לאן ?

[טיטיאן]

לאן ?

אחרי תקופות קשות עם עליות וירידות הגעתי למקום שהוא די בסדר מבחינתי כשאני מסתכל קדימה אני לא רואה כלום מה באמת הבן אדם צריך? כל הנורמות של החברה שזה נישואים ילדים ומה עוד? אני מרגיש די אווטסיידר מול החברה הנורמטיבית אבל איפה שהוא די צריך את זה נמאס כבר לחבוט בעצמי עם כל מיני שאלות שאין להם תשובות איך דברים יכולים להשתנות ולא לכיוון של הרס עצמי?

 

[efriend]

כמו שאביב גפן שר...

לכבוד מילארד מילארד טועים שאת דרכם עוד מחפשים אם לא מצאתם זה אולי סימן שאין... אחד הדברים שמאכזב לגלות הוא שאין איזה דבר גדול שמחכה לנו בסוף הדרך וצריך לכבוש אותו או לשאוף אליו, אין מתכון נכון לחיות את החיים האלה, וזה בעצם במידה רבה לא משנה איך נחיה אותם. לא ייפלו השמיים אם לא נגיע לדבר זה או אחר, ולא ניזכה לאושר ועושר עד עצם היום הזה אם כן נגיע לדבר זה או אחר. מבאס? מבאס. אז מה עושים? איש חכם אחד אמר לי פעם שעל החיים צריך להיסתכל כמסע לאיסוף "נקודות אושר" (באנגלית זה נשמע יותר טוב - points of happiness - בעיברית "אושר" זו מילה קצת פלצנית). צריך לחפש את הדברים שעושים לנו הרגשה טובה, בטווח הקרוב והיותר רחוק, לעשות אותם, ופחות או יותר זהו. אני מאמין שהמתכון הוא איזון נכון בין להשקיע בדברים לטווח ארוך ולהתמיד בהם, לבין מילוי החיים היומיומיים בהנאות קטנות. כל אחד בנפרד משאיר אותנו עם תחושת ריקנות - צריך את שניהם. עכשיו רק צריך לחפש במה להשקיע. נישואין וילדים זו דרך אחת להשקיע לטווח ארוך (לא הדרך שלי לעת עתה), ויש הרבה דרכים אחרות. העולם מלאאאאא אפשרויות, והחברה שבה אנחנו חיים מאפשרת לאנשים להגשים את עצמם במיליון צורות. במיוחד בגילך, כל העולם פרוש לפניך, כמו שמעולם עוד לא היה. נצל את המשבר שאתה עובר בשביל לברר עם עצמך מה הדרך שלך, ותזכור שאתה לא חייב שום דבר לאף אחד. תעשה מה שטוב לך, וזהו. איך יותר מזה לדעתי. כשהמשבר ייגמר, בהנחה שתעשה את עבודת הבירור כמו שצריך, צפויה לך תקופה טובה מאוד. וסליחה עם אני לא בכיוון - מה אני יודע אחרי הכל, זו רק הגישה שלי.

 

[אמא לנוגי]

פעם

פעם היתה לי הרגשת ריקנות על כל דבר כמעט. "מה הטעם?" כך חשבתי- כמו שאמרתם- בסוף הדרך אין איזה אור גדול. היום כשאני כל כך עסוקה ב-1001 דברים במקביל, אין לי שום זמן לחשוב על מה המשמעות של כל זה. אני פשוט עושה הכל ומשתדלת לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. (אולי גם העובדה שנולדה לי ילדה- אני מחוייבת למשהו שאם ארצה או לא ארצה- אני מחוייבת אליו, ואיכשהו התווספו על זה עוד דברים) היום אני חושבת שהמטרה בחיים היא ללמוד איך להשתפר. וכל פעם שאני לומדת משהו חדש - במובן הבינאישי, לא ידע מספרים- אני מרגישה שעוד חלק התמלא בי. לפי דעתי החיים הם לא מסלול, לא רצף של תחנות שעלינו לסיים אחת לפני שמתחילים את הבאה, אלא דבר עגול ושלם שכל שנייה בו היא עולם בפני עצמו. עלינו "רק" לבחור את העולמות שיותר קרובים ללבנו ולבנות אותם.- בסופו של התהליך הזה זה אכן נראה מבחוץ כמו רצף תחנות, אך ההרגשה הפנימית היא אחרת לגמרי- של משהו מבוסס ומלא כל הזמן ולא אחרי שמסיימים תחנה כזו או אחרת .

