לאן נעלמה החוויה?

[relb]

לאן נעלמה החוויה?

אין ספק כי יתרונותיה של רשת האינטרנט עצומים וחוללו מהפכה בכל הקשור לזרימת מידע ותקשורת בין אנשים מכל רחבי הגלובוס. לפי המצב כרגע, כנראה שבעתיד הלא רחוק נקבל את כל המידע שנחפוץ למחשב האישי בביתנו. אם בעבר הלכנו לחנות המוסיקה כדי לרכוש דיסקים, לחנות הספרים/לספריה בכדי לקרוא ספרים ולקולנוע בכדי להנות מסרטים, בעתיד כל אלו יתועלו היישר למחשב ללא צורך לצאת מהבית. ואני שואל: מה עם החוויה? אני לעולם לא אשכח את הדיסק הראשון שקניתי, עוד לפני שהיה לי אפילו מכשיר CD. כל כך אהבתי את האווירה בחנות, את בחירת הדיסק האהוב, את עיצוב העטיפה, את רשרוש האריזה, וכמובן את המוסיקה... בכל פעם שאני שומע אותו עולה בי אותה הרגשה נעימה. בעתיד כדי לשמוע מוסיקה נלחץ Dowmload וזהו. מה הכיף בזה? אני מודה, גם אני התלהבתי מנפסטר, קאזה ודומיהן, אך לאט לאט הבנתי שהמוסיקה כבר לא עושה לי כלום, כי היא לא עוררה בי רגשות (אולי איזו אהבה נכזבת או משהו). וכך יהיה בעצם בכל בתחומים, ייתכן שילדינו לא יראו חנות דיסקים, ספרים וכו' ואז יחפשו ריגושים אחרים. אבל זה מה שקורה בכל דור למעשה...

 

[חוט השני]

אני מדמיינת עכשיו

את סבי ואת דודי, שם מעבר לים, עומדים, ידם נשענת על כיסא, ומקשיבים לרדיו, כל יום, זה משנה שיש טלויזיה? שיש מראות ויש שפת גוף שלא מועברת ברדיו? דור אחר למעשה. דור שבו לא היתה טלויזיה, וגם שהיתה- היא כבר לא שינתה את ההרגשה שהרדיו נותן. והנה, קפצנו דור, והמוסיקה משתנה ולא רק דרך השגתה, והמילים משתנות ולא רק דרך העברתן. והדור של לפני האינטרנט, עדיין משתמש במושגים כמו "אני רוצה לקנות את הדיסק הזה". ואני לא יודעת איזה דור אתה, כי זה בכלל לא משנה. אני חיה שנים עם מחשבים, החל ממחשב שיש בו רק דוס, צבעי ירוק-שחור, משחק פקמן פשוט, הוראות ולא אייקונים, ובכל זאת- לעיתים קונה, נהנית מספרים ואף קונה לעיתים, כי אני כן רואה את האיכות. וכן, עניין הכסף משחק תפקיד, אם בדיסק אחד שאני ארצה לקנות, רק שיר או 2 באמת אוהב, יתכן שאפנה לרשת. בעיה כלכלית נטו, ללא קשר לכמה אני רוצה לשמוע את העטיפה נפתחת. יש משחק מחשב שאני מאוד רוצה לקנות. אני רוצה לשמוע את העטיפה, להסתכל על החוברת המצורפת, להנות, כמו שעשיתי שקניתי את המשחק הקודם בסדרה. אבל עולה כסף, ויקר, אז אני מחכה. מישהו שאני מכירה אמר רק לפני כמה ימים "אני כבר לא קונה משחקים - או מוריד או קונה בזול בתחנה המרכזית". יש את עניין החוויה, ויש את עניין הכלכליות. עובדה היא שהכל מתייקר מצד אחד, וההטבות שפעם הגיעו לנו, מצטמצמות. אז אנשים יוותרו על החוויה בשביל לחסוך. וזה כבר לא עניין של הורדה מהרשת מול קנייה מחנות. כי מבחינה טכנולוגית אנחנו מתפתחים ומתחדשים כל הזמן, ובהתאם למציאות, אנו מתאימים עצמנו לטכנולוגיה. אנשים מחפשים איך למרות המציאות הם יכולים להנות, לחדש ולמצוא, והדרכים על כך רבות. הטכנולוגיה בכך תורמת. האינטרנט בכך תורם. והדורות הבאים, שנקווה שיחיו חיים טובים, ימצאו את הדרכים שלהם באשר ללא לוותר. בכל תחום. אני.

