לאן ניסע השנה?
Morrison Hotel– the doors
המשפחה הישראלית הממוצעת וחג הפסח המתקרב אנחנו משפחה ישראלית ממוצעת. לא פחות ולא יותר... אמא (הידועה בכינויה מאמי), אבא (הולדן...), אליק הקטן (הידוע גם כ-genius הקטן, וכן כ- holden junior) וכלבה קטנה (העונה לשם פרילי, כשמתחשק לה לענות...) כבכל שנה, תכננו את חופשת הפסח המתקרבת. אמא אמרה – "השנה הולכים להורים שלי בצפון... בשנה שעברה היינו אצלכם" (מוזר, בחגים, אני הופך להיות "הם"...

אליק הקטן אמר "דאדא" (שפירושו... תעשו מה שאתם רוצים... אני ממילא לא קובע כאן דבר

פרילי אמרה "האו האו" (ושמא "הב הב"...) ואני שלפתי כהרגלי את דף החשבון האחרון שהגיע מהבנק (זה רק אני, או שבכל שנה נוסף עוד אפס לטור החובה...

... ופסקתי: "הטיול היחידי שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו הוא לסלון... אבל אני מוכן להציע כמה אפשרויות למלונות ראויים לחג..." " מה למשל?" שאלה הרעיה המסורה... "אז ככה"...
חופשה עולמית... כל מה שצריך הוא מערכת, כמה תקליטים וזוג אזניים מתפקדות...
Memory motel – rolling stones מלון משובח. (שבע דקות גן עדן

הבעלים הם אוסף מופרעים ומסוממים, אבל השירות חמישה כוכבים... יש פסנתר משובח בלובי, נוף BLACK AND BLUE מקיף אותך מכל עבר, בקיצור תענוג. החיסרון, זו רק אכסניה (רצועה אחת באלבום...) קטנה ובודדת. והזכרונות כואבים... וחוץ מזה, כבר ביקרנו שם עשרות פעמים...
Hotel California – the eagles או, זה מלון אגדי של ממש. אבל גם כאן הסמים חוגגים...



וכאן היינו כבר מאות פעמים... הגיע הזמן קצת לגוון ויש עוד כמה אכסניות ראויות:
מלון הלבבות השבורים – אלביס (המלון לא עמד יפה בפגעי הזמן... על סף סגירה)
Grand hotel – procol – harum (לא רע, אבל האכסניה הראשונה שלהם טובה יותר...) אז לאן ניסע???
Morrison Hotel– the doors
– המלון הנכון לחג...
קצת רקע ומיקום: המלון הוקם ב-1970. הוא נמצא בסביבת רוק אפלה, הטבולה באוירת בלוז. מנהל המלון (ועל שמו קרויה גם האכסניה...) הוא האדון ג'ים מוריסון... האדון מוריסון הוא איש מוזר. בחור צעיר למדי, יפה תואר, אפל ומסתורי. נדמה שהוא מהפנט את כל מי שבא במגע עימו... במיוחד נראה כי בנות המין היפה (ובעיקר הצעירות שבהן) מרותקות לקולו. יותר מכל הוא נראה לי מתאים לשמש כ'חלילן מהמלין' בגירסה המסוממת... סגן המנהל - Ray Manzarek, בחור ממושקף ומוזר למראה. הוא מנגן כל היום על הפסנתר שבלובי (ובעצם על כל מה שיש לו קלידים). האיש וירטואוז. כשהאדון ג'ים לא מרים את קולו – הוא הופך למנהל האמיתי של המלון... שני העובדים הבכירים הם: Robby Krieger – שמנגן על גיטרה. John Densmore – על התופים. המלון הזה הוא לא האכסנייה הראשונה של החבורה הנ"ל... לפני כן הם הספיקו ליצור כמה וכמה אלבומי (סליחה, מלונות כמובן) מופת, ובהם the doors, strange days, waiting for the sun ו – the soft parade... כולם ראויים להשקעה הכספית הפעוטה שתיתן לכם 'טריפ' שלא תשכחו...
אז מה מציעים לכם במלון מוריסון? (מלבד המיטות...) ROADHOUSE BLUES – כניסה דרמטית. Riff גיטרה בלוז שזורק אותך ישר ל-bluesland... ה-jam הזה נשמע כ"כ חד (צל"ש העובד המצטיין בשיר הזה לרובי), ולתוכו נכנס master jim, שנשמע מחוספס מתמיד. Waiting For The Sun – המלון מציע ארוחת בוקר של תענוג במיטה... מעדן המלכים הזה מוגש באוירה 'חללית' משהו. בית שמסביר בדיוק למה הסולואים של מוריסון נחשבים למהפנטים, כשעל רקע קולו (המדקלם כמעט) יש נגיעות קלות שנשמעות כצווחת גיטרה ענוגה ממאדים (צריך לשמוע כדי להבין...) ובפזמון מוריסון שר waiting, waiting, waiting ואתם תשירו 'שלא יגמר לעולם'... You Make Me Real – הפסנתר המשובח נותן riff משל עצמו (יש דבר כזה riff לפסנתרים??? אם לא, אז אין מילה אחרת למה שמנזרק עושה כאן...). מוגש מטובל בג'ים צועק כמה משפטי רוק'נרול ברקע. יכול היה להיות מוגש בשקט גם באכסניה של ג'רי לי לואיס, למשל...

Peace Frog – שיר המחאה הזה מתחיל על גבול הדיסקו. ליתר דיוק כדיסקו של קרקור צפרדעים... (לא לדאוג, המלון מגיש רק צפרדעים מבושלות היטב, שעושות נעים בבטן. כשר למהדרין, גם אם לא במובן ההלכתי של המילה

Blue Sunday – בלדה לאוהבים ביום ראשון? שיהיה... Ship Of Fools – רוק'נרול בייבי... פשוט ולעניין – זה כל הסיפור. Hanging up and hanging down Land Ho – עוד רוק'נרול? למה לא? הפעם תקבלו סיור ורכיבה בדהירה על סוסים (כך לי זה נשמע...) The Spy – למבוגרים בלבד. בלוז אפל במיוחד... מוקרן רק בשעות הלילה המאוחרות...(ולא, ג'ים לא מתפשט הפעם, למרות שהקצב האיטי והאוירה מתאימים בדיוק. מי יודע, אולי אתם תתפשטו?...

Queen Of The Highway – בבר המלון ישמחו לנגן לכם ממיטב שירי הברים לפסנתר המלווה זמר (ושמא זמר מלווה פסנתר...). שיר באוירה נינוחה... מצוין עם המשקה האחרון לפני השינה

Indian Summer – קצת נרות קטורת ואוירה של שקט... Maggie M'gill - עוד בלוז-רוק לא הרג עדיין אף-אחד...
השורה התחתונה: במלון הזה אולי אין חדרים הידועים כחמישה כוכבים (אין כאן את להיטי הענק של הלהקה...), אבל ארבעת הכוכבים (ג'ים והחבר'ה) נותנים תרומה הולמת לכספכם...
והמשפחה הישראלית הממוצעת??? נסעה לצפון להורים שלה. אלא מה?
