לא יודעת מה הטעם

[קולדון]

בסוף... *לא* צריכה להתפשר

 

[מפון]

"אמא מאושרת ושלווה"

פגשת פעם אמא כזו? כי האמת שאני לא אמא שלי מעולם לא היתה מאושרת ושלווה האחיות שלי הן לא אמהות מאושרות ושלוות וגם אף אחת מהחברות שלי, אלה שהן אמהות, לא מאושרת ושלווה כן, יש רגעים של אושר ופה ושם, אחרי שהילדים כבר נרדמו- יש אפילו קצת שלווה אבל גידול ילדים הוא המשימה הכי קשה ואינטנסיבית שאדם יכול לקחת על עצמו וכשזה מגיע יחד עם עבודה במשרה מלאה+ דאגה לבית + (במקרה שלי) לימודים+ מתן צומי לבעל אין ממש אושר ושלווה בחיים. אני מבינה מה שאת מנסה להגיד עם העניין של ההוראות בטיסה (ת'כלס לא בטוחה שהייתי יכולה לשים על עצמי את המסיכה קודם- בואי נקווה שלא אצטרך לגלות את התשובה), אבל במציאות זה לא ממש ככה. אנחנו לא בסכנת חיים- לא אני ולא הילדים שלי (טפו טפו) כלומר אנחנו לא מתמודדים על החיים אלא על איכות החיים. וכשאני צריכה לבחור למי לשפר את איכות החיים- לי או לילדים- הילדים באים קודם. כן- הם יקבלו את פרוסת העוגה האחרונה ולא אני כן- הם יקבלו חוג לפני שאני אקנה לעצמי נעליים וכן- הם ישפרו את איכות חייהם ה-ר-ב-ה לפניי. ככה אני מקווה לפחות. יש לי את המינימום הבסיסי כדי להיות מאושרת ככה אני חושבת לפחות, על סמך מדדים אוביקטיביים... הבעיה היא חוסר שקט פנימי שלא מאפשר לי ליהנות מכל המדדים האוביקטיביים האלה. אני מקווה שיצאה לי תגובה ברורה. אני די זורקת כאן כל מה שעולה לי לראש בהקשר הזה מתוך תקווה שאת כבר תוכלי לעשות איזה סדר ולהוציא מפה משהו. יותר מזה די קשה לי. (אולי הגיע הזמן לסדר לעצמי את המחשבות?)

 

[קולדון]

אנחנו אומרות אותו הדבר.

מבחינתי- איכות החיים של הילדים שלך תלויה מאוד מאוד במצב של האמא שלהם. הם סובלים כשהיא סובלת. כשאת חושבת על טובתם- את צריכה לחשוב -עלייך- כאחד הדברים הכי מרכזיים בחיים שלהם. ולא נראה לי שזה (התחושות והרגשות הקשים שאת מתארת בהודעות) המינימום הדרוש לך.

 

[קוקולה 19]

אני יודעת שכתבתי שהתגובה ההיא אלייך הייתה

נכונה ומדהימה , אבל - זה לא מונע ממני להרגיש אותך , וזה בהחלט לא גורם לי לחשוב שאין לך לגיטימציה להרגיש את מה שאת מרגישה. התגובה של ללא נשימה בהחלט הייתה מרגשת , ואותי אישית היא מאוד ריגשה , אבל לא בגלל נימת הביקורת אלייך כי את אמא - אלא פשוט כי זו הייתה תגובה שכתובה בצורה מאוד מרגשת ונוגעת. בלי שום קשר אלייך והאם מותר לך או אסור לך להרגיש כפי שאת מרגישה. בעיני , אין לשפוט את הכאב של האחר. והקושי שלך מובן ולגיטימי , בלי שום קשר למידת האחריות שמוטלת עלייך. את אמא , אבל את קודם כל אדם בפני עצמך. ואם את תמשיכי להיות מתוסכלת זה בטוח לא יועיל גם למצבם הנפשי של הילדים שלך , לכן מותר לך להרגיש ככה - אבל תדאגי גם לטפל ברגשות האלו...זה חשוב בשבילך בלי קשר לעובדה שזה חשוב גם בשביל הילדים.

