רע מבפנים ומוציאות מאיתנו אנרגיות שאנו זקוקים להם להמשך חיינו התקין. מאגר האנרגיות שלנו הוא סופי. אם מבזבזים אותן על רגשות שליליים כשנאה, לא נשאר כח לאהוב... התמידי בהחלטתך לסיים את הפרק הזה בחייך, ותשתדלי... להמשיך לחייך. ושיהיה לך המון המון בהצלחה
 
כמה כאב את מכילה-עצוב לקרוא

שככה מסתיימים נישואים ושנים של ב"יחד". את לא היית כנראה זהב טהור ובוודאי לא הפכת לזבל. כמו, רוב האנשים, את כנראה איפשהו באמצע, אנושית כל כך ומשוועת לחום. תראי כמה כעס את אגרת עליו תראי כמה צער ועצב הוא מביא לחייך. ואולי תנסי לראות את האור שיש בעולמך היום אם זה הילדים או בן הזוג החדש שלך ומשם לקחת את הכוחות שלך ולא מהכאב והכעס המכלה אותך. שתהיה לך שבת שלום ומנוחת הנפש.
 

ליידילי

New member
כמה כאב...

זעקה גדולה עולה ממכתבך. ענקית. קבלת החלטה. לכי עלזה. חזקי ואמצי - וראי ברכה. ורק אולי שאלונת: למה לא לעיניו? למה שלא יקרא ישמע ויחוש?
 
וזאת למה

כי עדיין לא סיימתי מהלך שהתחלתי בו ואני אתן לון לקרוא רק אחרי המהלך כי ממילא אין עם מי לדבר והוא מכונס בעצמו ובתום המהלך אולי אולי יוכל להבין אבל להשתנות אין סיכוי לכן אני גם לא רוצה שינסה להשתנות ובטח שלא יפריע שפכתי מטענים שצברתי ועכשיו ברגע המתאים יקרא זאת ועוד
 

**rona**

New member
עצוב - אני קוראת ובוכה , אני חוששת

אני מפחדת שעוד כמה שנים אמצא את עצמי במצב דומה..... ב"ה בלי כל הקטע של החובות וכו´ אבל עם הקטע שאין חיבוק ויד תומכת..... אני קוראת פה קבוע אבל עכשיו נישברתי...... ראיתי משהו שיחסית קרוב לליבי............ אני רבה איתו תמיד , רציתי לעזוב אבל אני בהריון.............. אני טיפשה שהקשבתי לו להפסיק את הגלולות. איך לא חשבתי מספיק. הוא היה שונה לפני החתונה - אבל ממש שונה. אחרי החתונה יצא ממנו כל הרוע שלא ראו קודם. איך הוא הצליח להסתיר זאת כ"כ טוב? למה הכל יוצא רק עכשיו כשמאוחר מידי??????????????? למה אלוהים אתה עושה לי את זה למה?????????????????????????????.
 
אלוהים לא עושה לך כלום- הכל

הוא החלטה שלך, בחירה שלך.שינוי שלך והכוחות הם שלך. אלוהים שייך למחלקה אחרת לגמרי. אם בכלל הוא קיים. הריון אינה סיבה לאמלל את עצמך. את יכולה לאסוף את הכוחות שלך ולהחליט מה היה שהשתנה אצלו? ולמה? ואיך? והאם זה יכול לעבור שינוי אחר? ומה החלק שלך במה שקורה אצלכם כמו שאמר כאן מישהו חכם לפני כמה ימים האיש נותן את הכחול האישה את הצהוב כי הירוק לא נעשה מריק, אלא מחיבור של השניים. אז ל"ירוק" של חיי הנשואין שלך-שלכם, יש שניים ששותפים. לו טוב ככה? ובכל מקרה, תוציאי בבקשה את אלוהים מחשבונית המס הזו.
 

ברונטית

New member
כמו דז´ה-וו

אותו סיפור, בשינויים קלים, כאילו נכתבו מילים אלו תחת ידי... ואני כבר 6 שנים אחרי, ואין מאושרת ממני. עצה אחת לי אליך: אל תצאי לדרכך החדשה בטרם תסלחי לבעלך על העבר. אם לא תשתחררי מרגשות הכעס, הטינה ומתחושת ההחמצה בטרם תפני לבנות לך את חייך מחדש - זה יהיה בעוכרייך. זה יישב לך על הווריד, ולא ירפה. אני האחרונה שאומר לך: "איפה היית עד עכשיו". מי שלא נמצא שם - לא יכול להבין. שמחה שהגעת להחלטה, ושהושטה לך אותה יד, חזקה, תומכת, שהגיעה בדיוק בזמן, למשות אותך מן הביצה בה התבוססת עד היום. תתחילי לחיות. תהיי קצת "זהב טהור" לעצמך... בהצלחה באמת מכל הלב.
 
