מתוך מה שקראתי בבלוג שלה
הבנתי שהיא היתה מכורה בעבר לסמים ושיש לה אישיות התמכרותית. התעסקה גם בהימורים. היא יכולה גם להתמכר באותה מידה לצפייה בטלויזיה או לאכילת שוקולד. אחת השאלות באבחון ADHD היא האם לאדם נטייה להתמכרות (או שאלה בסגנון דומה). אם נותנים ריטלין לאדם שאין לו נטייה להתמכרות, והוא משתמש בו באופן תקין ולא לרעה, הכדור יכול לשנות את איכות חייו מהקצה לקצה. זה כמו שאכילת אוכל היא חיונית להישרדות של האדם. אבל אם הוא יפריז באכילה, זו תיהפך לאכילה חולנית ועודף משקל שיסכן את חייו. כך היא משתמשת בתרופות מרשם (אמנם נרקוטיות) שמיועדות לבליעה ולאורך תקופות זמן קצובות, ומסניפה אותן ללא היכר. שלא לדבר על זה שהיא אינה מאובחנת ורוכשת את התרופות באופן בלתי חוקי ומבלי שהיא זקוקה לכן ככל הנראה. בנוסף לכך, ה"קריז" שהיא מתארת לא מתקרב למה שאני מכירה ולדברים שתוארו כאן ע"י כותבים אחרים בפורום. ואחרי שהייתי בחופשת מחלה השבוע ונטלתי ריטלין במקביל זה ברור לי עוד יותר: נטלתי ריטלין כרגיל וכשההשפעה פגה, כמעט לא הרגשתי בריבאונד והבנתי שזה בגלל שלא התאמצתי במשך היום, כך הגוף לא היה מותש. במילים אחרות, כשנוטלים ריטלין, עושים מאמץ ולא מודעים לו כי התרופה פעילה, וכשהתרופה מפסיקה להיות פעילה אז חשים בתשישות מהמאמץ של כל היום. אצלי הריבאונדים יותר קשים למשל, כשאני ישנה פחות בלילה או כשיש עייפות מצטברת. הריבאונד מתבטא בתחושה של חולשה, צרבת קלה, ראייה מטושטשת ועצבנות קלה. מתוך נסיון שמתי לב שניתן להקל על הריבאונד בעזרת קפה חזק ומאכל מתוק. הריבאונד נמשך אצלי כחצי-שעה עד שעה ואחר כך המצב חוזר לקדמותו. לפי מה שהיא מתארת, זה קריז של מכורים לסמים שמושאל אולי משימוש בסוגי סמים אחרים. תארו לכם שלכל ילד שנוטל ריטלין היה "קריז". אף אחד לא היה מאפשר לילד שלו להשתמש בתרופה.
