גם אני לא יודע להתמודד
וכמוך אני יוצא ומבלה, ויש לי חברים וגם ידידות, אבל - לאחר כמה מערכות יחסים, האחרונה שבהן לא קצרה בכלל, נכנסתי לתקופה של בדידות שנמשכת מזה זמן לא מבוטל. הבעיה היא שאני כן נהנה ממין, ועושה לי רע לראות זוגות ברחוב ובמקומות בילוי. אני בתחילת שנות השלושים, ובחודשים האחרונים אני שואל את עצמי המון שאלות שאין לי עליהן אף תשובה. נדמה כי פשוט הגבריות שבי התבטלה לחלוטין, בין אם ארצה או לא ארצה. אני שואל את עצמי מה לעזאזל לא בסדר אצלי, מדוע אני לא מצליח למשוך את בנות המין השני כמו בעבר. ייתכן כי אני משדר חוסר מיניות, לא יוזם מספיק וכולי. ייתכן כי הניסיונות שעברתי הותירו שריטה כלשהיא שמתבטאת בהתנהגות שלי למרות שאני לא יכול להצביע על כך בעצמי ויש בי מודעות עצמית גבוהה מאוד. מדובר כאן בהרבה מעבר לצורך במין, זו כל האינטימיות מסביב. חסרים לי מאוד חיבוקים, דיבורים, לישון ביחד... כולם מסביבי עם בנות זוג, חלק מהחברים כבר נשואים (נורמלי בגיל הזה) וזה כואב לי ומפחיד אותי. אני יודע שאני מפסיד המון, במיוחד בגלל שהייתי שם, למרות שזה אף פעם לא הסתדר. וכן, העולם היום לדעתי מאוד אכזרי בקטע הזה, יש לחץ חברתי שנמצא גם בחוץ וגם במדיה על כל צורותיה. זה מרגיש לי כאילו אספקט שלם באישיות שלי חסום לגמרי. האם יש כאן עוד גברים שמרגישים כמוני? נשים? היש כאן כאלה שמקבלים את זה בתור עובדה? כרגע אני יודע שרע לי ואני לא מוכן לקבל את המציאות הזו שנחתה עליה בחודשים האחרונים...
