לאן היגענו?

[כל שנה בדצמבר]

לאן היגענו?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3578228,00.html

 

[2 אוניות בלילה]

הגענו למקום של התשלום

תשלום על כל הקיצוצים במערכת החינוך תשלום על רשויות לא מתפקדות בגלל קיצוצים נוספים תשלום על הורים שלא יודעים לחנך תשלום על החלשת המורים ובתי הספר תשלום על טלויזיה אלימה ובוטה מידי תשלום על זה שלילדים היום אין תמימות זה התחיל לפני שנים מועטות אבל עכשיו כולם שמים לב סוף סןף... בוטא אני יודעת אבל נמאס לי

 

[כל שנה בדצמבר]

מסכימה איתך.

 

[תפו ופוזה]

2 אוניות בלילה- את כל כך צודקת לצערי!../images/Emo2.gif

 

[7יעלה]

מפחיד !!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[פנה קוטה]

אני לא חושבת ש"הגענו" לאף מקום

מי שהגיעה זו אותה ילדה שמתוך איזה הבזק של חוסר יכולת להחליט החלטות נבונות עשתה את מה שעשתה. למה היא עשתה את זה? בטח יש המון סיבות. החל באישיותה וכלה בחינוך שקיבלה וערכים שספגה. לא חושבת שצריך להאשים את כל העולם בזה. בטח לא את משרד החינוך ואת רשימת התכניות בטלויזיה.

 

[כל שנה בדצמבר]

אני חושבת שיש לנו מקום להאשים את עצמנו

כשנערה בוחרת בחטיפה כאמצעי להשגת הכסף שחייבים (או לא חייבים)לה. היא הרי היתה יכולה להציק לאם ולהטריד אותה בהרבה דרכים אחרות. ואת הערכים שהיא סופגת בבית - מנחילים ההורים שלה וגם הם קיבלו את זה ממקום כל שהוא ובלי לגלוש להבדלי תרבויות - אנחנו כחברה לא יכולים כל הזמן להאשים את האחרים. וכן, לכל אחד ואחת מאיתנו כהורים יש אחריות על האופן בו גדלים ילדים - גם אם ילדים של אחרים. המתירנות שלנו, הבחירות שלנו - כחברה , כקבוצת אנשים, כמחנכים וכמורי דרך.

 

[פנה קוטה]

אי אפשר לעשות הכללות

כמובן שאנחנו ההורים אחראים להקנות לילדינו ערכים ואמות מידה מוסריות ולהבדיל בין טוב ורע ומותר ואסור. אני מתנגדת לאמירה של "אנחנו" כי גם אם זה לא נעים כל כך או לא פוליטקלי קורקט, יש אנשים שמלמדים את הילדים שלהם דברים שכבר לא ממש מקובלים ובאים מכל מיני מקומות שבהם המנהגים הם אחרים. "אנחנו" כחברה או "אנחנו" כאנשי חינוך לא יכולים לעשות כלום כנגד חינוך מהבית. אני אחראית על חינוך של ילדים אחרים? איך בדיוק? כל אחד עושה בבית שלו כראות עיניו ואין לי או לך או לכל אחד אחר את הרשות להתערב אלא אם כן נעשית עבירה על החוק או התעללות חס וחלילה. מה זאת אומרת לא יכולים להאשים אחרים? אם ילדים מחליטים להזמין מונית, לעלות עליה, לשדוד את הנהג ואף לרצוח אותו, אני צריכה להסתכל איפה אני טעיתי? למה? אלה הילדים שלי? איפה האחריות שלי בתוך הסיפור הזה?

 

[כל שנה בדצמבר]

האחריות האישית שלך היא לא על הילדים שרצחו

את נהג המונית, האחריות האישית שלנו זה ללמד את הילדים איך להתנהג בחברה שבה אנחנו חיים גם אם באנו עם הבדלי מנטליות מחברה קודמת בה גרנו. וגם במקרה של רוצחי דרק רוט, זה לא מקרה של ילד פרטי שהוריו רוצחים מלידה נכון? אז מהיכן הם שאבו את הרעיון? ממשהו שהם ראו בסרטים? מאינטרנט חופשי לכל סוג של מידע?אני לא יודעת מהיכן הם שאבו את הרעיון כמו שאני לא יודעת מהיכן הנערה שחטפה את הילד שאבה את הרעיון אבל מה שאני אומרת שהענישה בחברה שלנו על ידי בתי המשפט אינה מרתיעה מספיק, אין מגנים מעשי סחיטה/אונס/קבלת שוחד/חטיפה וכדומה בצורה שתבייש לעד את עושי הדברים הללו ותגרום לאנשים אחרים לחשוב שזה מזעזע ומעוות לרצוח נהג מונית או לחטוף ילד שאמא שלו חייבת כסף. וכן, לקבל את האחר והשונה והעולה החדש - זו האחריות שלנו. אני לא אומרת לחבק ולנשק כל עולה חדש כשהוא נוחת על הקרקע ואני לא אומרת שכל ראש ממשלה שהיה פה או שר חינוך סלל דרך ראויה והיווה דוגמא ומופת. אבל להסתגר בחויה האישית של כל אחד ואחד מאיתנו ולהאשים את האחרים - זה הסרת האחריות שלנו כחברה . וכן, יש דברים שגם אני מצטדקת ומצקצקת בלשוני, יש דברים שאני כועסת על גורמים אחרים (מישהו אמר בית ספר ולא קיבל?)ובכל זאת, להגיד שאצלי הכל מושלם וטוב ורק האחרים מחנכים גרוע , לא הייתי אומרת. ואין לי טענה כלפייך, אני חושבת רק שצריך להרחיב את האופקים שלנו מעבר למה שקורה בבית שלנו.

 

[פנה קוטה]

בסך הכל דעתי היא כדעתך

אל תשכחי שלילד עצמו יש משקל רב בהחלטות שלו. לא כל דבר מתפרש אותו דבר אצל כל אחד. יש הרבה ילדים שרואים בטלויזיה או בנט או לא יודעת איפה כל מיני דברים אבל לא מיישמים אותם כי הם יודעים לאמוד את הדברים ולשקול אותם בצורה הנכונה. לא כל דבר קשור לחינוך או לדוגמאות מהבית. בית הספר כבר מזמן הפסיק להפליא אותי. אני יודעת בוודאות מוחלטת שבית הספר לא בא להקנות ערכים או לחנך. בית הספר מקנה ידע וזהו. כל היתר זה ההורים, הסביבה, האופי, וכו'. האופקים שלנו בהחלט רחבים, במיוחד שאנו יושבים בסלון מול הטלויזה ומנידים את הראש. הבן שלי (שדרך אגב התשחרר אתמול) נלחם במלחמת לבנון האחרונה ואף שרת בעזה זמן לא מועט ואני חייבת להגיד לך שפחדתי יותר ממה שהמפקדים שלו יחליטו ולא מנמהרות כל שהיא שלו. עליו אני סומכת. איבדתי מזמן את התמימות הזאת ואת האמונה שלי ב"מוסדות" למיניהם. אם אין אני לי - מי לי , באבואה מי לי.

 

[כל שנה בדצמבר]

צודקת. ומזל טוב על השחרור והתחלת

הדרך החדשה לבן שלך.