"לאתיופים יש לב שחור"

[דורית164]

זה לא השתמע מדברי

ציינתי ששני הצדדים צריכים להסתגל אחד לשני. ציינתי גם שריח זה דבר שמאוד קשה להתסגל אליו. גם לריח של חילבה קשה להסתגל. זה מאוד נאור להגיד שצריך לקבל את השונה, אבל ריח הוא לא דבר קל להסתגל אליו, ולהתעלם מזה לא עוזר. זה לא חייב בהכרח להפריע, אבל אם כן, זו בעיה. ושוב, זו לא גזענות, כי זה קשור למנהגים (אוכל) ולא לצבע עור. גם מוזיקה זה דבר שיכול להפריע, ואלה שמעדיפים לשמוע מוזיקה בקולי קולות לא עוזרים. בכיתה של הילדים שלי יש הרבה אתיופים, ולהסתגל למנהגים שלהם היה לא פשוט. מושגי הזמן שלהם למשל, כשקבענו לצאת לטיול או מסיבה והתארגנו כדי לקחת אותם, הם היו מגיעים אחרי שעה בלי שום בעיה.

 

[עירית ל]

כבר נאמר, אבל גם אני אגיד:

ודאי שזה קשור לגזענות! זה עונה להגדרה של פסילת אדם בשל תכונה שאינה תלוייה בו, כמו צבע עור, מין, ריח גוף. זה לא ריח זעה, זה ריח גוף. גם ריחות של תבלינים אינם סיבה לפסילת אדם. חמותי היתה עכשיו בדרום קוריאה ומסתבר שגם לדרום קוריאנים יש ריח גוף מובחן.

 

[דורית164]

הדיון ברח רחוק מהמקור המזעזע שלו

לדעתי מרוב פחד לא מסתכלים לבעיה בעיניים. יש הבדל בין גזענות לבין הסתגלות לשונה. למרות המוצא הזהה הילדה האתיופית של דליה, לא תעמוד בפני אותן בעיות שילד אתיופי, שגר במשפחה אתיופית, יחווה.

 

[דליה.ד]

גם ריח זו לא סיבה

להתרחק מאדם, וזו גזענות לשמה!

 

[מירי,]

נכון , אבל איך מסבירים לילד?

לא נעים לו לשבת ליד אותו ילד בגלל הריח... מה אני כאמא או אפילו הגננת אמורה לעשות ? להכריח אותו לשבת לידו? הרי זה רק יחמיר את הבעיה! הסברנו לו כמיטב יכולתנו ממה נובע הריח , הוא מבין שזה לא עושה את הילדים הללו פחות או יותר טובים ממנו , אבל הריח מפריע לו ולכן לא נעים לו לשבת לאכול ליד אותם ילדים או לשחק איתם....

 

[נעה גל]

אני לא חושבת שצריך להכריח ילדים

לשבת/לשחק עם ילדים אחרים אם הם לא רוצים ולא משנה לענין זה, צבע עורם. אולי הדרך לטפל בזה היתה דווקא לא להגיד "זה מהאוכל שהאתיופים אוכלים". הרי אם דודו (אנחנו מדברים על דודו, נכון?) לא היה רוצה לשחק ליד ילד שמוצא הוריו מפולין בגלל שהוא מסריח, אף אחד לא היה מעלה בדעתו להעלות את הענין העדתי, או לחילופין אף אחד לא היה מתרגש מהעובדה שהוא חושב שהילד מסריח.

 

[מירי,]

אבל כאן זה באופן גורף...

<וכן מדובר על דודו> הוא לא מדבר על ילד ספציפי אלא על האתיופים מחצרות יסף (גם לא על זה שגר בשכנות והיה תקופה מחבריו הטובים) הוא טוען שהם (!) מסריחים... הבנתי בין השורות (מדודו) שבעצם רוב ילדי הגן לא ממש משחקים איתם, ואם זה נכון זה בעצם יוצר קבוצות עדתיות של הם וילידי הארץ (זה גן בלי יוצאי ברה"מ). מה שבהחלט ישפיע על עתיד ההשתלבות של הילדים הללו בחברה...

