לא להשתגע?

[שיר לי שני]

איילת

עלה לרגע בדעתך, שיש אנשים שלא "לא אוהבים" ארועים גדולים, אלא סובלים בהם סבל פיזי ממש?
למשל, אנשים עם קושי בויסות חושי.
למשל, אנשים עם אספרגר.
את אולי מוכנה, בשם מצוות הכנסת אורחים, לדרוש אותה ולכפות אותה על אדם עם אספרגר, אבל זה חוסר התחשבות בדיוק כמו (ואולי יותר) להגיד למישהו לא לבוא.
נראה לי שמה שהיא מנסה להגיד ולא אומרת מפורשות, שיש לה בעיה אורגנית מהמשפחות שציינתי.
בתור מי שחלק מהבעיה הנוירולוגית שלי היה הרבה שנים חוסר יכולת להתמודד עם צפיפות, לקח לי שנים להיות מסוגלת להנות ממפגש של יותר משני אנשים. עכשיו, עדיין מועדף עלי מפגש של שני אנשים, אבל ארועים גדולים מהנים בדרך שונה ולא פחות. לכן, אשמח לחגים גדולים. יחד עם זאת, אני יודעת שלא בכל מצב אפשרי להתגבר ולהגיע לשם. לשמחתי, המצב שלי איפשר את זה. אבל אני זוכרת מה היה לפני, ואני לא מאחלת לך שיכפו עליך אי פעם סבל שכזה. זו תחושת מחנק בלתי פוסקת, הרגשה שכל עצב בגופך נפלש בנפרד וכולם ביחד. זה עינוי. היית כופה את זה על מי מילדיך? אני די בטוחה שאם תחטטי, תגלי שהיהדות לא תעודד אותך לכפות את זה על אדם אחר, גם לא בשם הכנסת האורחים

 

[איילת המתולתלת]

אספרגר ודומיו הם סוג של נכות

ובטח שלא ראוי לדרוש ממי שסובל מהם להתעלם מסבלו ולעשות ההפך ממה שטוב לו.
כמו שלא אדרוש מנכה הנעזר בקביים/ הליכון וכו', ללכת מהמטבח לסלון הלוך ושוב ולהגיש את המזון,
וכמו שלא אעמיד תתרן לתפקיד יועץ במחלקת הבישום בסופרפארם.
אבל הדיון לא נסב על בעלי מומים או נכויות או קשיים אלא על אנשים 'רגילים'.
(ואל תתחילי עם 'גם אנשים עם קושי הם רגילים וכו', כי לא לפינה הזו אני מתכוונת. כוונתי לאנשים שאין להם בעיות הנ"ל)

 

[שיר לי שני]

דוקא הבנתי את כוונתך

 

[אסתי קלי]

את לא רצינית נכון?

כתבתי לך כבר לא יודעת כמה פעמים שאני לא מבינה את הויכוח הזה בכלל
את אוהבת ככה
אני אוהבת אחרת
מה יש להתווכח פה?
יש אנשים חברתיים ואנשים חברתיים פחות
יש מי אוהב לאחר ויש מי שלא


לגבי החמה והבת שלה,אם החמה ביקשה שגם הבת תתארח זה כנראה בגלל שלבת לא היה איפה להיות וכנראה בגלל שהבת לא כמוך שאוהבת לחגוג עם שני אנשים וכו' וכו'
והחמה היא כנראה לא כמוך אוהבת כן להיות בחג עם משפחתה

תשחררי,אני לגמרי מבינה אותך ולגמרי חושבת שזה לא נושא לויכוח

 

[kagome10]

אולי אני לא הבנתי אותך

רשמת:
"לגבי ארוחות משפחתיות אני בטוחה ששורש הבעיה היא המשפחה
משפחה שכיף להיות איתה חברי המשפחה ישמחו לחגוג יחד
משפחה מעיקה,מציקה וצעקנית תגרום לאנשים לרצות לחגוג לבד"

ולדעתי זה סותר את מה שרשמת כרגע.

ובנוגע לחמות - אם את מצליחה להבין אותה, את יכולה להסביר למה היא לא באה לארוחה? היא הרי אוהבת לחגוג עם המשפחה.

 

[אסתי קלי]

אני באמת מאמינה שזה ככה באופן כללי

לא אצלך באופן אישי שהבעיה שלך זה לא המשפחה אלא ריבוי אנשים באופן כללי


לגבי החמה בסיפור הזה
אני חושבת שהיא פשוט פולניה מעצבנת
שגם השיגה מה שהיא רוצה וגם נשארה לשבת בחושך בשביל להעניש=בעיה שלה

הדבר היחיד שהבנתי אותה הוא הרצון שלה שהבת לא תהיה לבד בחג,פה התחילה ונגמרה ההבנה שלי אליה(או אותה)

 

[kagome10]

תודה על ההסבר

באמת לא הבנתי את ההודעה שלך, מצטערת.

