לא יאומן
אני כל פעם לא מאמינה למשמע אוזני ולמראה עיני. הנה לכם סיפור
הבן שלי בכיתה יא' חוזר בשלוש וחצי מבית הספרץ מספר שהמבחן במשנה היה בסדר ובשבוע הבא יש לו מבחן בפיסיקה (5 יח') ולא ברור לו בדיוק מתי יספיק ללמוד. אחותו הגדולה מראה לו את המחשב הנייד החדש שלה והוא מתחיל לעבוד על פירמוט המחשב ועדכון התוכנות שבו.
בארבע מגיעים הנכדים של בעלי, כל הבית המולה, בלגן אטומי. הבן שלי מג'נגל בין הילדים שרוצים שהוא יקריא להם סיפור, ובין התקנת התוכנות על המחשב. בין לבין הוא כותב מדרש לפעולה של שבתון סניפי שיש מחר. כן, הוא מדריך כבר בשנה שניה בתנועת הנוער נוע"ם- נוער מסורתי. בנוסף לכך שהוא לומד בכיתה יא' - 5 יח' אנגלית, 5 יח' מחשבים, 5 יח' פיסיקה ו-6 יח' מחשבת ישראל + 4 מתמטיקה הוא מצליח לג'נגל גם הדרכה פעמיים בשבוע בתנועת הנוער + חברות בועדת התקשורת של התנועה + ישיבות צוות. ואנחנו שומרים שבת אז הוא לא עושה שיעורים או משהו כזה בשבת.
מגיע הערב, הוא לוקח את הכלבה לטיול וצועד להדפיס את המדרש במשרדים של תנועת הנוער. אחותו הגדולה שמגיעה לאסוף את הילדים שלה שואלת אם הוא רוצה שהיא תקפיץ אותו אבל הוא אומר שלכלבה מגיע טיול הוא חוזר הביתה ומודיע לי שהוא חייב לעשות טלפונים לחניכים לקראת מחר, יש לו גם שיעורים במתמטיקה (4יח') ובעוד מקצועות (אני אפילו לא יודעת מה). אני שואלת ומתי תארוז? הוא עונה - מה הבעיה לארוז? אני מציעה עזרה והוא אומר - אני יודע בדיוק מה שאני צריך לעשות. את יכולה לחמם לי את המרק.
בזמן שהוא אוכל את המרק הוא משרבט שאלון, גם למחר. אוכל, ועכשיו הוא יושב לעשות שיעורים.
אני שבדרך כלל לא שומעת את שיחות הטלפון שלו להורים מקשיבה לאחת השיחות. אני לא מאמינה באיזה בגרות ואחריות הוא מדריך את ההורים לקראת השבתון בסניף. זה ילד שבכלל לא ידע לדבר בטלפון, לא אוהב בכלל לדבר בטלפון. אבל, כל שבוע דואג להתקשר להורים ולחניכים לפני כל פעולה.
השבתון הזה מתחיל מחר בשלוש בצהריים עד מוצאי שבת. זה לא פעם ראשונה שהוא מדריך בשבתון, הוא עשה את זה כבר שנה שעברה וגם הדריך בטיולים ובמחנה. אבל, אני כל פעם מחדש נפעמת מהבן שלי. כשאני נזכרת איפה הוא היה ואני ממש לא מאמינה. בכיתה ג' הוא יצא לראשונה לטיול של יומיים עם סיוע צמוד. ארזתי לו את התיק ועל כל שקית שמתי פתק והוראות בדיוק מה ללבוש מתי ואיפה לשים מה.
אבל, הילד הזה אף פעם לא מוותר לעצמו ואנחנו לא מוותרים לו. אותו אף פעם לא תשמעו - אני אוטיסט אז קשה לי ותוותרו לי. המוטו שלו זה - אני אספרגר אבל אני לא אתן לאספרגר להשתלט עלי. אני אשתלט עליו. והוא עשה זאת. עד לרמה שהוא ממש ניצח את האספרגר שלו. מיותר לומר שהילד כבר לא מאובחן כאספרגר, לא מקבל שום תמיכה ותיוג מביטוח לאומי. ד"ר הגש שאיבחנה אותו בכיתה א' אומרת עליו - אני יודעת בוודאות שהוא היה אספרגר הדרך שהוא עשה פשוט מדהימה. הילד הזה יגיע רחוק. וגם הוא יודע את זה. הוא יודע שהוא אספרגר וזה אף פעם לא יעזוב אותו. אבל הוא ממש לא נותן לזה למשוך אותו אחורה. ותמיד שהוא מרגיש שהוא מתנהג בצורה אספרגרית וזה עדיין קורה, הוא ממש מוציא את עצמו מהסיטואציה הזו ואנחנו נפעמים ממנו. לא מאמינים לאן הוא הגיע.
