לא להשתגע?

[kagome10]

בוודאי. אם היא הייתה הסוג שתואר פה בעבר

של אנשים שיכולים לבוא ללא הזמנה לנופש של אנשים אחרים, להיכנס לבית שבעליו לא נמצאים בו בלי לבקש רשות, ולבוא מבלי שהוזמנו, או שנאמר להם בפירוש שהם לא מוזמנים.

ביתי הוא מבצרי. ואני מעדיפה שיהיה לי לא נעים, מאשר שכל מיני אנשים חוצפנים יחשבו שמותר להם לבוא כאשר הם לא רצויים.

 

[אסתי קלי]

ממש לא אותו דבר

את תדרשי בן משפחה אדם שהוזמן אומנם לא את הזמנת אבל זו לא אשמתו
פשוט תגרשי אותו?

זו זכותך את באמת אדם חזק מאוד ובעל חוקים נוקשים אני לא הייתי מסוגלת, מודה

 

[kagome10]

וזו הסיבה שאני אתקשר ואוודא שהיא לא תבוא

אבל באופן עקרוני, אם פתאום ידפקו לדלתך אנשים זרים שמישהו אמר להם שהם מוזמנים עלייך - את תרגישי מחוייבת לארח אותם?

אני לא אוהבת לארח. ולהתארח. מעדיפה לחגוג חגים עם המשפחה המצומצמת. אני כנראה אתנצל בפני האורחים הלא קרואים, אבל להרוס לעצמי את החג בגלל שיש לי חמות אידיוטית? לא יקום ולא יהיה!

אבל באופן עקרוני אני פשוט אעשה הרבה בשביל להימנע מזה.
מצד שני, תוארו פה כאלו משפחות שבהן ה"הרבה" הזה לא יגן עלי מפני אורחים בלתי קרואים, ואז זו כבר לחלוטין בעיה שלהם.

 

[אסתי קלי]

אנשים זרים? אני בדווית במדבר ?

מה הקשר לנושא?


אני חיה במשפחה נורמלית
אוהבת
ולא גדולה

גיסתי לא זרה עבורי
היא אדם אהוב

אם אדע שאני מארחת לחג ולה אין איפה להתארח לא תעלה שאלה כלל
אני לא מבינה על מה נסוב הויכוח הארוך הזה
את אוהבת את הבידוד אני אוהבת להיות עם המשפחהד
שני הדברים בסדר
חוץ מדבר אחד
לא מדמיינת את עצמי בערב החג זורקת את גיסתי מהבית גם אם לא הוזמנה וגם אם חמותי מטומטמת
ובכלל באופן כללי
יש לנו משפחה ממש לא גדולה משני הצדדים ומאוד חשוב לנו לשמר אותה מלוכדת כי אנחנו מאוד נהנים מהם
זה הכל לא כזה ביג דיל ובגלל זה הצלחנו באהבה ללכד גם את שני חלקי הפאזל שלי ושל בעלי

 

[איילת המתולתלת]

לומר למישהו שבא שלא יבוא?

מצטערת. לפי החינוך שאני קיבלתי ושאותו אני מעבירה לצאצאיי, דלת הבית פתוחה לרווחה וכל דכפין ייתי וייכול.
גם למישהו זר לא הייתי אומרת שלא יבוא אלינו ובטח שלא למישהו מהמשפחה.
אני בהלם גמור מהסיטואציה שנוצרה פה.

 

[שיר לי שני]

ושוב הזכרת לי

ערב סדר אחר, מצומצם בהרבה שהיה אמור להיות בדירתי.
חברתי הטובה ביותר, עם אמה וזוגתה,
אישי ואני, עם אבי ז"ל,
אחי וילדיו.
קטן קטן.
בצהרי היום, מתקשרת אלי חברתי הנ"ל ומספרת לי שלחברה שלה מהעבודה, ולבן הזוג החדש שלה, אין איפה להיות בחג. שמחתי על התוספת, זה הכל.
בעיני, הכנסת אורחים היא ערך ששייך גם לעידן החדש,
וצריך פשוט לדעת לאזן אותו עם הצרכים האחרים שלנו.
לא כל דיכפין ייתי ויכול, אולי, כי תכלס, אין לי כל הזמן כמויות שמספיקות לכל דיכפין (זה אומר שאני אזרוק המון ,וזה סותר לי ערך אחר: אקולוגיה),
אבל כן, כשאומרים לי שרוצים להזמין עוד מישהו, אני אעשה מאמץ מאד גדול כדי שזה יקרה.
יוצא מן הכלל - אם תכננתי זמן איכות אחת על אחת עם חברה, אנסה שזה ישאר כך. אבל אז גם הבנות שלי והאישלי לא יהיו שם

 

[kagome10]

אני בהלם ממך

אדם זר יכול פשוט לבוא ולדפוק בדלת ולבקש להצטרף לערב החג ותגידי לו כן?