אתמול דברנו ניסיתי ו....

כל השיחה התבססה סביב הכאב שלו הצורך שלו הלבד והאומללות שנוצרה עבורו ורציתי שיבין שגם אני נמצאת הוא רוצה לתקן כמה פעמים אפשר לנסות??? ולבסוף אחרי קרב שמילים אמרתי לו אתה אולי מרגיש צורך בי אולי קשור אלי אולי רגיל אולי תלוי בי אולי אפילו אוהב אבל אף פעם לא היית מאוהב בי ואני נראית טוב צעירה לפחות בעשר שנים מגילי מלאת מרץ וחום שפעתי עבורך אהבה מה לא עשיתי עבורך והוא התאבן ואמר הכל נכון את צודקת אבל אני לא מסוגל להפרד הייתי אמור להגיד לך אני מוריד את הכובע את צודקת מגיע לך לשנות חיים הן אמרתי לו שיקח לי שנים עד שאאמין למישהו אחר שהוא באמת מאוהב בי תמיד אחשוד לא אבטח שהחיים שלי נסחפו לחידלון והוא אצדיק את הכאב שלי אבל מבקש שאחשוב \עליו חיובי ואני אומרת אני לא יכולה לחזור לאהוב רק שחרר אותי למרות כאבך הרי אני לא זונחת אותך נשאר אחלה חברים רק תן לי לבנות לעצמי חיים עם אהבה אני ראויה לזה מספיק הייתי ללא הרגש הזהז כלפי עכישו אני דורשת לעצמי את מה שמגיע לי והוא עדיין מבקש אבל הפעם אני בעד עצמי סליחה אבל גם לי מגיע
 

איליי

New member
מסורבל

אני קוראת ולא מאמינה , כאילו ישבתי וכתבתי לעצמי מכתב כדי להעיר את עצמי מחיים יבשים וחסרי חיים ובאמצע מישהי נכנסת וכותבת שגם היא חווה את אותו הדבר מה עושים? אינספור פעמים ביום אני חושבת על עזיבה וככל שהילד גדל זה יותר קשה נכון, אני האמא האבא והחברה שלו אבל אבא הוא אבא והטיפוס שאיתי מסובך ולא יעמוד בדרכו גם הילד כשהוא ירצה להשיב אותי אליו צריך כח לי אין צריך אומץ איבדתי אותו מזמן חייבת לעצמי ולילד לקום וללכת להתחיל חיים מאושרים להיות נאהבת שוב להיות מאושרת לצחוק את הצחוק המתגלגל שנהג לסחוף אחריו אנשים או כמו שאבי אומר "להחזיר את הברק לעיניים" חייבת!
 

dor50

New member
אז מה את עושה עם זה? ../images/Emo7.gif

האדם הוא אדון לגורלו, את מעצבת את גורלך בכוח המחשבה, ואת יכולה לבטל אותו עם תרצי. כל הכישורים, האנרגיות, והכוחות החבויים בך, הוציאי אותם ותהיי חופשיה וגדולה בהצלחה
 
אז עושים

הילד זקוק לשלווה אני אישית מניעה את התהליך זה כואב אני בוכה כשרואה את הכאב שלו הוא מתחנן מבקש אבל הודה שצריך לתת לי ללכת רק הוא לא יכול אז אני הולכת צעד אחר צעד זה מעצבן איטי שובר אבל כל יום אני נחרצת יותר ומה שמדהים אותי זה הילדים שהם הכוח המניע מאחורי אלה שדוחפים וטוענים מגיע לך אחרת אולי הם בוגרים מכפי גילם אולי מיוחדים והם לא שונאים אותו הם אומרים יש אבא ויש אמא וזה פשוט לא הולך ומשום מה הם התמיכה שלי אתמול בני אמר לי אנחנו אמא נתמוך בך ואל תשברי אנחנו איתך נכון שאולי אני קצת אנוכית שמחה שהם תמיכה עבורי קצת אוהבת את זה אבל כנראה שהם רואים מה שזרבנו לראות והם טוענים להשאר יחד בשביל הילדים פוגע בהם הם אלה שפקחו לי את העיניים אז אני שומעת להם וממשיכה קדימה ומזדהה עם הכאב שלו ואהיה חברה עבורו ותומכת רק אחיה את חיי בלי מחויבות כלפיו אם אעניק כתף זה כי רוצה ולא חייבת...
 

