לא יורד מזה

[אנימא]

תודה. ../images/Emo13.gif

הדרך היא מסלול חתכתים.... מירוץ מכשולים.. מלאה בורות אבל גם הפתעות יש לציין. יום נעים

 

[Kalla]

לא בטוחה שזו בהכרח "ראקציה"

להתנהגות של הורייך. כולנו אנשים שונים עם העדפות שונות שטבועות בנו. יש דברים שאני עושה בדומה לההוריי ויש דברים שבשונה מהם, ואין כאן שום חוקיות. מה שמשחק תפקיד זה האופי שלי והרבה פחות מה שהם עשו או לא עשו. הוריי לא מנעו ואף בתקופה מסוימת עודדו אותי להיכנס למיטתם, אך אף פעם לא התחברתי לזה והיום אני נוהגת אחרת.

 

[Kalla]

ובכלל, זה קצת מצחיק.

כשאנחנו נוהגים הפוך מאיך שנהגו הורינו אנחנו אומרים שדווקא בגלל שהם נהגו כך, אנחנו נוהגים הפוך. כשאנחנו נוהגים באופן זהה למה שהם נהגו - אנחנו אומרים שאנחנו נוהגים כך בגלל שקיבלנו את זה מהם. המציאות הרבה יותר מורכבת מזה ואין לי ספק שלהרבה מההתנהגויות שלנו אין כל קשר להורים שלנו וגם אם כן - יש גורמים רבים נוספים שמשפיעים עלינו.

 

[גחללית]

אני עם הילד

בעונש אין הגיון כלכלי. את כועסת על זה שבזבזת כסף. אבל הטלת קנס על הבן לא תפתור את הבעיה. את צריכה ללמד אותו איך לבחור חוגים ככה שלא יימאס לו מהם. ואני לא חושבת שקנס כספי זו הדרך ללמד ילדים. ואני לא חושבת שיש דרך למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד. לך לא קרה שהתחלת פעילות וראית שזה לא בשבילך? כמה מבוגרים נרשמים למועדון כושר ומפסיקים ללכת? אז אין מה להתפלא כשזה קורה לילד בן 7. עוד דבר אחרון - אמרת שהוא ילד מניפולטיבי. אם הוא צריך לפברק שהוא "שכח" את החוג, זה עצוב. היה עדיף שהוא יהיה מסוגל לבוא אלייך ולאמר בצורה ישירה למה הוא כבר לא רוצה ללכת לשם.

 

[פלגיה]

נראה שאתם בבעייה קשה

כי נכנסתם למצב שבו שניכם מתעקשים, ושניכם לא רוצים לוותר. אפשר היה להגיד שמראש לא היה כדאי להיכנס למאבק כוחות כזה, אבל זאת חכמה לאחר מעשה. אני כן הייתי מנסה למצוא מוצא של פשרה ולתת לו סולם לרדת מהעץ שעליתם עליו. היות שמבין 4 מפגשים אחרונים הוא היה בשניים ונעדר משניים - אולי כדאי להשיב לו מחצית מהכסף? הדרך שכדאי לעשות זאת היא ע"י ישיבה ביחד ליד השולחן ודיון בכל הבעיה. החוג, ההסכם שלכם, העובדה שהוא לא עמד בהסכם ואז העונש שלכם. עכשיו כדאי להעביר את הכדור אליו ולתת לו מקום להעלות את הפיתרונות שלו לבעיה. לא לפסול אף פיתרון, אלא לכתוב את כולם. אחרי שהעלה את כל הפיתרונות שהוא מעלה בדעתו, את יכולה להגיד באופן ענייני את השגותייך על הפיתרונות השונים, ואז לנסות ביחד ללכת לסיכום שיהיה מקובל על שניכם.

 

[אנימא]

היי, פלגיה - לא הספקתי לממש את

הצעתך וכבר האירוע הבא שהייתי שמחה ל"שמוע" דעתך עליו.הנה כמה שורות למטה.

 

[פלגיה]

קראתי את מה שכתבת.