 

[e-magine]

באותה מידה אני יכול לדמיין

את סבא שלי, מבעיר אש באח, ביום חורף קר, אבל מייד לאחר מכן, אני מדמיין אותו ביום חורף עוד יותר קר, עומד בחצר עם הגרזן בידיים ושובר בולי עץ קשים כמו אבן, כדי לקבל חתיכות מספיק קטנות שיוכל לסחוב אותם הביתה ולהכניס אותם לאח. שלא נדבר על הכיף העילאי של התנאת מכונית בעזרת מנואלה שצריך לסובב בכח ביום חמסין,ולא באיזה רבע סיבוב שיגרתי ומשעמם של מפתח הצתה. ואגב, אין לי מושג אם שייקספיר נהנה מהכתיבה עם נוצות ומריח הדיו או שהיה מעדיף איזה פיילוט פשוט וטוב או בכלל להקליד במאבד תמלילים. אם את/ה אוהבת לדפדף בספרים חדשים, את/ה עדיין יכול לעשות את זה בחנויות. כך גם לגבי דיסקים. אני אישית אף פעם לא התלהבתי מהקטע הזה של לעמוד בחנות עם אוזניות ולהקפיץ מרצועה לרצועה, תמיד היתה לי הרגשה שכשהמוכר מסתכל אלי, מתרוצץ לו בראש משהו בסגנון, יאללה, שיחליט כבר ויסתלק מהעמדה, מה הוא בא לכאן לשמוע את כל האלבום בחינם? ואגב, אין לי שום דבר נגד נוסטלגיה, אבל זה שאתה לא נהנה ממוזיקה לא נראה לי כל כך קשור לאינטרנט.

 

[e-magine]

מאבד = מעבד

 

[מתאוששת]

האמת שאף פעם לא הבנתי למה

דברים צריכים לבוא אחד על חשבון השני. אני מאד אוהבת לבקר בחנויות ספרים ודיסקים ולבלות בהן כמה שיותר. נעים לי לדפדף ולהרגיש את הנייר. למשל קניתי מילון אנגלי עברי ואני לא משתמשת במילון ברשת בדיוק בגלל שאני אוהבת את תחושת הדפדוף. זה לא מפריע לי לבלות הרבה גם באינטרנט ולהנות ממה שהרשת מציעה. למשל מאז שיש לי אינטרנט מהיר אני לא קונה עתונים וקוראת חדשות רק באינטרנט. מרגיש לי שהאינטרנט בעצם גורם לנו להתרכז כמעט רק בחוש הראיה וישנה הזנחה של שאר החושים ולי זה חסר לפעמים. זה לא שמאבדים את החוויה, אלא שזו חוויה אחרת. אני זקוקה מאד גם לעולם המוחשי. נורית

 

[סרפד]

../images/Emo6.gif באמת מזל...

ששייקספיר לא כתב את כתביו במאבד תמלילים

.

 

[חוט השני]

בסופו של דבר, העניין הוא התכלית. הטכנולוגיות באו להקל עלינו (ויש שיאמרו- להחליף אותנו) וככל שאנחנו מתפתחים ומתאימים עצמנו לאותה טכנולוגיה, באה טכנולוגיה אחרת שמומלץ לנו להתאים עצמנו אליה בכדי לא "לפגר" אחר כולם. זה נכון לדברים הקטנים כמו משחקים שיוצאים עם שכלולים מרובים ככל שהמחשבים נהיים מהירים וחזקים יותר ועד לדברים הגדולים. אם אנחנו רוצים בנוחות, פיסית ופיננסית, אנחנו גם נרצה הכל מיידית ובחינם אם אפשר. מעבר לאינטרנט, אנחנו פועלים בשיטה הזו. קונים מה שנחוץ וחוסכים יותר כסף מבעבר, הולכים לטיולים זולים יותר יחסית. כמו שלא פעם אמרו, כל אדם ומה שחשוב לו, וכך הוא יפעל. על מה אני רוצה להוציא, מה יגרום להנאה ואני לעולם לא אוותר עליו, על מה אני כן אוותר, מה אדחה ומה במיידית. וזה נכון לגבי כל ההיבטים של החיים. אני.