אז חברה, נכון שלא כולם ברמת תפקוד כל כך גבוהה כמו הבן שלי. אבל, תאמינו בילדים שלכם ואל תתנו להם לוותר לעצמם.
תחשפו אותם לשינויים כל הזמן, גם אם זה משגע אותם. שינוי קטן בכל פעם. תשנו להם את הסדר יום. תשנו את הסדר בחדר שלהם. תטיילו איתם גם אם הם לא ירצו לצאת מהבית. אתמול יצא לנו לראות את הסדרה מונק ביחד. הבן שלי אמר לי בזמן הצפייה - גם אני הייתי פעם אובסביבי לגבי הסדר של הדברים בחדר שלי. זה עדיין מפריע לי שמשנים לי את הסדר אבל אני נלחם בזה ועכשיו אני כבר לא משתגע מזה.
ותאמינו לי, אם פעם הייתי מזיזה לו משהו על השולחן מימין לשמאל הוא היה משתגע, אבל, כל פעם הזזתי קצת ובסוף הוא התרגל לכך שדברים משתנים.
אז מי שמכיר אותי יודע שמדי פעם אני נכנסת לפורום להפיח תקווה בכל ההורים של הילדים הצעירים שעדיין נלחמים יום יום על שינויים קטנים. אז יש אנשים שקוראים לזה לאלף את הילדים שלנו. אני לא חושבת שזה נכון. חשוב שהילדים יבינו שהם שונים וברגע שהם יבינו זאת הם יוכלו, אם ירצו, לעזור לעצמם להפוך ליותר קונפורמיסטים. זה עוזר בחיים להידמות לאחר. אבל, תמיד חשוב לזכור מי אתה ומה מייחד אותך. ותאמינו לי. הבן שלי שונה, אבל הוא גם יותר להיות חלק מקבוצה. חלק מהחברה בתנועת הנוער, חלק מהחברה בכיתה. בדרכו שלו אוהבים אותו. ואני עומדת בצד ולא מאמינה שזה הילד שלי. אני כל כך גאה בו.
אני כל הזמן מפחדת שיגיע הרגע שהוא ישבר מהלחץ, אבל הוא עומד בזה בגבורה. במאמר מוסגר אני חייבת להדגיש שלמזלו בעיות למידה אין לו. יש לו בעיית קשב וריכוז והוא לוקח ריטלין בשעות בית הספר. אבל, כבר מזמן הוא לא לוקח ריטלין בעת הפעילות בתנועת הנוער.
זהו, מקווה שתתעודדו באשר אתם.
אביטל
אני כל פעם לא מאמינה למשמע אוזני ולמראה עיני. הנה לכם סיפור
הבן שלי בכיתה יא' חוזר בשלוש וחצי מבית הספרץ מספר שהמבחן במשנה היה בסדר ובשבוע הבא יש לו מבחן בפיסיקה (5 יח') ולא ברור לו בדיוק מתי יספיק ללמוד. אחותו הגדולה מראה לו את המחשב הנייד החדש שלה והוא מתחיל לעבוד על פירמוט המחשב ועדכון התוכנות שבו.
בארבע מגיעים הנכדים של בעלי, כל הבית המולה, בלגן אטומי. הבן שלי מג'נגל בין הילדים שרוצים שהוא יקריא להם סיפור, ובין התקנת התוכנות על המחשב. בין לבין הוא כותב מדרש לפעולה של שבתון סניפי שיש מחר. כן, הוא מדריך כבר בשנה שניה בתנועת הנוער נוע"ם- נוער מסורתי. בנוסף לכך שהוא לומד בכיתה יא' - 5 יח' אנגלית, 5 יח' מחשבים, 5 יח' פיסיקה ו-6 יח' מחשבת ישראל + 4 מתמטיקה הוא מצליח לג'נגל גם הדרכה פעמיים בשבוע בתנועת הנוער + חברות בועדת התקשורת של התנועה + ישיבות צוות. ואנחנו שומרים שבת אז הוא לא עושה שיעורים או משהו כזה בשבת.
מגיע הערב, הוא לוקח את הכלבה לטיול וצועד להדפיס את המדרש במשרדים של תנועת הנוער. אחותו הגדולה שמגיעה לאסוף את הילדים שלה שואלת אם הוא רוצה שהיא תקפיץ אותו אבל הוא אומר שלכלבה מגיע טיול הוא חוזר הביתה ומודיע לי שהוא חייב לעשות טלפונים לחניכים לקראת מחר, יש לו גם שיעורים במתמטיקה (4יח') ובעוד מקצועות (אני אפילו לא יודעת מה). אני שואלת ומתי תארוז? הוא עונה - מה הבעיה לארוז? אני מציעה עזרה והוא אומר - אני יודע בדיוק מה שאני צריך לעשות. את יכולה לחמם לי את המרק.
בזמן שהוא אוכל את המרק הוא משרבט שאלון, גם למחר. אוכל, ועכשיו הוא יושב לעשות שיעורים.