ותודה על ההסברים הסבלניים

 

[אסתי קלי]

 

[עלה לא נידף]

הדור שלנו הכל חוץ ממפונק, הדור שלנו מותש

עובדים כל היום, חוזרים לטפל בילדים ובבית,
אין לגיטימציה "סתם" לטפל בילדים,
פעם היה זמן לבשל כל היום ובכנות,
אני לא רוצה להיות כמו חמותי. נכון, שאם בשבת יגיעו אליה אורחים בלתי צפויים אז יש לה מספיק אוכל לכולם, אבל בפועל היא סתם מכינה וקונה הרבה, זורקת הרבה אוכל, אז כל הטררם רק כדי שפעם ב כשאורחים לא קרואים מגיעים יהיה מספיק צלי?

זמנם הפנוי של אנשים כיום הרבה יותר מועט, לכן יקר יותר,
וגם אם נניח שהדור הזה מפונק, מי שגידל אותו היה הדור הפחות מפונק. אז נשאלת השאלה איך זה קרה? כנראה שלא נדהמנו מהסבתות מעמידות הסירים. כנראה שזה לא היה מודל מושלם לחיקוי.

הכנסת אורחים איננה ערך עליון, היא ערך טוב - ככל הערכים הטובים, ולא צריך להתאבד עליו, וגם אם רוצים לשנות משהו - כאורחים מן הראוי לבקש ולברר אם אפשר.

בשבת האחרונה רק הורי הגיעו לארוחה, בד"כ גם אחותי ואחי מגיעים. זה היה שינוי מדהים! היה לנו זמן איכות אחד על אחד, לא צריך כל הזמן כולם ביחד, ועם כל הכבוד - זה כולה סוכות, ויש מאחורינו שני חגים קודם לכן כך שלהשאר לבד בחג...קצת דרמטי.

 

[שיר לי שני]

הזכרת לי את ליל הסדר הראשון שארחתי

היה אמור להיות בביתי, עם עשרה אנשים, שזה המקסימום שיכולנו לדחוס בלי לפנות לחלוטין את הסלון לחדרים אחרים, מה שהיה טכנית בלתי אפשרי.
ואז, התחילו להצטבר עוד אנשים.
בני הדודים שלי, כי ההורים שלה בחו"ל,
בני הזוג שלהם, כדי שהזוגות לא יתפרקו,
ואז הדודים החליטו שהם בכלל בארץ,
והגענו ל 18 אנשים, כמדומני.
אז העברתי את הכל לבית אבי ז"ל,
אבל את הבישולים, עדיין לקחתי עלי, במלואם.
10, 18, מה זה משנה...
ואז התברר שהדוד שלי החליט, בבוקר הסדר,
על דעת עצמו,
להזמין את אחותו, בעלה, אמו, והפיליפינית שטיפלה בה.
ארבעה אנשים, שאחת מהן בלתי נסבלת בעיני (אחותו),
בהתראה של מהבוקר לערב.
מלה לא יצאה מפי.
22 אנשים, ליל הסדר הראשון שאירחתי.
אחר כך, כבר הוספתי מסורת של לאחד את המשפחה הקטנה שלי,
ואת המשפחה הקטנה של האישלי,
לסדר שמח אחד וגדול יותר.
וכשהמשפחות התפזרו עוד קצת,
איחדנו עם חברה טובה שלי, שגם אצלה המשפחה קטנה.
וככה, שלוש משפחות קטנות, יצרו ביחד חגים גדולים.

 

[איימי127]

אוייש..

בשבילך, חבל שאת לוקחת עניין כזה פעוט כ"כ ברצינות.
יש דברים הרבה יותר נוראיים.
אני אירחתי 10 אנשים בדירת 1.5 פיצית והיה ממש כיף וחמים!
רק שתדעי שיש בעיות הרבה יותר קשות בחיים עם החמה..וזה ממש לא אחד מהם.
קחי את זה בקלות.
חג שמח.

 

[הריונית123]

 

[קליספרה]

בכנות - אין לי מושג על מה את מדברת

בדירת החדר של אחי אירחנו שמונה אנשים לארוחה
כולה 6 אנשים מה קרה?

אגב בעלך ניסה לבדוק באמת מה קרה ולמה היא לא מגיעה?
כי כמו שזה נשמע היא חיפשה אופצייה לבעלה שיבוא כי היא מראש ידעה שלא תוכל לבוא. כל הקטע של לא נעים לה להטריח נשמע לי תירוץ - אני במקומך הייתי דואגת לא כועסת.

 

[דירה להשכיר10]

בסופו של דבר....