 

[מפון]

"זה חשוב בשבילך בלי קשר לעובדה שזה חשוב גם

בשביל הילדים" תודה על זה! זה מה שהיה חסר לי!

 

[hillaliz]

מפון... בתור אמא...

הי מפון! לא חושבת שלאף אחת מאיתנו יש את הזכות לשפוט מישהי אחרת... ומאמינה שכל או לפחות רוב רובן של הבנות פה מגיעות ממקום טוב... ובכל זאת, בתור אמא בעצמי, הסבולת מהפרעת אכילה קשה כבר 18 שנים...(וגם סטודנטית ועובדת) רוצה להגיד לך שמבינה עד לשד עצמותיי את הדילמות הקשות שאת עומדת בפניהן.. את הקושי.. הכאב... הבבו.. האשמה... ונקרעת בעצמי הרבה פעמים בין "הבחירה" לטפל בעצמי "כמו שצריך" ובין הטיפול בכל השאר...(בעל, ילדים, עבודה, לימודים וכו')... אבל את יודעת מפון.... אחת השאלות הקשות לי בכל אופן ביותר היא: ואם הייתי חולה בסרטן או מחלה סופנית "רגילה" אחרת.... האם אז לא היה ברור שאעזוב את העבודה אם צריך.. אקח הפסקה מהלימודים... אמשכן את הבית כדי להציל את חיי...?? או אם חלילה זה היה בעלי.. האם לא הייתי עושה את כל הנ"ל??? אז מה בעצם לא בסדר איתנו...? שאנחנו לא מאמינות שהפרעת אכילה היא מחלה סופנית? שאנחנו לא מאמינות שמגיע לנו...? מה לא בסדר איתנו?

 

[מפון]

את יודעת מה אני חושבת?

(אין לי הרבה זמן לכתוב אז עונה בקצרה) הפרעת אכילה לא "קורית" לנו אנחנו או יותר נכון אני- עושה אותה לעצמי אני בוחרת אם להקיא או לא אני בוחרת אם לקחת משלשלים או לא אני בוחרת מה לאכול וכמה אז אם יש לי הפרעת אכילה זה בגלל שאני גורמת לה. והדילמה היא כל הזמן בין זה ההלקאה העצמית הזאת של "איך לעזאזל את הורגת את עצמך כשיש לך ילדים ובעל??" לבין זה שאם יכולתי הייתי מתמסרת לגמרי להפרעה. במילים אחרות- הדילמה היא בין מה שהייתי רוצה לעשות לבין מה שאני צריכה לעשות. וגם זה לא בדיוק מסביר כי הדברים שאני "צריכה" לעשות- אני עושה אותם מכל הלב למען האנשים שאני הכי אוהבת בעולם... אבל שוב- לפעמים הם מתנגשים עם הדברים שאני רוצה בשביל עצמי. את בטח מבינה למה אני מתכוונת נכון? נראה לי שאשלח לך מסר בהמשך...

 

[levshavur]

למפון

שלום לך קראתי גם את השרשור האחר והחלטתי להגיב לך דווקא פה. אני חושבת שלהיות אמא זה דבר נפלא שאת עושה אותו בהצלחה (אני בטוחה בזה...) אבל כשאת כותבת כאן יש לך את המקום האישי שלך ...לי אישית אכפת ממך...! ודרך אגב פעם כשכתבתי בפורום שאני מנהלת על הה"א שלי פתאום גיליתי שיש עוד כותבות שהן עם ה"א וחלקן אימהות לילדים...אז רק שתדעי שאת לא לבד... לבשה.

 

[מפון]

נורא נחמד שאנחנו כותבות אחת לשניה

"את לא לבד" כנראה שאנחנו באמת לא לבד