the faceless
New member
לא בהישג יד...
תמיד חשבתי לי, מה קרה שם במיצריים , אשר גרם לאחנאתון לקום ולחפש לו דת משלו, דת שונה מזאת הקיימת , שונה מזאת המקובלת והמוכרת... האם יתכן, שמבשר רחוקות הזה, היה רק ילד קטן בנפשו, המחפש אחרי האשמים??? הרי להמציא לנו אלוהות ולקבוע מה גבולותיה תמיד היה פתרון נוח לאלה הלא עומדים בציפיות של עצמם... הרבה יותר קשה להתמודד עם עשייה ותוצאותיה לבד... ואז יום אחד, אחד שתפקידו גדול, אבל ההספק והאושר ממנו כנראה קטנים בהרבה, קם ומחליט שמהיום והלאה יאשימו מישהו אחר...וכשזה לא עובד, אז מתחילים לחפש אחרי הבא...לכן גם הדת של אחנאתון נעלמה במהרה, הרי ברור לנו במבט מההווה בעל הפריבילגיות משלנו, שזה לא היה מספק את הנדרש...לא אז, וכן, לצערנו, גם לא היום...אבל אנחנו ממשיכים ומנסים לחפש אחרי האשמים או אולי אחרי כאלה שנוכל לסמוך עליהם, רק כדי שלאחר כישלונם, יהיה לנו את מי להאשים... קחו אותי לדוגמה...תמיד חיפשתי מישהו לסמוך עליו, לאשים אותו, או להעמידו כעמוד תמיכה ראשי בפירמידת חיי...והרי ברור כי ציפיות כאלה אינן יכולות לשמש כבסיס חיים, הרי ברור שהסוף יהיה מאכזב, אז למה??? כי כך קל לנו יותר, והרי מאז הופעתנו כהומו ספייאנס ניסינו להקל לעצמנו את החיים...אני חושבת שמאז תחילת המרוץ הזה אחרי נאשמים התחלנו להתרחק מיונקים אחרים, וכך ביחד עם כלי עבודה ראשונים, אשר יקלו על השגת מזון, ציירנו את האלילים הראשונים, אשר סיפקו מקור לתקווה וסיבות לאכזבה... ומאז אנחנו ממשיכים בזאת בהצלחה רבה: דתות, קתות,אינקוויזיציות, גזענות.... הרשימה ארוכה, אבל הסיבות הן זהות: לא מאושר לנו, לא מצליח לנו, אנחנו לא מוצאים את הנעלה... ולא רק זה, למדנו גם להעביר את זה במנות קטנות ואינדיווידואליות... הוריי- החייבים הראשונים לנו...ספקו לנו חוויות ילדות מאושרת, חינוך ,... טוב, מצחיק אפילו לנסות ולפרט, הרי ברור לכולם כי אחרי האליל הראשי, יהיו אלה הורינו אשר ידרשו לספק את מרכיבי האושר המורכב והלא ניתן להשגה שלנו... אני אוהבת אותך, אתה תספק לי אושר...תספק- תהווה את בסיס קיומי, לא תספק- יש לי את מי להאשים... את חברתי, ספקי לי עניין... אתה מעבידי, דאג לסיפוקי מהתפקיד... .......................................................................................................................................... האם אסיים בקלישאה ידועה לכל ומאוסה : האושר הוא בתוכנו, ואין לחפשו בחוץ... או שאסיים את זה באופטימיות של Salvatore Cerra : Without darkness , there would be no dreams... אבל ברור לי, כמו שברור לכם, אנחנו נמשיך לחפש.............
תמיד חשבתי לי, מה קרה שם במיצריים , אשר גרם לאחנאתון לקום ולחפש לו דת משלו, דת שונה מזאת הקיימת , שונה מזאת המקובלת והמוכרת... האם יתכן, שמבשר רחוקות הזה, היה רק ילד קטן בנפשו, המחפש אחרי האשמים??? הרי להמציא לנו אלוהות ולקבוע מה גבולותיה תמיד היה פתרון נוח לאלה הלא עומדים בציפיות של עצמם... הרבה יותר קשה להתמודד עם עשייה ותוצאותיה לבד... ואז יום אחד, אחד שתפקידו גדול, אבל ההספק והאושר ממנו כנראה קטנים בהרבה, קם ומחליט שמהיום והלאה יאשימו מישהו אחר...וכשזה לא עובד, אז מתחילים לחפש אחרי הבא...לכן גם הדת של אחנאתון נעלמה במהרה, הרי ברור לנו במבט מההווה בעל הפריבילגיות משלנו, שזה לא היה מספק את הנדרש...לא אז, וכן, לצערנו, גם לא היום...אבל אנחנו ממשיכים ומנסים לחפש אחרי האשמים או אולי אחרי כאלה שנוכל לסמוך עליהם, רק כדי שלאחר כישלונם, יהיה לנו את מי להאשים... קחו אותי לדוגמה...תמיד חיפשתי מישהו לסמוך עליו, לאשים אותו, או להעמידו כעמוד תמיכה ראשי בפירמידת חיי...והרי ברור כי ציפיות כאלה אינן יכולות לשמש כבסיס חיים, הרי ברור שהסוף יהיה מאכזב, אז למה??? כי כך קל לנו יותר, והרי מאז הופעתנו כהומו ספייאנס ניסינו להקל לעצמנו את החיים...אני חושבת שמאז תחילת המרוץ הזה אחרי נאשמים התחלנו להתרחק מיונקים אחרים, וכך ביחד עם כלי עבודה ראשונים, אשר יקלו על השגת מזון, ציירנו את האלילים הראשונים, אשר סיפקו מקור לתקווה וסיבות לאכזבה... ומאז אנחנו ממשיכים בזאת בהצלחה רבה: דתות, קתות,אינקוויזיציות, גזענות.... הרשימה ארוכה, אבל הסיבות הן זהות: לא מאושר לנו, לא מצליח לנו, אנחנו לא מוצאים את הנעלה... ולא רק זה, למדנו גם להעביר את זה במנות קטנות ואינדיווידואליות... הוריי- החייבים הראשונים לנו...ספקו לנו חוויות ילדות מאושרת, חינוך ,... טוב, מצחיק אפילו לנסות ולפרט, הרי ברור לכולם כי אחרי האליל הראשי, יהיו אלה הורינו אשר ידרשו לספק את מרכיבי האושר המורכב והלא ניתן להשגה שלנו... אני אוהבת אותך, אתה תספק לי אושר...תספק- תהווה את בסיס קיומי, לא תספק- יש לי את מי להאשים... את חברתי, ספקי לי עניין... אתה מעבידי, דאג לסיפוקי מהתפקיד... .......................................................................................................................................... האם אסיים בקלישאה ידועה לכל ומאוסה : האושר הוא בתוכנו, ואין לחפשו בחוץ... או שאסיים את זה באופטימיות של Salvatore Cerra : Without darkness , there would be no dreams... אבל ברור לי, כמו שברור לכם, אנחנו נמשיך לחפש.............