העמדתי גבולות
כמו שאמרתי, הם מכירים אותי זמן קצר בלבד, ומהר מאוד נולדה ציפיה שאני אעמוד לרשותם ("לעזור") כאילו שאני הבן שלהם. בהתחלה, שחשבתי שמדובר במשהו חד פעמי אז לא אכפת לי אבל כשראיתי יש מגמה מסוימת וציפיות שאינן מתאימות החלטתי לשים זה גבול. אז בהתחלה אמרתי לו שאני לא מוכנה יותר שישתמשו בי והסברתי שאין לי משאבים בלתי מוגבלים, ומה שיש לי אני עובדת קשה בשבילו. אמנם ידעתי שזה לא מתקבל יפה אבל חשבתי שלפחות תהיה עם זה השלמה. כמה ימים לאחר מכן הבנתי שהוא לא ממש הפנים את מה שאמרתי (הוא עשה לי תרגיל בעניין ונאלצתי לעשות משהו שהוא ידע שאני מתנגדת לעשות) ואז התפרצתי (רק על ידו כמובן) והוא כנראה הבין שאני עומדת על עמדתי בכל מחיר. אבל הם (היא) לא, כי הם כמובן לא היו מודעים לבעיה בכלל. ואז עוד פעם הייתה ציפיה מסוימת, והוא - שהיה בין הפטיש לסדן לא ידע מה לעשות (אני לא הייתי נוכחת בערב החג ) ונוצר ריב בינו לבין אמו. ואז עצרתי. כי אם אני לא הולכת לשם הם לא מבקשים כלום ואין להם ציפיות. וככה לא יהיו מריבות.
מה גם, שלהרגשתי, הוא לא מתייחס אלינו כאל זוג כמו שאני רואה את זה (כלומר שניים שבונים יחידה משפחתית חדשה) והוא אמר לי בערב החג - אנחנו לא נשואים ואין בעיה שנתפצל בחג. ומאותו רגע הכל השתנה בי בפנים. אם אנו לא נשואים, ואין בעיה שנתפצל בחג, אז אין לי כל צורך להיות בקשר עם המשפחה שלו.
האם הם חושבים שאני מנצלת אותו? באמת אני לא יודעת.
הוא ואני - אנחנו כמו שמיים וארץ, יש בינינו פערים רבים חלקם עמוקים מאוד. יש בינינו פערים בהשכלה, בהשקפת העולם ובניסיון החיים. הוא טוען שהם מקבלים אותי והם אנשים פתוחים ואין להם בעיה עם כלום.
אני חושבת שהיא לא יודעת איך לאכול אותי. היא רגילה שהבן שלה יוצא עם בחורות בנות 20, והנה פתאום באתי אני, בחורה בוגרת (ומבוגרת ממנו), מעוצבת, משכילה, בעלת השפעה על הבן שלה (עזב את הבית) שאי אפשר להתייחס אליה כמו אל תינוקת והיא לא מבינה מה אנחנו עושים יחד. ואולי היא קצת מקנאה, בגלל שהיא חושבת שאלי הוא מתנהג יותר יפה ממה שהוא מתנהג אליה והוא מקבל ממני בעצם מה שהוא צריך לקבל ממנה.
אמנם, תמיד שבאתי, התייחסו אלי יפה, אבל, בתחושה שלי, יש כלפי וכלפי הקשר תמיהה גדולה מאוד.
מה הם אומרים, אם אומרים, שאני לא שם - באמת לא יודעת, הוא לא מספר.
לי היא הייתה מעירה הערות לא במקום ולא אהבתי את זה.
תודה לכל מי שקרא/ה עד עכשיו