 

[פרפרי אהבה]

אולי במקום לשאול מה האדם צריך, תשאל מה

אתה צריך ואז תעבוד למען זה. אני לא מזמן עברתי אימון אישי-קבוצתי וזה עזר לי מאוד, נשמע שלך גם יעזור מאוד אימון.

 

[אופירA]

הרס עצמי?

לשם מה? מה התכלית שלו? איך הוא בדיוק עונה על השאלה "מה באמת הבן אדם צריך"? מה המקום שלו בפתרון הבעיות שלך? בשלב ראשון, כדאי שתענה לעצמך על השאלות הללו - מדוע עולה בך הכיוון של ההרס העצמי. האדם צריך משמעות. מסתבר שהוא לא בעל חיים עם אינטליגנציה גבוהה. הוא זקוק למשמעות של אמת בחייו. ומסתבר שהעולם לא נוצר ככה במקרה, מכמה התפוצצויות מסודרות, אלא נוצר לתכלית. עכשיו שב ותלמד את האמת לאמיתה - ע"י מי הוא נוצר, ולאיזו תכלית. אחרי הבסיס הבראשיתי הזה של ההבנה, תראה איך פזל שלם של הבנה מתרקם במוחך, על כל המתרחש בחיים ובחברה, ותבין למה אתה צריך את זה ומה התפקיד של זה בחייך. שאלה אחר שאלה נופלת, ותשובה גדולה ורחבה עולה במקומן. ממי תלמד, ואיך תדע מי מוסמך ללמד את האמת, ומי מבלבל ומטעה - שהרי כל כך רבים הבלבולים והטעויות בימינו, ואין איש יודע מה נכון? לעניות דעתי ומניסיוני - השאלה הפנימית שלך, שאתה כל כך מרגיש אותה, עד כאב (עד רצון תמוה להרס עצמי) - היא זו שתענה לך אם אתה לומד את האמת, או לומד ליד... וזה לא זה... כי כששאלה פנימית כל כך חזקה מבקשת תשובה, תסמוך עליה שהיא לא תסתפק בתשובות פושרות וחלופיות. היא תשאף לשובע מלא, וכשהיא תמצא אותו - יעלה אור פנימי גדול בתוכך, ותרגיש באופן חזק במיותד את ההרגשה של: "או, או, זהו זה, זה זה ואין בילתו! זה בדיוק מה שחיפשתי". זו ההרגשה שמכוונת אותי היטב במסלול מפותל ומלא הטעיות.

 

[כiכב ijפל]

כל החיים הייתי אווטסיידרית מבחירה

לא אהבתי ללכת בשביל שהנורמה קבעה שצריך ללכת בו והנה החיים הביאו אותי פתאום לבד למסלול הזה של נישואים ובהמשך ילדים אבל כל אחד ומה שיעשה לו בסופו של דבר טוב אתה כרגע לא רואה כלום כשאתה מסתכל קדימה אולי כי הצבת לך מטרות ושאיפות לאיזון מסויים וכפי שאתה אומר הגעת אליו ובעצם הגשמת אותם... מהם החיים ללא שאיפות ומטרות שאנו מציבים לנו (בלי להתייחס לאלו שהחברה מציבה כן?) אשר על ידי השלמה של כל אחד אליהם אנו מתקדמים עוד ועוד במסלול החיים?... אני חושבת שזה תלוי בך אם דברים ישתנו לכיוון הרס עצמי או לא.. רק אתה מניע את עצמך.. שאלות שאין להן תשובות? כמו מה?