 

[סרפד]

אבל נלווות לזה כל נבואות הזעם

חוץ מהבולשיט על זה שהאינטליגנציה המלאכותית תהיה השלב הבא באבולוציה, וההשפעות המדאיגות באמת שיש לטכנולוגיה, יש גם את מי שמשרטטים את אנשי העתיד כעדר פרות שמנות ונבערות מדעת המעלות גרה באחו כל היום (לי אישית אין התנגדות). לכאורה, מכיוון שהאדם יוכל לספק את צרכיו בקלות ובמהירות לא יהיה לו כל צורך להתאמץ, ללמוד, לעבוד, לחשוב, להמציא, ונעסוק מהבוקר עד הלילה רק בהנאותינו וסיפוק צרכינו המידיים, באהבהבים וריקודים. בכלל לא רע, לטעמי, אלא שנראה שהדברים הולכים בכיוון ההפוך בדיוק - ככל שיש לנו יותר שפע ויותר פנאי ויותר אמצעים, כך יותר אנשים לומדים יותר, יוצרים יותר, חוקרים יותר, מתעמקים יותר וממציאים יותר. יש הטוענים שאנחנו מאושרים פחות, יש יותר התאבדויות, יותר אנשים סובלים מתחושות של חוסר משמעות וחוסר תכלית, אבל אני לא בטוחה שהדורות הקודמים היו מאושרים יותר, ובכל מקרה זה גם עניין של אידאולוגיה וחברה ואני לא בטוחה שהקדמה הטכנולוגית באמת מכתיבה את האידאולוגיה ומבנה החברה או שהיא אפשרית רק במסגרת אידאולוגית וחברתית אחת מסוימת (אינדיבידואליסטית, שכלתנית, יחסותית, חומרנית, תכליתית). מה שנכון זה שאנחנו רוצים יותר ולא מוכנים לוותר בקלות ולהסתפק ב"חלקנו". למשל, אפילו רק לפני שנים מספר, לו הייתי במצבי הכלכלי הנוכחי לא הייתי יכולה להקשיב למוסיקה שאני רוצה, אבל לא היה עולה על דעתי לגנוב דיסקים או משהו כזה, גם אם הייתי נאלצת להקשיב כל השנה רק לשרית חדד וסאבלימינל (או יותר סביר, לכבות את הרדיו לגמרי). אבל היום כלל לא עולה דעתי להמנע מהורדות ברשת, ויתר על כן, אם יקחו את זה ממני אני אחוש שנעשה לי עוול נוראי שאין להשלים עמו ומי יודע מה תהיה התגובה שלי. .

 

[סרפד]

אני מזדהה

היתה תקופה בה לא היתה לי מכונת כביסה ולכבס ביד היה... חויה חד פעמית. אני מקווה. המצעים ספוגי המים המסרבים להתרומם אל החבל, הסוודרים המסרבים להשטף מן הסבון, מכנסי הג'ינס המסרבים להסחט, כאבי הגב והמפרקים הנפוחים המסרבים להניח לי לישון למרות התשישות. אני יכולה רק לדמיין את ההקלה שחשה סבתא שלי, שכבסה למשפחה בת 7-8 נפשות, עם המעבר מכביסה ביד ל"מכונת" הכביסה עם המנואלה... והמחרשה הרתומה לשור של סבא שלי, איזו קלות ויעילות לעומת המחרשות של השכנים, הרתומות לילדים. והנסיעות לעיר הסמוכה שארכו יומיים. וכאבי המחזור והראש והשיניים והשגרון בלא משככי כאבים, וניתוחי השקדים בלי הרדמה. אח, היו זמנים. וגם אני ממש לא מתלהבת מהחיטוט בחנויות תחת עינם הבוחנת, חסרת הסבלנות, של המוכרים. .