קיבלת תשובות נכונות, ואני מסכימה את הרוב. אני מקווה להתפנות אחר הצהרים להשיב לך בהרחבה.

 

[תבשיל קדרה]

מה היה קורה אם את היית נרשמת לחוג

משלמת מראש, ומגלה שזה לא בשבילך? מה עכשיו - את עדיין חושבת שהיית צריכה להכריח אותו ללכת לחוג?

 

[אנימא]

אני חייבת לציין ולהסב את תשומת לבה

של מנהלת הפורום וגם שלכם. הלו---- לאט לאט. מה זה ההלעום הזה? מה זה שייך. אם אני נרשמת לחוג והוא לא מוצא חן בעיני אחרי חודש הרי בהחלט שאפשר לבטל - כנ"ל לגבי הילד וכך גם נעשה כאשר הילד לא רצה ללכת לחוג מסויים. אבל ללכת שנה שלמה ולהפסיק רק בגלל שנגמר הסוס הרי שגם לא צריך לסיים את השנת הלימודים כי אין לו חשק יותר. כי זה לא בשבילו- כי הוא התעייף. וגם כי הוא כבר מריח את החופש הגדול. באמת, אני חושבת שאני אמא לא רעה בכלל. אני מתחשבת בדעות של הילדים שלי ומנסה ככל האפשר לבוא לקראתם. אבל איפה הגבול? איפה החינוך? איך תלמדי את הילד שלך שבחוייבות צריך לעמוד ? הבטחות צריך לקיים ? והמתחיל במשימה אומרים לו גמור גם אם זה קצת קשה. יתכן מאוד אגב, שהיה כאן מרכיב אחר בכלל שלא קשור לכלום. יתכן שהיה קושי אמיתי כלשהו שקשור בילדים אחרים, באיך שהוא הרגיש בקבוצה. הבעיה היא שאי אפשר היה להגיע אליו ולדבר איתו על זה. הוא התחמק ולא נתן סיבה מעבר ל"ככה". הוא חסם כל דרך לשיחה על הענין ואני לא הצלחתי להגיע לשורש הענין ולטפל בו. הבעיה היא שיחד עם כל מה שרשום לעיל יש לי דוגמא נוספת לנושא הזה של "התחייבות": הנה: הם שניים, זה בן ה-7 עליו אנחנו מדברים והילדה בת ה-9 (והקטנטונת

) הילד לרוב משחק המון על המחשב והילדה ככה איך לומר מוותרת לו כשנוח לה וכשלא מתחילה לצרוח על קיפוח ואי צדק (זאת היא עושה כמובן רק כאשר המחשב כבוי. כי כאשר הוא פנוי היא מוצאת לעצמה עיסוקים אחרים).... הקיצר, אתמול היא שוב צעקה כמה זה לא הוגן. אמרנו שהוא ישחק שעה וחצי (עד שהסרט בו צפו יגמר) והיא תשחק שעה אחריו. זה בדיוק כאשר חזרנו מהעבודה ואני הייתי צריכה את המחשב. הילד בשום אופן לא היה מוכן לקבל את זה שהמחשב הוא משפחתי וגם לי מגיע גם אם אני לוקחת מהזמן שלו - מדובר רק על דקות בודדות. איזה צעקות איזה בלאגנים - אל תשאלו. בסופו של דבר הוא נרגע מעצמו איכשהו. שיחתי אותו על ה-2 דקות האחרונות בהן הוא נרגע ואמרתי לו שחבל שהוא לא התנהג ככה 5 דקות קודם שהרי אז היה נחסך לכולנו הרבה אי-נעימות (הוא אפילו לא הקשיב - עיניו נדדו כל הזמן את המסך). בכל אופן, אחרי כחצי שעה של משחק הגיע הבת הגדולה והודיעה שהם הסכימו שהוא ישחק היום כלומר 2.5 שעות והיא תשחק כל היום מחר. והוא הסכים בנוכחות הסבתא

היום

הוא התעורר מוקדם ומיד הלך למחשב (הגדולה עדיין

). כאשר היא התעוררה הוא לא הסכים לתת לה לשחק וטען שלא הבטיח כלום.