עברנו את זה והכל מאחורינו, אבל חלקכן פספס את העניין בסיפור.
בסוף הצלחנו לדחוס את כולם בדירה,
העצבים שלי היו על כך שהיא מחליטה *בשבילי* שכולם באים ביחד.
אחותו לא גלמודה, יש לה בעל ושני ילדים, היא לא "תישאר לבד". גם לא צריך להיות דרמטיים, זה כולה היה אירוח לבראנצ' בסוכות, לא סדר פסח.

אני לא אוהבת שמחליטים בשבילי, במיוחד כשזה היה ברור מראש שאני מתכוונת לעשות הפרד ומשול,
ואני מעדיפה לארח ולהרגיש כיף עם האירוח שלי (לצורך העניין יש לנו בבית ספה אחת ושני כיסאות כי לא דרוש לנו יותר - אמא שלו ידעה את זה - איפה אני אושיב אותם? על הרצפה????)
בסוף מה שקרה שאני ובעלי היינו על הרגליים וניסינו להסוות את זה באירוח עצמו (הגשת אוכל לשולחן) כי פשוט... לא היה איפה לשבת.

 

[קליספרה]

היא לא החליטה כלום - אף אחד לא יכול להחליט

לך דבר וחצי דבר בבית שלך.
להחליט לך זה לפתוח את הדלת ולמצוא עצמך מול ששה אנשים, ולא שאומרים לך מראש תזמיני את כולנו, זה כמובן מתוך נקודת הנחה שאת בנאדם נורמטיבי ולא תשאירי אותם מחוץ לדלת.

היתה לך את האפשרות ללכת עם הרצון שלך ולפוצץ את כל האירוח, זכותך לא לרצות לארח את כולם יחד זכותה לא להיות מוכנה להשאיר את הבת שלה לבד בחג.
אבל מה את עושה. לא בולעת ולא מקיאה -
מכיוון שאת רוצה להיות זאת ש"בסדר" בסיפור הזה, את מזמינה אותם - אבל את לא מפסיקה לקטר על זה - כאילו מה איפה האחריות שלך בעניין?
עשית החלטה - תעמדי אחרי הבחירה שלך ותפסיקי לילל - זה נשמע יותר מבין את הסיטואציה?

ואני עדיין הייתי אומרת לבעלי לבדוק מה באמת קורה איתה ולמה היא אמרה שהיא לא באה אחרי שדאגה לסידור לכולם.

 

[kagome10]

איפההאחראיות להחלטות? ומה הקטע של החמות?

 

[רוני810]

תקנו כמה כיסאות מתקפלים, שיהיו לאורחים.

זה טוב שיהיה בבית.

טבעי שחמותך רצתה לפגוש את הבת ומשפחתה. גם אנחנו אוהבים להיפגש ביחד עם בני המשפחה הקרובה אצל קרובים. זה תמיד כיף יותר מאשר "אחד על אחד".
ובינינו, הרבה יותר קל להזמין לאירוח אחד 6 אנשים מאשר לשני אירוחים, 4 אנשים ואז 2 אנשים. לי זה נשמע הרבה יותר הגיוני.

לדעתי חשוב לזרום ולא להפוך כל דבר קטן למאבק כוחות.
נכון שהיא יצאה לא הכי מנומסת שהחליטה בשבילך. אז היא לא הכי מנומסת. לא צריך לעשות מזה סיפור. כזאת היא, לא מושלמת.
ביום שאנחנו נהיה מושלמות (אף פעם לא יקרה!) תהיה לנו זכות לצפות לשלמות מאחרים.
זה מה יש ועם זה ננצח, כמו שאומרים.
חג שמח

 

[אסתי קלי]

למה לא הלכת לאייס לקנות שני כסאות פלסטיק?

 

[דירה להשכיר10]

אני מרגישה שאני משדרת על גל שונה לגמרי

למה לא הלכתי לקנות כסאות פלסטיק?
למה כן?
יש לי דירת 2 חדרים פיצפונת בלי מקום מיותר לאחסון, וכסאות פלסטיק זה לא בדיוק פריט נוי עיצובי, אני צריכה כל השנה לראות ב50 מ"ר שלי את הכסאות פלסטיק האלה מול העיניים?
בדיוק בגלל ש*אין* מקום לשבת אמרתי בפירוש שאני מזמינה אליי מקסימום 4 אנשים בכל פעם - כי זה המקום שיש לי לארח!
כולם יודעים את זה וכולם כיבדו את זה (עד שחמותי החליטה לא לכבד את זה).
עד עכשיו אני לא הכי שלמה עם ההחלטה שלי להתפשר על האירוח הזה, מבחינתי מי שלא טוב לו להתארח לפי הכללים שלי שלא יתארח בכלל.

 

[אסתי קלי]

אז תעמדי כל האירוח

ותקטרי הרבה אחריו


זה גם סידור