 

[חוט השני]

דרך אגב (לא קשור לפורום)

בקשר למשפט האחרון שלך, אני לא אישה (מהבחינה הסטריאוטיפית) שהולכת ברחוב ומחפשת מה לקנות מבחינת ביגוד. אני בדרך כלל קונה רק שאני צריכה כי זה לא מעניין אותי. כשאני כן אכנס לחנות בגדים, אם אני אומרת למוכרת "אפשר בבקשה", ובמקום לעזור ולעזוב אותי בכדי שאבחר לבד, היא באה ולא עוזבת אותי גם בנושא של איך אני נראית למרות שכלל לא התענינתי בדעתה ובקיצור היא מדברת הרבה יותר עם מילים שאמורות לעודד אותי לקנות ורק דוחות אותי, קרוב לוודאי שלא אקנה שם. אני לא צריכה יותר מדי דיבורי עידוד כאילו שאני החברה הכי טובה שלה מאנשים שכלל לא מכירה כשאני עושה את הקניות שלי. זה עוד דרך של עיניים בוחנות שאני ממש לא סובלת. וזהו

 

[סרפד]

תארי לעצמך חנות בגדים וירטואלית

בה תוכלי להזין את המערכת במימדי גופך ובתמונות שלך, כך שהיא תיצור הדמיה תלת מימדית של גופך ותוכלי באמצעות ההדמיה הזו לראות איך תיראי בכל בגד במלאי. אולי לא מושלם, אבל לא יותר טוב מהמוכרות הנידג'סיות שנדבקות ולא מרפות? (אחרת בעל העסק יפטר אותן, אז את מרגישה גם אחראית לפרנסתן..). בנוסף, מערכת כזו תוכל להיות משותפת למספר גדול של חנויות בלא תלות במרחק גיאוגרפי, כך שיהיה מבחר הרבה יותר גדול ואם היא שייכת לצד שלישי אז גם אפשרות להשוואת מחירים. אני אישית קונה בגדים בעיקר בשווקים כי הם זולים. שם אמנם אין בד"כ אפשרות למדוד, אבל המוכרים גם לא יטריחו את עצמם "לעזור" לך תמורת ה- 10 ש"ח שאולי תוציאי ואולי לא, וזה כבר מפצה על הכל. כמובן כל עוד הם לא חוטפים התמוטטות עצבים דווקא בתור שלך, כי המוכרים באמת נהיו מסכנים עם המיתון. פעם הורדתי מהקולבים שני פריטים שרציתי לקנות ולפני שהספקתי לשלם המוכר התנפל עלי בזעקות חימה ושבר. זה היה בסוף היום ומסתבר שלפני היתה לקוחה שהורידה המון בגדים מהקולבים ובסוף לא קנתה כלום וכתוצאה מכך הוא פתח תסמונת פוסט טראומתית. הוא צרח עלי שאין לו כוח לסדר כל הזמן בגדים שהוא מוכר ב- 5 ש"ח ושבעל הבית יפטר אותו (כאילו אני לא יודעת שהוא בעל הבית ושבמקום פדיון יומי סביר יש לו רק הצטברות של חובות) ועוד ועוד. ועוד. לא עזר שהסברתי לו שאני רוצה לקנות את הסמרטוטים, הוא לא היה במצב שאפשר לו להפנים מידע מבחוץ, המוכרים מסביב נחלצו לעזרה וניסו להרגיע אותו ולהסביר לי שזה בגלל המצב הקשה וכו', אבל הוא לא נרגע. נאלצתי ממש להתחנן שיקח את הכסף. אז לא עדיף רובוט? .

 

[e-magine]

הבעיה היא שבחנות וירטואלית

אני כבר מעדיף ללכת עם הגוף הוירטואלי שלי.

