פגיעות...
נוגה שלום,
קודם כול אני שמחה שבסופו של דבר אכלת. אני מרגישה שבתוכך יש רצון חזק להחלים
.
זה כמובן בעייתי לא לאכול כול כך הרבה שעות (ובעתיד בבקשה אל תצייני מספר שעות בהודעה, נראה לי שזה כמו שלא מציינים כמה ארוחות אכלנו /לא אכלנו ביום) אפילו אדם שאין לא הפרעת אכילה, ושיש לו את מלא מאגר הכוחות, יתקשה לתפקד כול כך הרבה שעות בלי לאכול כלום, אז בבקשה, תשמרי עלייך, ותנסי הכי שאת יכולה שזה לא יקרה לך שוב.
אני מודעת לזה עד כמה זה יכול להיות מתסכל לעבור למישהי חדשה לטיפול, היא לא מכירה אותך, ועד שהיא תתחיל להבין את תמונת המצב, תצטרכי לחזור על דברים שאמרת כבר בטיפול בעבר וזה מרגיז...אבל כרגע זה עדיף מאשר לא להיות עם טיפול בכלל, כי לפחות יש מישהי שמלווה אותך,
נוגה, עמוק בתוך כולנו, ישנה חולשה...זה לא אומר שבהכרח ייפגעו בנו...כן, יש גם אנשים רעים, אבל לא כולם הם כאלה...ישנם אנשים שאם הם יראו אותך בוכה, זה יחבר אותם אל המקום הזה בתוכם, והם יוכלו להתחבר אלייך. וזה יכול לקרות לא רק ב'חממה' אלא גם ב'חיים האמתיים'. חוץ מזה שממקום של חולשה אפשר להצמיח גם הרבה כוח. השאלה היא לא האם יש לך חולשה או לא (כי לכולנו יש מקומות חלשים) אלא מה את עושה עם זה...אני מצאתי שלהוריד את המסכה עושה את החיים קלים בהרבה, כי פתאום הכובד הזה יורד ממך...חוץ מזה שאם תהיי בלי מסכה, אנשים יוכלו להבין אותך יותר. אם לא תתני פתח להיכנס דרכו, איך מישהי/ו יוכל להיכנס אל הלב שלך? בעיניי בכי זה לא חולשה, זה רגש. היום בדיוק דיברנו על זה - בעלי ואני, שאפשר להיות אדם חזק ועדיין לבכות מדברים מסוימים...
הייתי לא מזמן בהופעה של הזמרת והמוזיקאית טובה גרטנר. (יש לה שירים מדהימים בעיניי, במיוחד ריגש אותי עד דמעות השיר 'יודעת שאני' - אם הייתי יודעת איך לשים לכאן קישור הייתי שמה אותו בשבילך...
) בהופעה היא הקרינה שמחה ונראתה זוהרת ומלאת חיים ואנרגיה...ולמה אני מספרת לך את זה? שפתאום היא בחרה לשיר שיר על...חולשות!!! ופתאום כשישבתי שם והבטתי בה, חשבתי לעצמי שבעצם זה לא משנה באיזה מקום אנחנו נמצאות בו בחיים, תמיד נרגיש חולשה כלשהי ביחס לאנשים אחרים...בעצם לכולנו יש משהו במשותף...לכן אין לך צורך לפחד שיראו את הפגיעות שלך. לא כול העולם הם אנשים רעים, ולא כולם ירצו לדרוך עלייך, להפך, תוכלי, דרך פתיחת הרגש, להתחבר אל אנשים אחרים, ולמצוא לעצמך אהבה ושמחה בחיים...
אז תחזיקי מעמד יקרה,
לבשה.
נוגה שלום,
קודם כול אני שמחה שבסופו של דבר אכלת. אני מרגישה שבתוכך יש רצון חזק להחלים
זה כמובן בעייתי לא לאכול כול כך הרבה שעות (ובעתיד בבקשה אל תצייני מספר שעות בהודעה, נראה לי שזה כמו שלא מציינים כמה ארוחות אכלנו /לא אכלנו ביום) אפילו אדם שאין לא הפרעת אכילה, ושיש לו את מלא מאגר הכוחות, יתקשה לתפקד כול כך הרבה שעות בלי לאכול כלום, אז בבקשה, תשמרי עלייך, ותנסי הכי שאת יכולה שזה לא יקרה לך שוב.
אני מודעת לזה עד כמה זה יכול להיות מתסכל לעבור למישהי חדשה לטיפול, היא לא מכירה אותך, ועד שהיא תתחיל להבין את תמונת המצב, תצטרכי לחזור על דברים שאמרת כבר בטיפול בעבר וזה מרגיז...אבל כרגע זה עדיף מאשר לא להיות עם טיפול בכלל, כי לפחות יש מישהי שמלווה אותך,
נוגה, עמוק בתוך כולנו, ישנה חולשה...זה לא אומר שבהכרח ייפגעו בנו...כן, יש גם אנשים רעים, אבל לא כולם הם כאלה...ישנם אנשים שאם הם יראו אותך בוכה, זה יחבר אותם אל המקום הזה בתוכם, והם יוכלו להתחבר אלייך. וזה יכול לקרות לא רק ב'חממה' אלא גם ב'חיים האמתיים'. חוץ מזה שממקום של חולשה אפשר להצמיח גם הרבה כוח. השאלה היא לא האם יש לך חולשה או לא (כי לכולנו יש מקומות חלשים) אלא מה את עושה עם זה...אני מצאתי שלהוריד את המסכה עושה את החיים קלים בהרבה, כי פתאום הכובד הזה יורד ממך...חוץ מזה שאם תהיי בלי מסכה, אנשים יוכלו להבין אותך יותר. אם לא תתני פתח להיכנס דרכו, איך מישהי/ו יוכל להיכנס אל הלב שלך? בעיניי בכי זה לא חולשה, זה רגש. היום בדיוק דיברנו על זה - בעלי ואני, שאפשר להיות אדם חזק ועדיין לבכות מדברים מסוימים...
הייתי לא מזמן בהופעה של הזמרת והמוזיקאית טובה גרטנר. (יש לה שירים מדהימים בעיניי, במיוחד ריגש אותי עד דמעות השיר 'יודעת שאני' - אם הייתי יודעת איך לשים לכאן קישור הייתי שמה אותו בשבילך...
אז תחזיקי מעמד יקרה,
לבשה.