 

[כרמית מ.]

נעה הזכירה עמבה בתור דוגמה

ואני אמשיך עם זה. קודם כל, אני בפירוש נגד גזענות ורואה בכל אדם בעל ערך שווה, ללא קשר למוצאו. בלי שום קשר, עמבה, על ריחו הדומיננטי, זה אחד המאכלים הבלתי נסבלים ביותר בעיני (בפי ובאפי גם כן). אני מרגישה בנוכחותו בקלות - גם אם נאכל שעות קודם לכן, גם אם האוכל כבר התקלח וצחצח שיניים. זהו המאכל היחידי שאני מגבילה את בעלי לאכול (כלומר, מותר לו כמובן לאכול, אבל אז אני לא אתקרב אליו. הוא מנצל הזדמנויות של העדרות, ואין לי בעיה עם זה). כשזרים מדיפים ריח עמבה, אני כמובן לא אומרת כלום, אבל מנסה לצמצם מגע. הם יכולים להיות האנשים הנחמדים ביותר, אבל אני מתקשה להיות בסביבתם, כל עוד הריח קיים. אני יכולה לדמיין מצב דומה בגן הילדים, ולילדים (לטוב ולרע) אין טאקט. אם מישהו מריח בעקביות ריח קשה להרחה, הם יקראו לו מסריח, וינתקו מגע. הגננת צריכה להתערב, אבל נראה לי שהיא יכולה רק לצמצם את מילות הגנאי, ולדרוש התיחסות מכבדת ולא ליצור קשרים כפויים, או לכפות אהבה/חיבה. אין לי פתרון, וזו בהחלט בעיה.

 

[דורית164]

../images/Emo45.gif דליה ונעה, אם אתן מוכנות

הסברנה לי בבקשה- במה זה שונה ממה שניסיתי להגיד?

 

[נעה גל]

השוני נמצא בנקודה המאוד עקרונית בה

קשרת אתיופי לריח מסריח בגלל המאכלים שהוא אוכל, ולא סתם אדם (שיכול להיות גם בן הזוג שלנו) והמאכלים שהוא אוכל.

 

[דורית164]

כלומר, אם לא נגיד את המילה

המפורשת, זה לא יהיה קיים?

 

[נעה גל]

לא יקירתי

יש אתיופים, בולגרים, תימנים, פולנים, שוודים, אמריקאים, קנדים, צרפתים, אלבנים, סורים, סינים, בדוואים וגם יפנים שהם מסריחים מכל מיני סיבות: בגלל שהם לא מתקלחים, בגלל שהם אוכלים אוכל מסוים, בגלל שהזיעה שלהם מדיפה ריח לא טוב. לעומתם יש אתיופים, בולגרים, תימנים, פולנים, שוודים, אמריקאים, קנדים, צרפתים, אלבנים, סורים, סינים, בדוואים וגם יפנים שמתקלחים, לא אוכלים אוכל שמשנה את ריח הגוף וגם לזיעה שלהם ניחוח שושנים. באיך שהצגת את הדברים יש בעיה של הכללה. את מבינה למה אני מתכוונת?

 

[vered4]

האם היית נעלבת, אם היית נוסעת ליפן

ושם היית שומעת, שהאדם הלבן מסריח? אני לא, כי ברור לי מה הסיבה. לא הייתי מרגישה דחויה או מקופחת בגלל ההתיחסות למוצאי, שקשור קשר אמיץ למה שאני אוכלת. אז יש כאן התיחסות ברורה לגזע, אבל גזענות היא לשנוא את האדם רק בגלל מוצאו. פה לא מדובר על שנאה, אלא על עובדה, שיש בני עדות מסוימות שאוכלים מאכלים מסוימים, שמופרשים בזיעה וגורמים לריח לא נעים. אם הם לא יאכלו את המאכלים האלה, לא תהיה בעיה. ברור שאם כל האוכלוסיה אוכלת את אותו אוכל, אין בעיה לאף אחד, אבל זה לא המצב. אם יגידו לך, שאת אוכלת שום ובצל וזה מסריח, תעדיפי להסריח או לצמצם כמויות שום ובצל? לפעמים הרגישות היא כל כך גבוהה, שהצד "המקפח" לא מרגיש אותה, אלא רק הצד המקופח. בגרעין שהייתי בו, היו גם דימונאים. לי אף פעם לא הייתה בעיה, אבל לחלק מהם כן היתה בעיה של להוכיח שהם לא פחות טובים, מה שגרם לבעיה שלא היתה, כן להופיע.