 

[סרפד]

גוף וירטואלי ../images/Emo13.gif

גוף וירטואלי יהיה לך אם יהיו הטכנולוגיות לדמות חישה, באמצעות חיבור למרכזי חישה או חישנים וקולטנים. לזה אני קוראת מציאות מדומה! ולא לאינטרנט של ימינו. באמת הזנחתי את הנושא הרבה זמן. לפני כמה חודשים התכוונתי לענות להודעה של הניבלונגים בנושא, אבל התשובה הצפויה היתה יוצאת כל כך ארוכה שהתייאשתי עוד לפני שהתחלתי. אייקון של נשיקה זה לא "נשיקה וירטואלית", זה סתם סמל של נשיקה, בדיוק כמו המילה "נשיקות" שמשתמשים בה במכתבים מזה מאות בשנים - אין שום הבדל בין הדברים. ו"חנות וירטואלית" זה סתם קטלוג משוכלל עם אפשרות הזמנה אוטומטית. מציאות מדומה באמת זה לא כשאתה רואה על הצג סמל של חיבוק וכאילו זה חיבוק "מדומה" כי זה לא חיבוק אמיתי, הרי זה סתם שימוש בסמלים (במובן הזה כל המציאות שלנו מדומה, אבל הרי לא לזה התכוונתם). מציאות מדומה זה בדיוק להיפך - זה כשאתה חש בחיבוק באותה מידת אמיתיות ושכנוע שתחוש בחיבוק פיזי, בזמן שאין שם, למעשה, שום גוף פיזי שמחבק אותך. זה חיבוק מדומה באמת! ולגבי חנויות וירטואליות - כל אחד והעדפותיו. אני גם בטלנית וגם מעדיפה קנייה ללא מגע יד מוכר, בעיקר מהטיפוס הנידג'סי או העצבני. להסחב לחנות, להתחיל להוריד וללבוש בגדים, להתעסק בתסביכים של המוכרים, ממש לא בשבילי. .

 

[סרפד]

עוד קצת

למה שמשעמם לי. נניח שיש לנו מציאות מדומה מד"בית אמיתית כזו. כלומר, אנחנו מתחברים למערכת ומוצאים עצמנו לא מול צג מחשב, אלא בעולם תלת מימדי שבחרנו בו, אולי אפילו עיצבנו אותו אישית אם אנחנו webmasters, אותו אנו חשים, לכאורה, בכל חושינו. בעולם הזה אנחנו חשים במשקל, בשיווי משקל, בתנועה, בחום, קור, ריח וכו'. אנחנו פוגשים "אנשים" שונים שמרגישים אמיתיים לגמרי - אנחנו רואים אותם, שומעים אותם, מריחים אותם, יכולים לגעת בהם ולחוש במשקלם, לרקוד איתם, לבעוט בהם (והם ירגישו!) ולעשות עוד כל מיני דברים. וכמובן, גם הם יכולים לחוש אותנו. אלא שהגופים בהם הם ואנחנו "מסתובבים" ב"מרחבים" המדומים לא דומים בהכרח לגופים הפיזיים שלנו. כל אחד בוחר או מעצב את גופו על פי טעמו ומצב רוחו (ובהמשך לכך יש כמובן חנויות בגדים וירטואליים לגופים הוירטואליים, מהן בגדי מעצבים לעשירים שבינינו ומהם קונפקציית קיץ הודית, מעילי פלסטיק סיניים, תחתונים מבית ג'אלה וחזיות מתורכיה בשביל סרפד). 1. האם הגוף הוירטואלי שנבחר על פי טעמנו והלך רוחנו ושאיפותינו פחות אמיתי מהגוף הפיזי שנולדנו איתו, שמרבית תכונותיו נקבעו ע"י קוד גנטי עיוור וחסר מודעות? (האם העובדות שהגובה שלי הוא כזה וכזה וצבע עיני כזה ולא אחר ואני קצרת רואי הן יותר מהותיות לי מאשר הצבעים והצורות והמגבלות שאני הייתי בוחרת?) 2. האם הקשרים שיווצרו במציאות המדומה הזו יהיו שקריים יותר או שקריים פחות מהקשרים שנוצרים בעולם האמיתי? ועוד שאלה, קצת מוזרה: בשאלות הקודמות התכוונתי שמאחרי כל גוף מדומה יש נפש אמיתית. מה קורה אם יש גם אנשים מדומים, כלומר תוכנה שמחקה התנהגות אנושית. נאמר שאנחנו יכולים לעצב את תכונותיה על פי רצוננו כך שתהיה החבר או בן הזוג האידאלי. האם אפשר לקרוא למה שנחוש אהבה? (רמז: פיגמליון). .

