בכל שיטה יש יתרונות ויש מגבלות
נכון שבעבר היה הרבה מאד בלגן וריקודים כפולים ובהסדר החדש נמנע מצב של מספר ריקודים לאותו הלחן, אך כמובן שיש חסרונות אחרים ואני, מה לעשות, רואה אותם (כנראה שגם ניל, דני ואחרים רואים/מרגישים בכך). וכשאני רואה משהו לא תקין אני לא מסתיר מתחת לשטיח, אז בבקשה לא לבוא אלי בטענות שאני "מלכלך" את ריקודי העם, שאני "מזלזל" ביוצרים וכו´. ובכן: שיטת ה"תפסתי" ראשון את הלחן ו"רשמתי אותו על שמי" מזכירה לי קצת את מה שקרה בפריימריס בליכוד (להבדיל). בשיטה שלנו הנהוגה כיום בארגון, אנשים רושמים על שמם לחנים בבחינת "תפוס כפי כיכולתך" ואם השיטה אינה מאפשרת לך "לתפוס" יותר משני לחנים (או מספר ידוע אחר - אינני זוכר) הרי הראש היהודי ממציא פטנטים ורושם את השיר על שם חבר טוב המוכן לנדב את שמו. לאחר מכן נוצר "סחר זכויות": אם לא הצלחתי לחבר ריקוד לשיר שתפסתי אני יכול להעביר/להחליף/למכור את זכותי זו למישהו אחר שיש לו זכות אחרת שלא מומשה. בכלל מעניין אותי איך צוות יוצר ריקוד? מה, הם מתאספים ביחד בדיוק כאשר לכולם (כמה הם?) יש בדיוק באותו הרגע "רגשות עזים למשמע המוסיקה" ו"רוח היצירה" שורה עליהם? סתם תהייתי.