 

[נעה גל]

אנחנו כנראה מבינות אחרת את המושג

גזענות. כשאני חושבת על גזענות - אז שנאה זה רק חלק ממנה, המושג עצמו הוא הרבה יותר כוללני. כל מה שמכליל תכונה מסוימת על גזע נקרא בעיני גזענות. לא הייתי בטוחה שאני צודקת בענין זה, אז נגשתי למילון (רב מילים ברשת) והוצאתי את ההגדרה משם. שימי לב שגם שם המילה שנאה לא מוזכרת: הגדרה של גזענות על פי רב מילים: "ההשקפה כי הגזע של בני האדם קובע את תכונותיהם ואת אופיים, וכי יש גזעים עליונים וגזעים נחותים" ההסבר עפ"י רב מילים: הסבר מלא למילה גִּזְעָנוּת שֵם נ´ 1. ההשקפה כי הגזע של בני האדם קובע את תכונותיהם ואת אופיים, וכי יש גזעים עליונים וגזעים נחותים; התנהגות מפלה המבוססת על השקפה זו. • השחורים בדרום אפריקה נאבקו בגזענות במשך שנים רבות ודרשו שוויון זכויות מלא עם הלבנים. • הגזענות היא מסימני ההיכר הבולטים של הנאציזם. 2. בלשון הדיבור גישה או התנהגות המפלה בין אדם לאדם או בין קבוצה חברתית אחת לרעותה על רקע של הבדלי דת, מין, מוצא, עדתיות וכד´.

 

[vered4]

אנחנו עדיין שייכים לאותו גזע ../images/Emo13.gif

חלק די חשוב מההגדרה של גזענות, הוא שיש גזע עליון וגזע נחות, ונכון שיש חלק (כמו הגננת) שהדעה הזו נמצאת בבסיס ההתנהגות שלה (ואני מקווה שיתבעו אותה לדין, והיא תענש בנוסף לפיטורים), אבל הדיון שהמשיך הלאה משם, התייחס במיוחד למנהגים. כמעט לכל עדה בארץ מרובת "המוצאים" שלנו, יש מנהגים אחרים. אנחנו לא מדברים כאן על האופי של אותה עדה, אלא על המנהגים שלה, וזה לא גזעני להניח שיש עדות ומנהגים שונים. גם לעובדה שלזמן יש משמעות אחרת, באפריקה ובדרום אמריקה, למשל, אני לא חושבת שאפשר להתייחס כגזענות. חברה שטיילה באפריקה, סיפרה, שזמן עליה לאוטובוס, הוא המלצה בלבד, עד שהנהג לא ממלא את האוטובוס עד אפס מקום, הוא לא יזוז. זה מנהג המקום, אז זה גזעני לציין את זה? אז חשוב שכל עדה תשמר את המיוחד בה (זה יכול להחשד כגזענות, להגיד את זה?), אבל יש את החלקים החופפים בין העדות, שיוצרים חברה מכל אותו ערב רב. לדעתי, אם יש משהו שיוצר דחייה ובסופו של ענין בעיה חברתית, אני לא רואה סיבה להתעקש על שימורו. לכל עדה יש גם איזה סטיגמה מסוימת, אחרי דור או שניים זה די מטשטש. אני מודעת לזה שיש בעיה עם מאכלים מסוימים, אני לא יודעת איך אפשר לפתור את זה. הטעות של שנות הקמת המדינה היתה לנסות ולמחוק לגמרי את ההבדלים. אני מקווה שלמדו קצת מהטעות הזו, אבל אולי חלק מהסיבה למה שקורה היום, הוא בעיה בקבלת השונה, לא על ידי קבוצה יציבה, אלא על ידי ערב רב של עדות. אולי בגלל זה אנחנו שונים מקנדה.