לשיפוטכם. אבל רחמנות גבירותי ורבותיי - אנחנו פה בשביל לעזור

 

[תיקי א]

הייתי מקימה אותו מיד מהמחשב

חד וחלק. אתמול הוא שיחק והיום תור אחותו, כך נקבע בינהם קבל עם ועדה. לא מבינה מה בכלל השאלה. אני בעד רגולציה, בהעדר יכולת של הילדים לפתור בינהם את הבעיות. מה שאני עושה זה מגבילה: שעה מחשב/טלויזיה לכל ילד, אין חריגות ואין סיפורים. יותר מזה, כשהבן שלי החל לגלות כזו תלות במחשב/טלויזיה העברנו אותו גמילה. שבועיים שהוא לא ראה בכלל תוך שימוש קצוב במחשב, אח"כ התחלנו להעלות את המינון לחצי שעה, גג שעה ביום והיום הוא שואל בדחילו ורחימו אם מותר לו להדליק ולרוב התשובה היא לא. להפתעתי הוא אפילו לא מתווכח, כאשר לפני כן היה יכול להתפרץ ממש אם לא אפשרו לו. גבולות, גבולות, גבולות.

 

[אנימא]

אני אומרת להם שאם הם לא מסדרים

את הענין תוך 5 דקות אני מכבה את המחשב/טלויזיה. הרבה פעמים הם מסתדרים

לנוכח "איום" מסוג זה.

 

[תיקי א]

אז מה קרה פה ?

 

[אנימא]

פה היתה קריזה. כי זה היה בבוקר

דקה לפני שהיינו צריכים לצאת - כבר באיחור. בעלי צעק עליהם שהם שקרנים שבהבטחות צריך לעמוד. זה לא יפה נכון אבל אני בטוחה שאח"כ הם התנהגו יפה מאוד. לפעמים צריך להיות לא נחמד...

 

[ציפי ג]

על המחשב שלי יש קוד

ואם ילד לא יכבד את התורים והעסקאות השונים שהם עושים ביניהם, המחשב יכובה על ידי ולא יודלק. גם אם זה אומר שיהיו צעקות ובכיות. הספיק להם כמה ימים שבהם המחשב כובה כדי לקלוט את המסר המאוד חד משמעי הזה. גם אצלנו המחשב משפחתי. גם אני צריכה לפעמים את המחשב בזמן התור של הילדים. וכך גם בעלי. כשאני צריכה את המחשב, הילדים מיד קמים. כשבעלי צריך את המחשב מתחיל מו"מ. למה? כי אני חדה וחלקה. ובעלי פחות. אני באה ואומרת - בבקשה לשמור את המשחק אני צריכה את המחשב. בעלי בא ואומר - מתי אתם מסיימים? אני צריך לעבוד. בכך הוא נותן להם את האופציה למרוח את הזמן. ולכן, לדעתי, גם אם יש צעקות זה לא אומר שלא צריך לעמוד על שלך. אבל העמידה על שלך צריכה להיות חד משמעית. אבל צריך לברור את הנקודות בהן פפועלים באורח כזה.

 

[אנימא]

זהו בדיוק הענין. כאשר יש התחשבות

של ההורה בצרכי הילד - הילד מנצל את זה כמו במקרה של בעלך. ואילו את שבאה ואומרת - לקום אני צריכה - הילד מצייט. זהו בדיוק הענין. תתחשבי בילד תקבלי

- תעמידי אותו בפני עובדה שאת ההורה תקבלי כבוד. ככה אני רואה את זה. לבטח יהיו כאלה שיחלקו עלי. רק הזמן יגיד מי צדק.

 

[צוציקגדול]

אבל הסדר פעולות הוא שונה

הילד צריך לדעת גבולות וחוקים אותם לא עוברים לא משנה כמה יצעק ועל כל דקה של צעקות חצי שעה קנס בשעות מחשב. אחרי שיפנים את החוקים וגבולות אפשר להקשיב, להתחשב במידה מסויימת. לגבי הגבלות אפשר לשים שעון מול ולהסביר לו לפי החוגות או שעון חול (זה עובד יופי). אצלנ אין מצב של גלישה לתור של מישהו אחר, לכל היותר לגמור את השלב שבו נמצא וגם רק אם זה לא לוקח לו יותר מחמש דקות.