 

[עכבר כתום]

אישית אני מעדיף כתיבה בעט על נייר

מבחינתי מעבד התמלילים מיצה את עצמו ברמה של notepad או מכסימום קיוטקסט. מעבר לשם הכל כבר נראה לי ג'מבו ממבו של אופציות ותחכומים שאין בהם צורך. כתבתי תסריטים ארוכים והרבה מאוד סיפורת ומאמרים על מעבדי טקסט פשוטים. אישית אף פעם לא הבנתי בשביל מה צריך תוכנות ששוקלות עשקות מגה רק בשביל לערוך טקסט. אבל כבר דיברתי על זה פעם שאם עולם המחשבים היה תלוי באנשים כמוני היינו עד היום חובדים במערכות הפעלה מבוססות טקסט

עכבר

 

[סרפד]

אז מה אנחנו?

פרימיטיבים או פריקים של שליטה? אם אני רוצה לעצב את הטקסט אני משתמשת בעורך HTML. אם אני רוצה טבלה, אני חוטפת קריזה על האופציות במעבד, כבר מעדיפה לשרטט ידנית. כל האופיס נמחק עם פרמוט המחשב בעקבות וירוס ולא טרחתי להוריד תוכנות חדשות, לא חשתי בכלל בחסרונן. PHP כמעט הצלחתי לשכנע את עצמי ללמוד בכל זאת. עוד קצת ואני אצליח לגשת לזה. אבל צריך בשביל זה מה זה עבודה על שינוי גישה. בכל מקרה, בפרונטפייג' אני בחיים לא אגע. בלי נדר. .

 

[וונוס ממילו]

עכבר יקר כל כך לא ידעתי שאתה כבר

מנהל פורום נפגעי ונפגעות אז בהזדמנות זותי רוצה לברך אותך על הניהול ומקווה שאזכור להציץ לשם משהו לגבי כתיבה ביד פעם נורא אהבתי לכתוב ביד פיילוט על נייר והיה לי כתב יפה מאד ומסודר עכשיו אני מתקשה לכתוב והכתב שלי יוצא ממש מכוער כל כך התרגלתי למקלדת...

 

[אבי יחיאל]

למי שזוכר...

בסרט בחזרה לעתיד מייקל גיי פוקס חוזר לעבר ושם הוא מספר שבעתיד יהיו מכוניות ואנשים התפלאו שבטח אף אחד יותר לא יצטרך ללכת ברגל ושאף אחד לא ושיותר לא יצטרכו סוסים ואז הוא ענה להם שאנשים כן ילכו ברגל מבחירה סתם אפילו בשביל לטייל

 

[סרפד]

בקשר לספרים

הנושא כבר עלה פה פעם ומסתבר שאנשים ממש נרתעים מקריאת ספר מצג המחשב, כך שאני לא בטוחה שלספר הנייר יהיה תחליף בקרוב. אולי אנשים פשוט יפסיקו לקרוא ספרים. זה באמת די מוזר. אני מנסה לקרוא עכשיו סיפור מתח בהמשכים באינטרנט ואני לא מצליחה לעבור את השורה הראשונה, למרות שאין לי בעיה לקרוא מן הצג מאמרים למשל. יש משהו בטקסט עלילתי שמרתיע מראש מקריאה במחשב. .

 

[וונוס ממילו]

סרפד בסוגריים בנושא אחר לגמרי

יש לי כבוד כמובן לחתימה שלך לסיומת הזאת אבל רציתי להעיר שסיומת כל כך ארוכה די מפריעה בעין למרות שאפשר להתגבר על זה אבל באיזה שהוא מקום זה מבלבל את העין שוב ושוב כל פעם חושבת שזה קשור לנושא שעליו את כותבת ופתאום רואה שזה החתימה בלבד כלומר הסיומת הקבועה