 

[דסי אשר]

עוד לפני נשואי

נאמר עלי" שאשכנזיות מסריחות". אכזבתי, ובן זוגי אכזב את אמו ז"ל, שלא יצר קשר קרוב עם בת עדתו..... מה שאני רוצה לומר, שלא תמיד הביטוי מסריח מתייחס למשהו אמיתי כמו ריח, אלא הוא אולי כן ביטוי של דחיה של האחר. אני צחקתי, לא נעלבתי. רק לא קראתי את הכתובת שעל הקיר. דסי

 

[Shellylove]

והלב הלבן שלי בוכה

אני מנסה לחשוב על הילד ומה הוא הרגיש ופשוט בא לי לבכות - איזו אכזריות, איזו אטימות לב, איך אפשר להתעלל ככה בילד קטן ש"לא אשם שהוא כזה"?

 

[חבצלתמ]

הצצה לעולם אחר- ספר על הגירה, דחייה

חברתית בגלל שוני במנהגים ובמראה. "יום החרגול וימים אחרים" זהו ספר שכתבה ד"ר אורגד דורית (עיתונאית וסופרת). גיבורת הסיפור היא אוסנת (אסמרץ´) היא ילדה אתיופית שהילדה המקובלת בכיתה מסרבת לשבת לידה, בגלל צבע עורה. בבית המצב הכלכלי קשה, ההורים מתקשים לפרנס. היא בגיל ההתבגרות ובקרבה מתחוללים מאבקים בין הציות והכבוד להורים ובין הרצון של מתבגרת למרוד. בין הערכים הישנים מאתיופיה, לבין אלה החדשים, שבהם היא נתקלת ברחוב. היא מוצאת נחמה בקריאת ספרים וביומנה הסודי. הספר מתאר את הקשיים בהם נתקלת בחברה החדשה, הקודים ההתנהוגתיים החדשים (המורה מביטה ישירות לעיניו של "קייס" מכובד - מה שנחשב באתיופיה לחוסר כבוד משווע) ספר לגילאים קצת יותר מבוגרים, מעניין, מרגש ומצליח להכניס לעולמה המיוחד והשונה של אוסנת. מומלץ !!

 

[חבצלתמ]

נתונים על העדה האתיופית

נתונים מחקרים שמציגה האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. * 72% מהילדים יוצאי אתיופיה חיים מתחת לקו העוני (ביטוח לאומי) * ל-10 אחוזים מהמשפ´ האתיופיות אין בבית ממקרר או אמצעי לחימום מים. *כ-40% אין אמצעי לחימום הדירה * 18% אחוז מהמשפ´ הן חד הוריות (לעומת 8% מהמשפ´ בכלל האוכלוסיה) *45% אחוז מהמשפ´ אינן יכולות לממן את ההוצאות השוטפות של ילדיהן ולקנות להן ציוד בסיסי לבי"ס. *45% מההורים עולי אתיופיה מתקשים לנהל שיחה פשוטה בעיברית *לכשליש מילדי יוצאי אתיופיה יש השגים טובים בלימודים (ציון 80 ומעלה) לא קשור לפורום חינוך, אך אם כבר הנושא עלה, מעבר לריח גוף לא נעים יש להם המון קשיים ובעיות. נצבט הלב לקרוא את הנתונים הללו. נצבט הלב לראות עד כמה כחברה אנו מתקשים לקלוט לקירבנו את השונה.

 

[נעה גל]

הנתונים באמת קשים מאוד

ורק מעידים עלינו כחברה, לצערי. יש מדינות בעולם (קנדה לדוגמא)שהן מדינות מהגרים בדיוק כמו ישראל. אני בטוחה שהמצב שם לא מושלם, אבל ממה שהבנתי מחברים שגרים שם, הסובלנות וקבלת השונה שם, הרבה יותר גדולות.