לא להיות עבד לזמן

לא להיות עבד לזמן

כבר שנה חיה ככה בשקט ונראה לי שזה ימשך ככה עוד הרבה זמן האדישות יושבת לי חזק בנשמה לא מוכנה לקחת התחייבות לכלום לא לקצר את הזן זה בניגוד לאמונה הגוף בוגד בי בגדול אבל הנשמה עייפה כנראה נגזר עלי להיות פה עוד קצת אז לעשות שום דבר לתת לזמן לחלוף , אפילו לא לאכול ,רק לשתות מים קרים לברוח את השינה המנחמת לחבק את שמיכת הפוך לעצום עיניים ופעמים אפילו לא לענות לטלפונים לעצום עיניים להנתק מהעום שסביב והשקיעה האיטית לקראת החדלון היא נעימה עכשיו שום דבר לא כואב הנשמה רגועה והגוף במנוחה זה להות מתה חיה במעגל החיים עד ששעון החול יגיד והמלאכים יבואו ויחד נעוף אל עבר האור הבוהק אל הדלתות שמשם אף אחד לא חזר הדלתות שמחכים לי כבר שנים רבות החייי בדרך ובקשתי לחזור לחשכה ועכשיו הזמן הוא להתחבר לאור ההוא לנוח מהכאבים גוף נפש לעצום עיניים ולעוף בעזרתץ המלאכים אל הבוס הגדול שם אני אהיה עטופה באהבה
 

efriend

New member
שאלה

אני מתנצל מראש אם השאלה לא ראויה. את רומזת ששעון החול הולך ואוזל, ואני כמובן משתתף בצערך עד כמה שאני יכול (אני אומר "עד כמה שאני יכול" כי זו הרי אחת הנקודות בחייו של אדם שאף אחד לא יכול לחלוק איתו ממש). השאלה שלי היא, האם שעון החול האוזל לא מביא איתו גם פרץ של אנרגיה ואהבה לחיים. ואני אסביר למה אני מתכוון. תמיד לקראת פרידה מאדם שאוהבים, הפרידה איכשהו מעצימה את האהבה לאותו אדם. שוכחים את כל הכעסים והמשקעים, ורואים רק את הטוב שבו. האם אצלך, אין איזו תחושה כזו לגבי החיים - שפתאום גם כל הכאבים שהיו לך בחיים (והיו לך הרבה אני מבין) מחווירים, ופתאום אפשר דווקא לאהוב את החיים, כמו שאולי אי אפשר בשום זמן אחר. אם זה כן ככה, אולי את יכולה לנצל את הכוחות האלה בשביל לעשות דברים שתמיד רצית ולא יצא?.. אלף סליחות אם הייתי פיל בחנות חרסינה, רק רציתי להיות איתך קצת.
 
נפרדתי מאילו שאהבו אותי כי הם מלאכים

ומאילו שחיים ואולי אוהבים אותי, אני מאמינה שנפרדתי מזמן שהתמודדתי לבד בפטירה של אמי הבנתי מי אוהב אותי ומי לא אני בודדה וחיה לבד, משאירה אחרי מילים כתובות מניחה שהמשפחה המורחבת תגלה מי הייתי שאני אעצום עיניים או שלא בתור מתה אני שווה יותר מחיה אז נכון יש לי אחייניות ואח ואחיין אבל אני נטל עבורם , לא בדיוק שייכת למשפחה שבנה אחי אני הדודה , זו שנשארה שארת מהמשפחה המורחבת , שצריך לעשות קניות עבורה זו שנותנת מבלי לבקש דברים, ואם היא מבקשת תמיד אפשר לסרב לה בלי שהמצפון יכאב מדי אז למה לשמוח שאני חיה ???? האהובים שלי אילו שעשו למעני הם מלאכים כיום אין שום דבר שקושר אותי יותר לחיים , פשוט לא מאמינה בלהתאבד כי אני מאמינה אדם יכול לקש את מותו, הבורא הוא זה שמחליט מתי הסיפור שלו פה הסתיים אים שום דבר שמושך אותי לחיות הלאה , אבל אין לי אומץ להתאבד מקווה שאתה חוגג את החיים ונהנה מהם , כי אני בת 50 שנים+ ומעט מאד הנאה יש בחלקי יש ימים של רעב, ימים של סבל, המון דמעות ומעט מאד חיוכים ואושר ונדמה שכל החיים נתתי את עצמי ללא תמורה , אן לי יותר כוחות , התעייפתי מלתת
 