איליי

New member
איך?????????

היתה לנו תקופה מאוד קשה שלא דיברנו ולא התקרבנו האחד אל השני ובמבט לאחור אני רואה שזה אכן השפיע על הילד כי הוא היה מאוד קשה ובכה המון והתנהג מופרע (בן שלוש) ואז החלטתי שאני נותנת לנו הזדמנות אחרונה (מיני רבות) והיה שיפור כי הוא ממש הרגיש שהוא עומד לאבד אותנו והשתדל ואולי זה משחק כי אני יודעת מי האיש . והפעם זה כבר עבר כל גבול שוב לא מדברים שוב האנוכיות שלו שוב הוא עצמו האגואיסט. אני לא יודעת מה לעשות ? איך אני אחייה לבד? איך אני אתמודד כלכלית לבד ? ואיך אני מתמודדת עם שינוי של הילד כי היום הוא נהיה ילד מדהים ורגוע.
 

איליין

New member
איך את שואלת?

קודם כל תחשבי על עצמך ועל הילד שלך שיסבול כל החיים שלו ממה שהוא ראה בבית ואל חתחשבי לרגע שהוא לא מרגיש ילדים מרגישים!! דבר שני האם את עובדת? יש לך דירה? בעלך מחויב לשלם לך מזונות חודשיים~!!!!!! יש הרבה הנחות לאמהות חד הוריות בארנונה למשל בגנים עירוניםם יש אפשרות להשלמת הכנסה מביטוח לאומי..שזו לא תהיה הדאגה שלך.. מה שחשוב הוא שיהיה לך וילד שלך טוב!!!! מנסיון, אפשר לשפר אני יודעת שעכשיו קשה לך לראות דברים ולא מאמינה גם אני הייתי כזו לפני 4 שנים (נשארתי אם ילד בין חצי שנה וילדה בת 3) אבל היום אני רואה כמה שזה היה שווה!!!! חוץ מזה חלק מהרוגע של הילד הוא נובע ממך...מה את חושבת שהבן שלי שהיום בן 4 לא שואל שאלות עוד...אז עובדים איתו עם פסיכולוג או יש אפשרויות אחרות ...למרות גילו הצעיר הוא מרגיש ....ואת תראי שתשאבי מימנו כוח והוא ממך האמיני לי הילדים שלי הם מקור הכוח שלי...
 

איליי

New member
קשה לי לחשוב

אני כל הזמן אמרתי שלא נשארים למען ילדים והיום המציאות מכה בפני , אין מצב להישאר למרות הילד אבל עדיין זה מפחיד לקום ולעזוב הכל וזה, נראה לי, יפגע בילד שפתאום הוא לא יראה את אבא כל יום (לא משנה שאפילו כשהוא בבית הוא לא מתקרב לילד אלא אם אני דוחקת בו) בטח שאני אחשוב על המצב הכלכלי כי מי שנזוק פה בינתיים זו אני . נכון שהילד מרגיש והכל אבל הילד לא שומע צעקות ואין מכות לכן מה שיש לי לחשוב זה כלכלי ולא בטחון אישי . תראי , אני בת 26 וכל חיי לפני ועדיין יש לי סיכוי לבנות את עצמי מחדש אבל היום עם בן זוג שמרוויח יפה אנחנו בקושי מסתדרים אז לבד????. בטח שיש לי פחדים. הייתי בשלב שכבר הייתי אצל עורכי דין וביררתי מה מגיע לי ועדיין, לפני ההליך נסוגתי והחלטתי על הזדמנות נוספת . אני יודעת שלא נישאר לנצח ואני לא רוצה להתגרש בעוד 3-4 שנים ולהתחרט למה לא עשיתי זאת קודם
 