אני שבדרך כלל לא שומעת את שיחות הטלפון שלו להורים מקשיבה לאחת השיחות. אני לא מאמינה באיזה בגרות ואחריות הוא מדריך את ההורים לקראת השבתון בסניף. זה ילד שבכלל לא ידע לדבר בטלפון, לא אוהב בכלל לדבר בטלפון. אבל, כל שבוע דואג להתקשר להורים ולחניכים לפני כל פעולה.
השבתון הזה מתחיל מחר בשלוש בצהריים עד מוצאי שבת. זה לא פעם ראשונה שהוא מדריך בשבתון, הוא עשה את זה כבר שנה שעברה וגם הדריך בטיולים ובמחנה. אבל, אני כל פעם מחדש נפעמת מהבן שלי. כשאני נזכרת איפה הוא היה ואני ממש לא מאמינה. בכיתה ג' הוא יצא לראשונה לטיול של יומיים עם סיוע צמוד. ארזתי לו את התיק ועל כל שקית שמתי פתק והוראות בדיוק מה ללבוש מתי ואיפה לשים מה.
אבל, הילד הזה אף פעם לא מוותר לעצמו ואנחנו לא מוותרים לו. אותו אף פעם לא תשמעו - אני אוטיסט אז קשה לי ותוותרו לי. המוטו שלו זה - אני אספרגר אבל אני לא אתן לאספרגר להשתלט עלי. אני אשתלט עליו. והוא עשה זאת. עד לרמה שהוא ממש ניצח את האספרגר שלו. מיותר לומר שהילד כבר לא מאובחן כאספרגר, לא מקבל שום תמיכה ותיוג מביטוח לאומי. ד"ר הגש שאיבחנה אותו בכיתה א' אומרת עליו - אני יודעת בוודאות שהוא היה אספרגר הדרך שהוא עשה פשוט מדהימה. הילד הזה יגיע רחוק. וגם הוא יודע את זה. הוא יודע שהוא אספרגר וזה אף פעם לא יעזוב אותו. אבל הוא ממש לא נותן לזה למשוך אותו אחורה. ותמיד שהוא מרגיש שהוא מתנהג בצורה אספרגרית וזה עדיין קורה, הוא ממש מוציא את עצמו מהסיטואציה הזו ואנחנו נפעמים ממנו. לא מאמינים לאן הוא הגיע.
אז חברה, נכון שלא כולם ברמת תפקוד כל כך גבוהה כמו הבן שלי. אבל, תאמינו בילדים שלכם ואל תתנו להם לוותר לעצמם.
תחשפו אותם לשינויים כל הזמן, גם אם זה משגע אותם. שינוי קטן בכל פעם. תשנו להם את הסדר יום. תשנו את הסדר בחדר שלהם. תטיילו איתם גם אם הם לא ירצו לצאת מהבית. אתמול יצא לנו לראות את הסדרה מונק ביחד. הבן שלי אמר לי בזמן הצפייה - גם אני הייתי פעם אובסביבי לגבי הסדר של הדברים בחדר שלי. זה עדיין מפריע לי שמשנים לי את הסדר אבל אני נלחם בזה ועכשיו אני כבר לא משתגע מזה.
ותאמינו לי, אם פעם הייתי מזיזה לו משהו על השולחן מימין לשמאל הוא היה משתגע, אבל, כל פעם הזזתי קצת ובסוף הוא התרגל לכך שדברים משתנים.
אז מי שמכיר אותי יודע שמדי פעם אני נכנסת לפורום להפיח תקווה בכל ההורים של הילדים הצעירים שעדיין נלחמים יום יום על שינויים קטנים. אז יש אנשים שקוראים לזה לאלף את הילדים שלנו. אני לא חושבת שזה נכון. חשוב שהילדים יבינו שהם שונים וברגע שהם יבינו זאת הם יוכלו, אם ירצו, לעזור לעצמם להפוך ליותר קונפורמיסטים. זה עוזר בחיים להידמות לאחר. אבל, תמיד חשוב לזכור מי אתה ומה מייחד אותך. ותאמינו לי. הבן שלי שונה, אבל הוא גם יותר להיות חלק מקבוצה. חלק מהחברה בתנועת הנוער, חלק מהחברה בכיתה. בדרכו שלו אוהבים אותו. ואני עומדת בצד ולא מאמינה שזה הילד שלי. אני כל כך גאה בו.
אני כל הזמן מפחדת שיגיע הרגע שהוא ישבר מהלחץ, אבל הוא עומד בזה בגבורה. במאמר מוסגר אני חייבת להדגיש שלמזלו בעיות למידה אין לו. יש לו בעיית קשב וריכוז והוא לוקח ריטלין בשעות בית הספר. אבל, כבר מזמן הוא לא לוקח ריטלין בעת הפעילות בתנועת הנוער.
זהו, מקווה שתתעודדו באשר אתם.
אביטל
