לא יודע אם זה הפורום הנכון

ספדונה

New member
לא יודע אם זה הפורום הנכון

ובכל זאת אנסה. הכרתי גרושה + שניים. אני עצמי רווק, מתקרב לארבעים ורוב שנותי העצמאיות התגוררתי לבדי. במשך השנים היו לי יחסים לא משמעותיים. אף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים עם גרושה + ילדים. לעובדה שאני גר לבד יש משמעות רבה וכל הקלישאות מוכרות... או כמו שאומר השיר "מבדידות אנשים נעשים קשים" אני והיא מרגישים טוב ביחד. עם הילדים עדיין לא נפגשתי, אפשר לומר שאנחנו רואים את הדברים אותו דבר. הפחד הגדול שלי הוא מה יקרה שאני אכיר את הילדים? מה יקרה אם אני לא אוהב אותם כמו שאני אוהב אותה? ומה אם הם לא יאהבו אותי? איך אני שגרתי שנים רבות לבד פתאום אכנס לבית ועוד עם ילדים? יש לציין שאני די נקי ומסודר ובדרך כלל שיש ילדים הסטנדרטים משתנים. שלא ישתמע מזה שהיא לא נקיה, פשוט בגלל שאני לבד יש פחות ליכלוך ובלאגן. עוד דבר שמטריד זה איך אני משתלב בחיים של הילדים מבחינת האחריות עליהם? מה קורה שאתה לוקח אחריות על ילד ופתאום הוא אומר:"אתה לא אבא שלי... אל תגיד לי מה לעשות" עוד המון שאלות וסיטואציות עוברות לי בראש. אם למישהו יש להעיר ולהאיר מניסיונו אשמח לקרא.
 

zukik

New member
היתי בסרט הזה ....

יצאתי עם גרושה ו2 ילדים בערך הייתי בגילך באמת יום אחד הילדה אמרה לי "אתה לא קובע פה בבית " ליד אמא שלה ..... וזו בעמת בעייה אתה לא יכול להכיל מרות על הילדה כי אתה לא אבא שלה ..... זה נורא תלויי בבת זוגתך אם בת זוגתך תבהיר לילדה שגם לך יש מילה בנושא .... מצבך טוב ... אם לא ... באמת בעייה .... יום אחד לאחר שלקחתי את הילדה לבית הספר (לבקשת האם לא מיוזמתי) האבא גילה את זה וצעק על גרושתו "באיזה זכות היא נתנה לי לקחת את הילדה" .... והיא במקום להגיד לו "אל תתערב אתה כרגע לא בעלי ויש לי בן זוג שחי איתנו בבית " שתקה .... מיותר לציין שהילדה אמרה לאב שלקחתי אותה לבית הספר בשימחה ולא בתלונה .... ועוד ועוד ..... בקיצר עסק לא פשוט ...... לי יש דעה בנושא אבל אני אשאיר לך לשפוט לבד ....
 

ספדונה

New member
אם יש לך דעה אשמח לדעת אותה

אני לא שש להכיל מרות, נראה לי שצריך להשתלב, אני רק לא יודע איך.
 

zukik

New member
הדעה שלי היתה ש

לא התאים לי קשר עם גרושה וילדים ..... והתכוונתי לקשר שיוביל לחתונה ... לפחות לא לאור הנסיון הנ"ל יש יותר מידי פערים ..... אבל אם זה רק למטרת קשר לא להיות לבד אלא להיות בזוגיות יכול להיות שזה יספיק עבורך אבל אז אתה סוגר לך את האפשרות לנסות להכיר מישהיא שיותר מתאימה .... תחשוה טוב מה אתה מחפש ותחליט בעצמך .....בהתאם לאופי הקשר שאתה מחפש ....
 
שמחה שכתבת שאתה לא שש להטיל מרות.

אתה לא אמור לחנך את הילדים, יש להם אמא ולא לשכוח שיש גם אבא, אתה אמור להיות חבר של כולם לכבד ושיכבדו אותך, גם קשר מנומס עם הילדים יכול להיות ניפלא לקוות לאהוב אותם? לא תמיד אפשרי הדבר, הם לעולם לא יהיו שלך. קשרים בדרך כלל מצליחים יותר כשאנשים מגיעים ממצב אישי מתאים כמובן שבכל כלל יש יוצא מהכלל, אבל ששניים מגיעים עם ילדים משלהם עם כל המורכבות והקשיים בדבר, עוד באים מאותו המקום ויכולים להבין את ההורות של כל אחד וההבנה שכרוכה, ללא ספק, אחרי השקט שאתה רגיל לו, הולך להיות קשה מאוד בבית רועש אפילו של צחוק ילדים אחריות? גם לא מתפקידך, לתת יד כבוד ואהבה לבת זוגתך יכולה להוביל ל"לקחת אחריות", נסיעה באמצע הלילה לבית חולים ועוד... טוב יש מלאןןן בנושא, ורק אאחל בהצלחה.
 
