לא יורד מזה

[אנימא]

לא יורד מזה

שלום, רציתי להתייעץ בבעיה כלשהי: הבן שלי בין 7. שנה שעברה הוא השתתף בחוג מסויים. החוז התקיים בשעות הצהריים. לקראת סוף השנה הוא החל "לשכוח" (כאילו) שיש חוג וכל מיני תירוצים. בשלב הזה כבר אי אפשר היה לבטל את החוג. באחת הפעמים "איימתי" עליו שאם הוא ימשיך לא להשתתף הוא יהיה חייב לי 100 ש"ח (לפי חישוב של כמות הפעמים שהוא לא הולך). והוא הסכים, כלשונו: "אז תורידי". (בשלב הזה היה לו את הסכום הסכום שהוא קיבל מהסבים והסבתות). באיזשהו שלב הוא חזר בו ואמר שהוא לא מסכים. בעלי גם כן לא הסכים "לשיטת החינוך הזו" ולכן החלטנו ביחד שאם הוא ילך עד סוף השנה לחוג הוא יוכל לקבל את כספו. היה עליו להשתתף בעוד 4 מפגשים. בסופו של דבר הוא לא השתתף ב-2 מהם. ואני הרגשתי שאני לא יכולה לספוג זלזול כזה הן בי והן במושג של הכסף שנראה לו שגודל על עצים. בקיצור, הודעתי לו שהכסף שלו "הולך". מאז ועד היום כלומר עוד מעט חודשיים הוא לא שוכח מהענין הזה ובכל הזדמנות הוא מזכיר את זה: או שאת מחזירה לי את הכסף או שאני לא הולך להתקלח.... אמא אני רוצה את הכסף שלי...." וכו',וכו'. עד מתי הוא יזכור לי את זה. בטוח יהיו כאלה שיאמרו שלא נהגתי נכון. אבל מה עכשיו. הסברים לא עוזרים, קביעת עובדה לא עוזרת, מה כן ?

 

[צוציקגדול]

לא חכם גדל אבל רואה מס'

נקודות בעייתיות: 'בעלי גם כן לא הסכים "לשיטת החינוך הזו"' - רצוי לתאם עמדות בדברים חשובים, אבל לא ליצור מצב שבו כל העולם נגדו. "איימתי" והוא הסכים - ואם הוא לא היה מסכים? עונש לא מחייב הסכמה מקסימום ניתן לתת מס' חלופות בשביל להראות 'גמישות'. 'הודעתי לו שהכסף שלו "הולך"' - מאוד פטרוני. והחשוב מכל העיסוק סביב הכסף בקטה החינוכי מלמד אותו שכסף הוא עניין שניתן להמיר בהתנהגות ולכן עכשיו הוא דורש את כספו, הוא (וגם אתם) החלפתם את השיחה ביניכם במשא ומתן כספי. מצטער אם אני קצת בוטה, אבל יש לי סיבות סלחי לי (לא קשור אליך).

 

[אנימא]

השגיאות ברורות.

אשמח לעיצה ולא למהלומה

 

[צוציקגדול]

תמצאי סולם לרדת מהעץ

אולי חנינה מהעונש בעקבות מעשה חיובי או טוב אחר או בעקבות שיחה שבו תבהירו שגם הורים יכולים לחשוב שוב ולשנות את דעתם. ושוב סליחה על המהלומות....

 

[אנימא]

באמת רק מהכותרת חשבתי שאתה

מציע לי סולם לרדת מהעץ בגלל שכתבתי לך שחיפשתי עיצה לא מהלומה

אתה רואה כל אחד והסיבות שלו

אבל לגופו של ענין זה נראה לי ממש לא נכון עכשיו לשנות את דעתי ולא חשוב באיזו עטיפה אני אעטוף את התירוץ. אולי שיחה איתו. הבעיה היא שהוא לא כל-כך מקשיב ואני חוששת (חשש מבוסס) שבסופה של שיחה הוא יפרש את זה כחולשה ואז זאת רק תהיה נקודה למו"מ שאני לא רוצה בו. האם אתה לא חושב שאם הילד מפספס ביודעין ובכוונה חוג למרות שהוא יודע שזה עולה כסף כי הנושא הוסבר לו. האם הוא לא צריך להרגיש את הכאב של זה? זה או שיכאב לי שהוא לא הלך לחוג ואני לא הצלחתי לאכוף את זה או שיכאב לו. אני לא בטוחה מה יותר חינוכי. האם לא עדיף פשוט לעמוד בעוז מול "התקפותיו" ? ולהראות לו שההורים שלו החליטו משהו והם לא נסוגים ממנו ? מה דעתך?/כם?

 

[תּמר]

למה לא ללמד אותו בהזדמנות הזאת

על "התפשרות" ולא רק על "עמידה על שלכם"? נראה לי שאת יכולה לומר לו מה דעתך על חוגים בעתיד - ולסכם מראש מה יקרה אם יחליט לא ללכת - כדי ללמוד מזה משהו לעתיד, ולא רק לקבל עונש ללא מטרה.

