לא אוהבת את עצמי
שלום אני בת 35 ויש כמה דברים שמפריעים לי בחיי היום יום שלי , קשרים עם חברים פוטנציאלים ובכלל אני לא אוהבת את עצמי ולא מקבלת את עצמי כמו שאני ואני רוצה לעשות שינויים יצאתי עם מישהו בעבר והוא נפרד ממני בגלל שאני טובה מדיי, תמימה מדיי ואמיתית. אני יודעת שאסור להסתמך על דעות במאה אחוז של בן אדם לגבי עצמי, אבל פתאום נפל לי האסימון. אני באמת יותר מדיי טובה , כלומר רכה כמו דבש ועדינת נפש. ואני שונאת את זה אצלי. וכל פעם שיש לי דייט אומרים לי שאני אמיתית מאוד. פעם חשבתי שזו מחמאה להיות אמיתית מאוד ושזה מאוד נדיר. אבל אחרי מחשבה , הגעתי למסקנה שלהיות יותר מדיי שקופה ואמיתית זה לא כזה טוב, כי הפחד הגדול שלי בעולם הזה אנשים מתוחכמים ואני תמיד בחרדה שהולכים לנצל אותי בגלל האמיתיות שלי. ואין לי מושג איפה הגבול? עד איפה אפשר להיות כנה ואמיתית ? אני גם הבנתי שצריך להשאיר סוג של מסתוריות בקשר זוגי , וכנראה אני לא מצליחה כל כך ליישם את זה כמו פעם. וגם הרבה גברים אומרים לי שאני תמימה וזה מתסכל אותי - מה אני אעשה כדי לשנות זאת? אני לא חושבת שתמימות זה דבר יפה - וגם יכולים לחשוב שאני טיפשה בגלל התמימות שלי. כנראה אני מאמינה לרוב הדברים שאומרים לי , זה כנראה הקטע של התמימות. איך אוכל לדעת אם עובדים עליי ? אם הבן אדם תחמן? אם הוא מנסה לבדוק את הגבולות של התמימות/ אמיתיות/ טובת לב שלי? ואני גם טובת לב מדיי - זה מרגיז אותי! היה לי דייט לאחרונה והחלטתי שזהו אני כבר לא יהיה טובת לב. והתוצאה הייתה שהייתי מרוחקת ולא נהניתי מהפגישה ויצאתי עם כאב ראש. כנראה שהתנהגות זו לא הפיתרון המתאים , אבל מתסכל אותי שאני טובת לב מדיי.אז מה הפיתרון? אהה ועוד משהו אין לי ביטחון בגרוש. אני מסתכלת סביבי בנות , ואני מקנא בהם שיש להם כזה ביטחון, ונראות פחות טוב ממני. מחכה לעזרתכם תודה
שלום אני בת 35 ויש כמה דברים שמפריעים לי בחיי היום יום שלי , קשרים עם חברים פוטנציאלים ובכלל אני לא אוהבת את עצמי ולא מקבלת את עצמי כמו שאני ואני רוצה לעשות שינויים יצאתי עם מישהו בעבר והוא נפרד ממני בגלל שאני טובה מדיי, תמימה מדיי ואמיתית. אני יודעת שאסור להסתמך על דעות במאה אחוז של בן אדם לגבי עצמי, אבל פתאום נפל לי האסימון. אני באמת יותר מדיי טובה , כלומר רכה כמו דבש ועדינת נפש. ואני שונאת את זה אצלי. וכל פעם שיש לי דייט אומרים לי שאני אמיתית מאוד. פעם חשבתי שזו מחמאה להיות אמיתית מאוד ושזה מאוד נדיר. אבל אחרי מחשבה , הגעתי למסקנה שלהיות יותר מדיי שקופה ואמיתית זה לא כזה טוב, כי הפחד הגדול שלי בעולם הזה אנשים מתוחכמים ואני תמיד בחרדה שהולכים לנצל אותי בגלל האמיתיות שלי. ואין לי מושג איפה הגבול? עד איפה אפשר להיות כנה ואמיתית ? אני גם הבנתי שצריך להשאיר סוג של מסתוריות בקשר זוגי , וכנראה אני לא מצליחה כל כך ליישם את זה כמו פעם. וגם הרבה גברים אומרים לי שאני תמימה וזה מתסכל אותי - מה אני אעשה כדי לשנות זאת? אני לא חושבת שתמימות זה דבר יפה - וגם יכולים לחשוב שאני טיפשה בגלל התמימות שלי. כנראה אני מאמינה לרוב הדברים שאומרים לי , זה כנראה הקטע של התמימות. איך אוכל לדעת אם עובדים עליי ? אם הבן אדם תחמן? אם הוא מנסה לבדוק את הגבולות של התמימות/ אמיתיות/ טובת לב שלי? ואני גם טובת לב מדיי - זה מרגיז אותי! היה לי דייט לאחרונה והחלטתי שזהו אני כבר לא יהיה טובת לב. והתוצאה הייתה שהייתי מרוחקת ולא נהניתי מהפגישה ויצאתי עם כאב ראש. כנראה שהתנהגות זו לא הפיתרון המתאים , אבל מתסכל אותי שאני טובת לב מדיי.אז מה הפיתרון? אהה ועוד משהו אין לי ביטחון בגרוש. אני מסתכלת סביבי בנות , ואני מקנא בהם שיש להם כזה ביטחון, ונראות פחות טוב ממני. מחכה לעזרתכם תודה