efriend

New member
נסיכה יקרה שלי

התעייפת מלתת, אבל זהו, את לא צריכה יותר. ואם אין ממי לקבל, הגיע הזמן לתת לעצמך. אז מה תמיד רצית לעשות ודחית למחר, מחרתיים, עוד שנה, עוד שנתיים? מה עם כל אותם הדברים שתמיד לא עשית כי הם עולים המון כסף וצריך לחסוך לעתיד, או שהם לוקחים לוקחים המון זמן ואין זמן כי צריך לעבוד, או כי הם מזיקים לבריאות בטווח ארוך, וכו'? למשל: 1. איזה טיול למקומות שלא היית בהם? לראות נופים עוצרי נשימה? 2. מאכלים משמינים ולא בריאים עתירי הכולסטרול שתמיד אסור לאכול - סטייקים, עוגות גבינה, גלידה, קרם שוקולד וטרפלס מרטיטי לב? (לי יש כולסטרול גבוה למרות גילי הצעיר יחסית) 3. לראות המון סרטים והצגות, ללכת לחוגי העשרה - צילום, בישול, נגינה, לא יודע - מה שמעניין אותך - לעזאזל הכסף, זהו! 4. את יודעת, יש טיסות כאלה שבהם המטוס נופל נפילה חופשית במשך כמה דקות, ונוסעיו מרגישים באותו זמן חוסר משקל. אני לא יודע כמה זה עולה, זה מן הסתם יקר מאוד, אבל אני רוצה להבטיח לעצמי שיום אחד אעשה את זה, ואיזה יום הוא יותר טוב מהיום שבו כבר לא צריך לחסוך לעתיד? אני סקרן לגבי חוויית חוסר המשקל בגלל המקצוע שלי, אבל לך בוודאי יש את הדברים שמסקרנים אותך, הם בטח שונים. אגב, אני לא כ"כ חוגג את החיים לצערי, יותר מנסה לסחוב ולנתב את דרכי מאי לאי של רגע אושר
שוב, סליחה אם הייתי פיל בחנות חרסינה.
 

efriend

New member
עכשיו ראיתי את ההודעה האחרונה שלך

והבנתי שהרבה ממה שכתבתי את כבר לא יכולה לעשות. סליחה, לא ידעתי אני מתנצל.
 
ומה עם לנצל את הזמן ולנצל את הכוחות שעוד יש

ולהמשיך את החיים
אם תהיי תקועה בבית, עם מחשבות מאיימות ובכי על מר גורלך- זה לא יעזור לך. מקווה שהבנת את כוונתי
 
כרגע אין ברירה

הטיפול התרופתי שנתנו לי גורם לכאבי בטן , קשה ללכת ככה כי זה מוקרו לרגלים ולצערי הראיה משובשת לחלוטין , במצב כזה לא מסתובבים המעט שאני יכולה זה לשוטט פה , גם זה לא יותר מדי כי המאמץ לראות מעייף את העיניים חושבת שלקראת סוף השנה אקבל א השחרור מההתעללות של הרופאים בגופי מה לא מחפשים לא מוצאיםמ, אחיה עם מה שיש אבל ככה יהיה שקט בנשמה
 
היד הימנית נפגשה עם השיש

הצלחתי אתמול לחטוף מכה ביד הימנית שעשיתי כילים לא יודעת אם שברתי או זה רק חבלה באצבע הקטנה של יד ימין פוזלת הצידה עמדנו אתמול באזכרה בבית העלמין ואני חשה את הכאב ביד מין מתעצם מרגע לרגע ובגלל האזכרה נשארתי לא הלכתי למיון , אבבל לא הצלחתי לישון מהכאב ואני ימנית והיד כואבת נורא , זו היתה סתם מכה מהשיש לא מעבר לזה אתמול היתה האזכרה של השנה הראשונה והייתי לחוצה מאד שיעשה כשורה, בפועל לא עשיתי כלום אנשים אחרים שבקשתי מהם עשו , ויצא מכובד מאד כיאות לאהבה שלי לאמי ז"ל ומהיום ניתן לצאת לבלות מנהגי האבלות פסקו אתמול אבל בשלב ראשון צריך לראות מה הנזק ביד ימין
 
אפרופו נזקים..

יש לי בזרת מן זרמים כאלו כל פעם שאני נוגעת בעצם שלה. כואב לי הגב ממכה שקיבלתי, מאותה מכה יש לי גם חתיכת כחול ביד, כשהחלקתי דפקתי את הראש ומאז [מוצש] יש לי כאבי ראש.. אתמול קיבלתי מכה ברגע ויש לי 2 גבעות חמודות וכואבות.. בקיצור אני
מאחלת לך רפואה שלמה ובשורות טובות.
 
תבדקי למה שטפי הדם

אולי משהו בהרכב של הדם חסר במקרה שלי זה המדללים שגרמו לשטף דם רציני ביד לכן היד נפוחה מאד
 
למעלה