 

[לורליי43]

בשלב הזה הפתרון בעיני הוא כזה

תגידי לו שאת צריכה לחשוב על זה ושלא ידחק בך. בנוסף- את אומרת לו שזו ההזדמנות שלו לחשוב על פתרון, גם לגבי מה שקרה עם הכסף וגם לגבי שנה הבאה. תקבעו פגישה לעוד שבוע ותשמעו אחד את השני. אחר כך, קחי עוד יום למחשבה ותשבו לסכם. ככה את משיגה שני דברים- את לא אומרת לא, את מראה לו שאת חושבת על פתרון, ואת לא מזפזפת בגלל הלחץ שלו. לגבי פתרון על מה שקרה השנה עם החוג- אולי תציעי לו פשרה של חצי חצי מבחינת תשלום על החוג (כלומר תחזירי לו 50).

 

[תּמר]

אולי תנסי להגיע איתו להבנה

להסביר מה העמדה שלך, לשמוע מה העמדה שלו - ולנסות להגיע לפשרה? אם הוא וויתר רק על שני חוגים - אולי הוא יסכים לותר על הסכום שלהם?

 

[אנימא]

אני חוזרת עכשיו לאישיות של הילד הזה

שהוא ילד מקסים - אל תביני אותי לא נכון - אבל הוא מניפולטיבי, וכל מטרתו בחיים היא להשיג.... מה? לא חשוב? כמה ? כמה שיותר.... אם זה יותר אוכל בצלחת למרות שברור (מנסיון) שלא יאכל. אם זה כסף, אם זה כל דבר. אין לי דוגמאות כרגע. אולי זה בגלל שהוא השני במשפחה ונלחם על מקומו. מאז שהוא נכנס לכיתה א' הוא גם מאוד-מאוד-מאוד לחוץ-אימפולסיבי. ו....לחוץ

בכל מקרה הרי כבר היינו ב"סרט" הזה. הגענו להבנה. כי כאשר אמרתי לו שאני אצטרך להוריד לו (היה ברור לו המחיר)והוא ענה במהירות: "אז תורידי" אבל עכשיו הוא בכלל אומר שהוא לא אמר..... נו באמת, אז עכשיו אפשר לסכם איתו משהו אם אח"כ הוא יתכחש לזה ? ולגבי פשרה הרי הצענו פשרה: אם תלך עד סוף השנה נוותר לך ונחזיר לך את "התשלום". לא עבד. אני חושבת שאנחנו צריכים לעמוד על שלנו אבל זה כל-כך קשה.

 

[ציפי ג]

אם את חושבת שאת צריכה לעמוד על שלך

תעמדי על שלך ואל תהססי. בדיוק כפי שאם אני אוסרת על ילד שלי לחלל שבת, לא עולה על דעתו בגיל 7 לעשות אחרת. הוא קורא בי את הנחישות. לעומת זאת הם קוראים יפה מאוד את הסלחנות שלי באשר לאי אכילה במטבח. אני מבקשת, דורשת, מתעצבנת, מתחננת, מנקה, וחוזר חלילה, שיאכלו רק במטבח, ואולם העלמת העין שלי לפעמים, והשתיקה הסולחת לפעמים, והאכילה שלי לפעמים, משדרים את העובדה שזה לא משהו חד משמעי בעולמי.

 

[אנימא]

או. זה בדיוק הענין. איך ילד דתי

"0" לא מעלה בדעתו לחלל שבת ואילו יש ילדים שלא עוזר כלום ולא מצייתים לחוקים. לא ברור לי איפה הנקודה שבה הוא החליט שאפשר לשבור אותי. למה כל מצד של גמישות מתפרש אצלו כחולשה.

 

[צוציקגדול]

בחשמל הוא משחק? אני מניח שהתשובה

היא לא. מכיוון שהוא למד שיש ברים שהם לאו מוחלט, חד משמעית לא. בשאר הוא בודק גבולות. ואני לא חושב שלעמוד על שלך בצורה כל כך ארוכת טווח (יחסית לילד בן 7 שלא יודע מה זה זה כסף ולא מבין את משמעות הכלכלה הנכונה) וקיצונית תלמד אותו משהו. זה ילמד אותו לעשות דווקא ועקשן.

 

[אנימא]

יש דברים שהוא למד פשוט בגלל

שהוא גדל. ומגיל מסויים כבר לא מעניים אותו לדעת בחשמל. אבל יש דברים שהוא כן עושה. אני נאלצת לנעול את החדר שלי כי כאשר אני אומרת שאני לא מרשה להכנס לחדר שינה שלי זה לא נשמעים. איפה נשמע דבר כזה? שאני אצטרך לנעול את החדר שלי כדי שהילדים לא יכנסו לשם? ותאמין שאמרתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאני לא מרשה. ותרשה לי להשתמש בלשון בוטה. הם שמים ז'. ואי אפשר לומר עלי שאני אמא לא סמכותית, רכה מידי או נחנחית.