איליין

New member
איליי היי,

תאמיני לי אני יודעת מה זה לחיות בדחק, אבל תחשבי מה יקרה אם תיכנסי שוב להריון ויהיה לך עוד ילד? חוץ מזה אם הוא מרויח יפה אז גם המזונות בהתאם והוא כפי שאת יודעת מחוייב לשלם גם מדור עם אין לך דירה , אבל לא ענית לי האם את עובדת? חוץ מזה את תתפלאי לראות כמה מסתדרים לבד וכמה שאת לא לבד בעולם?! דרך אגב יש לך הורים ? או אחיות או אחים שיכולים לעזור לך בתמיכה? ובין כה וכה אם בעלך לא משחק עם הילד אז אולי כשהוא לא יראה אותו הוא יתגעגע יותר ולא יקח הכל כמובן מאליו. תחשבי טוב טוב מה את מפסידה
 

איליי

New member
איליין יקרה

זה הפחד שלי שאני אכנס להריון ויהיה עוד ילד לחשוב עליו לפני הפרידה . אני עובדת ומרוויחה משכורת ממוצעת פעם היתה לנו שיחה על מזונות והוא אמר שהוא ייתן לי בדיוק מה שבחוק ושזה 1000 ש"ח ולא יותר . הוא טיפוס קנאי ונקמן אם אני אעזוב אני יודעת שאני לא אזכה לתמיכה ממנו וכמו שלמדתי מהמריבות שלנו , כשאנחנו לא מדברים הוא מתעלם מהילד ומהבית הוא חי כאילו רק הוא בבית לבד האמת היא שפעם זה הפריע לילד היום הילד כל כך קשור אליי שהוא עצמו לא ניגש לאבא שלו . יש לי הורים מקסימים ונהדרים רק שהם קצת מיושנים ואצל אבא שלי יש סיסמה: כל עוד את לא מקבלת מכות את לא צריכה להתגרש " ואני שחיה ללא אהבה וללא שמחת חיים בבית שותקת .
 

dor50

New member
לאיילי שלום

ראשית אני שמח שעל ידי שאלה קטנה הצלחתי לגרום לך להתחיל להוציא את החששות והפחדים, והדבר הטוב ביותר הוא קודם כל לדבר עליהם ואז מתגלים פחדים נוספים שלא ידענו על קיומם. בעצם דבריך מונחות גם התשובות: ראשית את נותנת את כל הסיבות בעולם למה כ ן לעזוב, אבל יחד עם זה את גם אומרת מה ע ו צ ר אותך מלנקוט בפעולה. אגב זה כבר מראה על אומץ לב. לכולנו יש פחדים כאלה או אחרים, יש כאלה היודעים להתגבר עליהם ואז לפרוץ קדימה לקראת החלום האישי שלהם וישנם שלא מוכנים להתגבר על פחדיהם ונשארים בדיוק במקום בו הם נמצאים. איפה את רוצה להיות. צריך לקחת סיכונים בחיים אך בשיקול דעת ולא בפזיזות. תקראי מה שאומר האלי ללורלי, הוא צודק מאוד ופשוט חסך לי מילים. קחי בחשבון דבר אחד, אנחנו במחשבותינויוצרים את המציאות שלנו, ומדבריך אפשר להבין את צורת חשיבתך, ולכן דבר ראשון שני את חשיבתך (זה לא קל) לחשיבה חיובית הרואה בכל דבר את היפה ולא את המכוער, והתחילי לראות בעצמך אישיות יחודית בעל יכולות וכישורים יחודיים הנדרשים מאוד, אם תצליחי בכך יפתחו לפניך כל הדלתות, (זה דורש המון תירגול) אבל שווה. דרך אגב ממחקרים רבים שנעשו בנושא גירושים הסתבר שלרוב הפחד מגירושין הוא של הנשים, אבל לאחר הגירושין הנשים מתאוששות מהר יותר ומסתדרות בכלל לא רע. ומשפט למחשבה: "בינוניות מעולם לא מעיזה לעשות שהיא אוהבת, מפחד "מה יגידו האחרים" או מפחד לאבד את הביטחון". ואת אמרת: אבא שלי אומר.... בעלי.... ואולי יש עוד כמה שאומרים.... וכן אמרת שאת מפחדת מבחינה כלכלית..... האם לא מתאים למשפט? אז אם את לא רוצה להשאר בבינוניות כפי שאת אומרת בסוף הודעתך הראשונה איזרי אומץוקבלי החלטה שמתאימה לך ורק לך, אלו ה ח י י ם שלך. בהצלחה צביקה
 
למעלה