לי זה נשמע כמ אחד מסיפורי התנ"ך, או מימי קדם. לא משהו שאפשר למצוא בחברה המודרנית.

 

[איילת המתולתלת]

האמת לא קרה לי שדפקו וביקשו

כן קורה לי שמתקשרים ומבקשים.
מעולם לא אמרתי לא.

 

[kagome10]

וואו. אני לא הייתי שורדת את זה.

 

[איילת המתולתלת]

זה לא שמפלצות אדם מתנפלות עלי או משהו כזה

אנשים נורמטיביים ונחמדים בהחלט.
יש בסביבתנו ישיבה לבעלי תשובה.
הם מתארחים בשבתות אצל משפחות שונות, למשל אצלנו.
אני יכולה לארח אותם לשולחן שבת יהודי ויפה.
אני יכולה גם לומר לא, ואז מישהו אחר יזכה בזכות הזו.
למה לוותר עליה?
האורחים שלנו תמיד חוזרים. כנראה שנעים לכולנו.

היתה שבת שתכננתי בקטנה כי הייתי מתה מעייפות.
אחותי שהיתה מעט אחרי לידה ביקשה לבוא.
את מכירה מישהי שהיתה אומרת לא לאחותה היקרה והיולדת?
אמרתי כן גדול ובאהבה, והיה לנו כיף גדול.

 

[kagome10]

לא לזה התכוונתי

פשוט אם קראת את שאר ההודעות בשרשור, אז בטח הבנת שאני טיפוס שלא אוהב הרבה אנשים סביבי.
מבחינתי לארח אדם לא מוכר זה עונש, ולא זכות.

האופי שלך שונה מהותית משלי.

 

[איילת המתולתלת]

הנקודה היא לא מה אני אוהבת או לא אוהבת

גם אני לפעמים רוצה את השקט שלי. את הכנת השבת בקטנה.
אבל אני אוהבת ורוצה לעשות מה שנכון ולא מה שתמיד מתחשק.
חוץ מזה, האוכל לא יהיה לי טעים והשקט לא יהיה לי נעים אם אני אדע שמישהו רצה לבוא אלינו ואמרתי שלא.

 

[kagome10]

ההבדל הוא ה"לפעמים" הזה

אני תמיד רוצה את השקט שלי. ואני לא חושבת שמישהו יהנה מהאירוח שלי - אירוח עם מארחת שסובת מכל רגע? חבל עליהם, באמת.

 

[איילת המתולתלת]

לא נראה לי שזה ההבדל.

אבל שיהיה.
ואני לא סובלת מכל רגע ולא סובלת בכלל.
לעשות את הדבר הנכון זה לא סבל. זה טוב.

 

[שיר לי שני]

אני חושבת שאת נותנת פה רק חצי מידע

אם להסתמך על שרשורים אחרים שלך, את באופן כללי לא אוהבת חברה באופן מיוחד, נכון?
כלומר, בעיניך, לא שלילי לעזור לאדם זר, או להכניס אורחים, אלא שלך זה קשה, קושי אינהרנטי...

 

[kagome10]

זה לא קשה יותר מידי. זו פשוט עבודה

אני יכולה לארח אנשים. אם נניח תומצא עבודה שבה צריך לארח אנשים וישלמו לי על זה כסף, אין לי בעיה לעשות את זה. אני פשוט חושבת שחגים נועדו להנאה. לא לעבודה. ולדעתי, המחויבות הראשונה של כל אדם אמורה להיות למשפחה המצומצמת שלו, זו שהוא בחר.

ואם אמא בוחרת לארח למרות שזה מקטין את ההנאה של המשפחה זה לא הוגן כלפי הבן זוג והילדים, וזה מלמד את הילדים שיעור רע בהחלט.