כן כן, זה דווקא הפורום הנכון

שמע נא איש, חששותיך טבעיים ונשמע שאתה דווקא בכיוון ושהדאגה שלך נורמאלית. ראה, לחיות איתה לבד ולחיות איתה ועם ילדים אלו דברים שונים אולם אין כל סיבה מובנית ומחוייבת שאתה לא תאהב את הילדים רק כי הם ילדיה וכי הם אינם ילדיך. ילדיה של זוגתי אינם שלי ובנותי שלי אינן בנותיה שלה ובכל זאת אני אוהב את ילדיה. באמת אוהב אותם. אני מציע לך שלאר להכנס להשואות בסגנון "לעולם לא אוהב אותם כמו שאוהב את ילדי שלי" כי אין בהן כל טעם והן לא לוקחות לשום מקום ולא יביאו לך תובנות שאפשר לעשות איתן משהו. זו עובדה מובנת מאליה שילדיה אינם שלי ובכל זאת אנחנו מדברים המון, מנגנים יחד, צוחקים וכיו' אלא שיחסים כאלה ניבנים ומגיעים אליהם תוך כבוד והשקעה ולא בחיפוף. אני מציע לך עיצה אחת כללית מאוד - לאט לאט. הכר את זוגתך החדשה לאט ולעומק. הכר את ילדיה לאט, בהדרגה ואל תמהר לשום מקום ובשום מישור. שמור על גבולותיך הסבירים והספורים ובמקביל היה חביב לסביבה, סובלני ומתון. אינך אביהם אלא חברה של אימם. כבד אותם כבני אדם, כבד אותם כבניה של אימם וכבניהם של אביהם. אתה לא צריך להיות "חבר" שיש לו מודל כלשהו אלא להיות חכם. אל תשכח לרגע מיהו המבוגר כאן ומיהו הילד, מיהו שעבר שבר במשפחתו ומיהו שנכנס לתוך תא משפחתי וכבד כבד כבד את הסיטואציה. מי שמכבד, יזכה לכבוד מצד המכובדים. אני מציע לך שלא לקחת שום אחריות שאינה שלך ואל תשגה ברצון אלטרואיסטי למלא את מקומו של מי שאמור לקחת את האחריות. יש לשניים הורים למזלם כי טוב והאחריות רובצת לפתחם. האחריות שלך היא אחת- שיהיה לעצמך, לזוגתך ולילדיה טוב ולכבד את המשפחתיות שלהם. הם ישארו משפחה תמיד, איתך ו/או בלעדיך וזו עובדה שצריכה להיות נר לרגליך תמיד. עליך לפלס דרך אליהם ולא להיפך. שיהיה לך בהצלחה ובכייפ
 

my sunshine

New member
פשוט אין מה להוסיף,

אמר לך הנועם הכל. לאט, בתבונה, בסבלנות ובנועם
 
מנסיון אישי..- זה הצליח מעל המצופה

אבא שלי. אבא שלי ז"ל הכיר את אמא שלי ז"ל ..עם שלושה ילדים..אבי היה רווק. היא כבר היתה גרושה שנת 1958 לא משהו מקובל בזמנים ההם בקיבוץ בארץ ישראל. צריך להיות טיפוס מיוחד . אבא שלי כל כך אהב. הוא כל כך שמח שכתב לאחותו מכתב לאמריקה: שהכיר גרושה עם שלושה ילדים ועכשיו סוף סוף יש לו משפחה מוכנה. אין יותר מאושר ממנו. ועל זה ..אף פעם לא היה ויכוח. אבי גידל חמשה ילדים..ובסופו של דבר .כולם היו שלו!!!!
 

ע פ ר ל ה

New member
איש מיוחד היה אביך ז'ל,מיכלי...

זה סיפור אהבה יוצא דופן. לב ענק,רגיש,וגמיש... בטוח היה לו. בשמחות והקלות לכולם
 

סימונטה

New member
צעד צעד, תפגש תחשוב ותלמד כך

לא יצטבר פחד אלא נסיון ויצלח/tapuzforum/images/emo140.gif
 
למעלה