 

[תיקי א]

../images/Emo45.gif

 

[גחללית]

נראה שאת צריכה לקבוע עדיפויות

ואני מקווה שלא תקראי לזה התלהמות, כי אני מנסה לעזור. כשאני קוראת את דברייך, אני מתרשמת שבתחומים מסוימים יש לך דרישות מאד גבוהות מהילדים (למשל - התמדה בחוג. למשל - את מאד כועסת על משהו שנראה לי נורמלי, שילדים משחקים בשלט של הטלויזיה). ומצד שני, בדברים אחרים את לא מצליחה לקבוע את הגבולות. יכול להיות שאת צריכה להגדיר מחדש מה החוקים שלך. לא להילחם על דברים שאי אפשר לצפות מילד בן 7, אבל להתעקש במלוא החומרה על דברים שהם באמת חשובים לך. כל בית קובע לעצמו את הכללים שלו, אז אני לא יכולה להגיד לך מה צריך להיות חשוב לך ומה לא.

 

[לורליי43]

בדיוק כמו שתיקי ענתה לך

אין מצב שהוא היה נשאר לשבת שניה אחרי שהיא באה לשחק. את יותר מדי נבהלת מהתגובות שלו- כולה ילד בן 7 שבודק גבולות. ובמקום שהוא ימצא אותם הוא מוצא שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אז מה אם הוא כועס? מותר לו לכעוס ומותר לך כהורה להחליט את מה הגבולות שמקובלים עלייך בבית. הפשרות וההתחשבות באים קודם- מדברים, מסכמים דברים, מתחשבים ברצון שלו. ואני ממליצה לך לנקוט בשיטה שתיקי דיברה עליה- גמילה מהמחשב. את יכולה להגיד לילד שאת רואה שהמחשב משפיע עליו לא טוב, ולכן הוא לא עולה על המחשב מס' ימים כפי שתקבעו (לפחות 4). תאמיני לי, זה בדיוק כמו גמילה- אחרי שעובר ה"קריז" הוא יסתדר יופי בלעדיו. ואחר כך תסכמו על מס' שעות וזמן מוסכם לשימוש.

 

[פלגיה]

אנחנו פה בשביל לעזור - זה בטוח

דעתה של מנהלת הפורום שקולה לדעתו של כל אחד אחר מהמשתתפים. זה לא פורום מקצועי שבו המנהלת בת-סמכא בנושא, ואצלה יש את כל התשובות הנכונות והצודקות. לגבי החוג - מה שהיה היה, וחבל עכשיו להצטער על זה. יכול להיות שהוא לא יודע להתמיד, יכול להיות שהחוג נמאס עליו, יכול להיות שאין לו שם חברים ולא נעים לו. הכל יכול להיות, אני רק רוצה לתת את המבט של מי שמעביר את החוג. אין טעם ללכת לחוג אם אתה יושב שם כי הכריחו אותך, לא משתתף בפעילויות ולא נהנה. אבל נדבר עכשיו על העונש. את הודעת שתענישי, והוא אמר שלא אכפת לו. אבל מנקודת המבט שלו הוא כן נענה לדרישתך. פעמים הלך לחוג ופעמים שכח (אפילו אם זה "שכח" כביכול) לכן הוא מרגיש שהעונש לא פר, ולכן הוא מנדנד עליו כל הזמן. לדעתי כדאי לכם לדבר על זה ולהגיע לפשרה ביניכם. נראה לי שאם תחזירו לו מחצית מהסכום או משהו כזה, זה יכול להיות טוב לשני הצדדים. ואף אחד לא אמר שאת אמא לא טובה. את אמא טובה מאוד, וכמו כל אמא טובה מאוד מותר גם לך לטעות ולהודות בטעות. הילד רק ילמד מזה