בנוסף לכך, ובאופן בלתי תלוי, אני חושבת שבחברה הישראלית <בניגוד לחברה הרוסית, אותה אני מכירה טוב, והחברה האירופאית, עליה אני יודעת ממילים של נשים אחרות שגרו או גרות שם> יש דגש חזק על חבר'ה, על מעגלים רחבים של קשרים לא חזקים במיוחד.
מה שגורם לכך שאנשים מריגישים לחץ להשתתף בארוחות המוניות, כמו אלו שתוארו בפורום, למרות שהם לא רוצים.
במובן הזה, אני סמן קיצוניות, ואין לי בעיה לספר על זה, וכך יוצא שאנשים מרגישים בנוח לספר לי על זה שהם לא נהנים בארוחות משפחתיות ובאים רק בגלל לחץ של קרובי משפחה, ורצון לא פגוע בהם. זו תופעה חברתית שלילית, לדעתי. ואני ועלת להיעלמותה על ידי הדגשה בפורומים שונים שזה לגיטימי ובסדר להנות מארוחה משפחתית עם המשפחה הגרעינית.

אלו שתי נקודות שונות, ואני לא בטוחה שהתנסחות שלי הפרדתי אותן בצורה ברורה.

 

[אסתי קלי]

ילדים תמיד שמחים כשבאים אורחים אהובים

כמו בני דודים וסבים וסבתות
אני מאוד אשמח לחגוג עם הורי ואחיי ובעלי כמובן שישמח בהוריו ומשפחתו

איפה בדיוק חוסר ההוגנות כלפיהם?
איזה שיעור רע לומדים הילדים?
כיבוד אב ואם?
משפחתיות יפה?

כשיש יחסים רעים בתור המשפחה אז האירוח הופך לעול לא נעים

 

[kagome10]

הילדים שלך שמחים כשבאים אורחים

הילדים במשפחה שלי <זה לא רק אני, זה גם עוד שני קרובי משפחה ובקרבת דם, ועוד לפחות שלושה ילדים של חברים, שהם אומנם לא משפחה לפי דם, אך לדעתי ראויים להיחשב ככזו> לא שמחים לסבים וסבתות, ולרוב גם לא יותר מידי שמחים לבני דודים וכו'.
והאורחים שאיילת מזמינה הם אנשים מ" ישיבה לבעלי תשובה.". אנשים לא ממש מוכרים, לא קרובי משפחה. הילדים שאני מכירה צריכים זמן כדי להתרגל לאנשים.

הושעירו הרע הוא פשוט - איילת אמרה שהיא והמשפחה נהנים יותר בחג שבו נמצאת המשפחה המצומצמת, והיא חוגגת חגים עם אורחים כדי לעשות טב לאורחים. לדעתי ללמד ילדים באופן קבוע לשים את האינטרסים של אחרים מעל האינטרסים של המשפחה, ועוד בזמן שאמור להיות הכי כייף - בערב חג - זה מסר בעייתי מאוד.

 

[שיר לי שני]

אני מסכימה שנכון וכיף להנות עם המשפחה

המצומצמת.
אני גם מסכימה שללכת למקום X כשסובלים בו, זה בדרך כלל מיותר. באופן קבוע, בודאי.
אני תמיד שוקלת עד כמה אני נהנית מול סובלת.
יחד עם זאת, מעולם לא סבלתי כשאירחתי, גם אם קצת קשה יותר. כשהסכמתי לקבל אורחים נוספים, נהניתי אחר כך מחברתם. כשהנחיתו אותם עלי, כמו עם דודתי ודודי, אני חושבת שהייתי סובלת יותר מהבלגן והמהומה של לגרש אנשים מביתי, מאשר מנוכחותם במשך כמה שעות. זה שיקולים דומים לשלך, רק התוצאה שונה

בינינו? בשקט? זה גם מה שאיילת כתבה. שהיא היתה סובלת יותר מלגרש אנשים מביתה, מאשר מלארח אותם. לא שהיא סבלה באצילות נפש וכל מיני קורבנויות שכאלה

זה כמו שאני נהנית מאד להיות עם הבנות שלי, אבל תשאלי אותי מה יותר קשה - זה או לעבוד במשרד ממוזג מול מחשב? יותר קשה איתן. יותר קשה לא בהכרח שווה לפחות כיף

 

[איילת המתולתלת]

לא אמרתי שסבלתי באצילות נפש או משהו כזה

אבל אני מניחה שעדיף לי להיות אדם שגירוש אנשים מביתי גורם לו סבל מאשר אדם שארוח אנשים בביתי גורם לו סבל.
סתם, כי אני מניחה שלגרש אנשים זה לא מעשה ממש מקסים אז אני שמחה שהמעשה הזה מסביל אותי. (לא נראה לי שיש כזה פועל, אז עכשיו יש)