 

[ציפי ג]

למה את אוסרת להכנס אליך לחדר?

אם לא אכפת לך לענות? החדר שלנו פתוח לכל, גם לאורחים. זה לא קודש הקודשים מבחינתי.

 

[אנימא]

גם אצלי זה לא קודש הקודשים. אבל..

יש לי תינוקת בת 1.6. ידה בכל ויד כל בה. לא בא לי להתחיל להסציר עוד ועוד דברים. רק בגלל שגם זו לא מבינה את המושג לא (תיכף תשלחו אותי לטיפול משפחתי

). ספר שמונח על השידה. קרם לחות בצנצנת זכוכית. עט שהיא יכולה לקחת ולקשקש על הספה. מיטה שהיא עלולה ליפול ממנה. מצלמה דיגיטלית שהיתה מונחת עד לאחרונה על השטיח. מכונת גילוח של בעלי, מנורות ליד המיטה. כל מיני מוצרי איפור. וגם קורה (נדיר) שהילדים מסתכלים שם טלויזיה ואח"כ צריך לפענח למה השלט לא עובד ובכלל למה השלט של חדר השינה נמצא בסלון ולהיפך.... אה וגם כי את השלטים שבסלון שמים בחדר שינה כי הם דגם נהנים מאוד מצפיה של 8 שעות בטלויזיה שבסלון....ולא מבינים כאשר מנסים להגביל אותם ולשים גבולות.

 

[ציפי ג]

אבל את מכניסה אותו לאותה קטגוריה

כמו התינוקת. פלא שהוא מתמרד?

 

[אנימא]

איך כמו התינוקת ?

 

[ציפי ג]

אתם נועלים את הדלת בפניו

בשל התינוקת. מבחינתו זה לא הוגן. הוא לא מצייר על הקירות לא בודק קרם איפור וכו'.

 

[אנימא]

מה זה שייך../images/Emo35.gif מי אמר ואיפה זה כתוב

שאני צריכה להסביר כל דבר לילדיי

לכל אחד יש חוקים בבית. אם לא נשמעים לחוקים ולא נשמעים להורה שמבקש לא להכנס לחדר השינה (כאשר ההורה לא בבית - הכוונה), והילד נכנס ו"שובר" שוב ושוב בקשה ואח"כ הוראה פשוטה ולא פטרונית כמו שאמר "צוציקהגדול" הרי שאין ברירה אלא לנעול את החדר. למרות שאני ממש שונאת את זה - זה נראה לי לא נורמלי. באמת אני לא חושבת שאני צריכה להסביר לילד כל דבר. באמת מי ההורה פה? ואת הדלת החלטנו לסגור עוד לפני שהקטנטה החלה להסתובב פשוט מפני שהילדים לא יכלו להבין בקשה פשוטה. איך זה אצלכם

תמיד הם עושים את מה שאת מבקשת? הכל את מסבירה להם

האם אתם כילדים נשמעתם להורים שלכם

או שדרשתם הסבר על כל דבר ואם ההסבר לא הניח את דעתכם לא נשמעתם

 

[ציפי ג]

כילדים היה אסור לנו להכנס

לחדר של הורי. אמא שלי לא יכלה לסבול שמישהו יגע במיטה שלה. כראקציה יש לה חמישה ילדים שהמיטה שלהם היא חגיגה לילדיהם. לא כל דבר אני מסבירה לילדי. אבל בעינים המאוד אישיות שלי, נעילת דלתות בפני ילדים הוא משהו שעושים רק כשיש חפץ מסוכן בחדר. כך אני רואה את זה. זה לא סותר את העובדה שאם את מחליטה על משהו ואת רוצה שהוא יבוצע עליך לאכוף אותו. והשאלה היא דרך האכיפה. והשאלה היא מערכת הציפיות מהילד. לא בכל גיל ילד מבין מה זה אומר - לא. ויש גילאים שהלא מפעיל את רפלקס הדווקא. ילד שנמצא בגיל שהוא לא מבין לא, כמו למשל תינוקת בת שנה ושישה חודשים, האכיפה היא באמת בהרחקת הגורמים האסורים ממנה. ילד שנמצא בשלב הדווקא, להגיד לו לא, יצית אצלו מיד את אש המרד. אז צריך למצוא דרך (והיא אישית ומתאימה לכל הורה ולכל ילד ) שבה הלא יאכף, אם כי לא יהיה טריגר. הענין הכי חשוב בעיני היא להבין שילד בן שש נמצא בראשית חינוכו, ואין לצפות ממנו שיהיה מחונך כמו אדם מבוגר. חינוך זה תהליך ולא זבנג וגמרנו, ואם הילד לא עושה בדיוק מה שמבקשים ממנו, זה פשוט משום שהוא עדיין בתהליך של חינוך, ולא סיים אותו.