מרשה לך?
אתם ביחסי עובד מעביד? אב וביתו? מה שקורה לך לגמרי טבעי. התחתנת צעירה, איך שסיימת להיות ילדה <טובה> של אמא, הלכת והפכת לאישה <טובה, ויתכן של הראשון שנקרא בדרכך?
> ואמא בעצמך, ודילגת על שלב בניית הזהות העצמית. עכשיו כשכל מי שהיה תלוי בך פחות או יותר עצמאי, ולא חונק אותך באופן טוטאלי <אולי חוץ מהבעל הנפלא ש'לא מרשה לך'?
> מתעורר בתוכך המרד הקטן של העצמי הנשכח, שצועק לו לתוך כרית "הלווו, ומה איתי?! לבעל נתת, לבן 13 וחצי נתת וגידלת, וגם ההוא בן השבע מקבל, ולמי לא נשאר?
"
רמזת לזה, ואכן זהו ברוב המקרים השלב שצץ לו איזה מחזר/'מושיע' שרמנטי שמעורר בך אישה. לא האישה של הסירים, לא אשת בית. אישה אישה
, ומדרבן לסיים סופית את שלב החיתולים והסחבות, ולעבור לפאזה בוגרת יותר. לפני שזה יקרה לך <לא שיש רע בזה, נהפוכו
, אם תדעי לשמור על גבולות בטוחים שלא פוגעים בזוגיות שלך> כדאי לשוחח עם הבעל/המפקד/אב הבית, ולהגיד לו שאת נחנקת וצריכה סטופ כדור הארץ לשבוע שבועיים אחרת תתפוצצי. רוב הסיכויים שהוא לא ישמע ולא יבין מה את רוצה ממנו מהפעם הראשונה. וזה לגמרי בסדר, כי הודעות כאלה רוצים להשתיק ומהר, אבל החשיבות של עצם ההודעה היא בכך שהיא שמה אותך על המפה <קודם כל אצלך!>. אם תתחילי לסגל לעצמך את הרעיון המופרך שגם את פונקציה, בפני עצמך, לעצמך, ולא רק כאישתו של, אמא של, בת של, ותתחילי לדרוש מעצמך ולעצמך את המרחב שלך, ולחפש מה מלהיב אותך וממלא אותך בכוחות רעננים <רמז, תחומי עניין, ורק במקרה הכי 'גרוע' שאין כלום - המחזר
> ותתמידי לדאוג לעצמך, אחריך כולם יצטרכו לקבל ולהפנים את הצרכים שלך ואת השינויים.