לאהובי... חלק א'.

[יעלבל]

לאהובי... חלק א'.

בן יקר ואהוב שלי, לפני 14 שנים ו- 10 ימים נתתי לך חיים. כשחבל הטבור נותק בנינו לא ידעתי ולא חשבתי לרגע לאן יובילו אותנו החיים. לא היה לי זמן לחשוב... הייתי תחת הפחד הנוראי שאולי שוב אסבול מדכאון שלאחר הלידה שאני בטוחה שהיה לי לאחר הולדת אחותך, אימי חלתה אז בסרטן ופחדתי שלא יהיה מי שיושיט לי יד חמה ואוהבת כשאזדקק לה....הפחד והדאגה היו נוראיים ופשוט תפקדתי כמו רובוט...היום אתם קוראים לזה "טיקטוק של העניינים" אז כן בן, אז טקטקתי את הכל כמו רובוט.... אתמול אחה"צ הרגשתי ששוב נותק חבל הטבור בנינו....ולהבדיל מלפני 14 שנה – זולגות לי הדמעות משמחה, מאושר ומגאוה שכן בן, מעתה ואילך אני יודעת שבגרת, שציידנו אותך בהמון כלים, בהבנה, ביכולת לנתח דברים, בראיה חיובית של החיים, באומץ ובעיקר בהמון המון אהבה.... לפני חודשיים זרקת לנו בארוחת הערב אתגר. אמרת לנו שאתה רוצה לנסוע עם הקבוצה למחנה אימונים בגרמניה. לי נתקעה החביתה בגרון ואבא... לא אמר מילה... קם מהכסא, הביא את פנקס הצ'קים ושאל אותך – מה הסכום שצריך למלא?... לא אכחיש שכמעט הרגתי את אבא אחר כך, אבל הוא היה כל כך נחרץ שאמרתי לעצמי - "עדיף שאשתוק ואשחה עם הזרם" מתוך ידיעה שאתה תיסוג ותוותר על הרעיון. לאט לאט וביסודיות זרמנו עם הרעיון... התחלת לרקום רעיונות סביב הנסיעה...ביקשת מאבא שאחרי שבוע של מחנה האימונים יצטרף אליך לנסיעת כיף... שתיסעו לבלות...ואתה יודע שלאבא לא צריך להגיד יותר מזה...רק צריך להגיד לו אבא בוא איתי והוא כבר יגיע... ושילמנו, השלמנו ציוד שעולה ים של כסף, בנינו מסלול לטיול המשך, קראנו חומר על המקומות שתיסע אליהם וביקשתי שלא תגיד לאיש שאתה נוסע....כבר זממתי לשאול את הצוות בבה"ס איך אתה מתנהג... וככל שהתקרב מועד הנסיעה כך עלה המתח. חזרת לטקטק ב-ע-נ-ק... ראיתי את חברנו ה-OCD מתחיל לנגוס חלקות טובות...דברים ששכחתי מהם "באו לבקר"...וכך אני מתייחסת לכך בן...באו לבקר ואני בטוחה שיעזבו במהרה ...התחלת לשאול אותי כל רגע – "אמא מה השעה?"...בעבר הרחוק זה היה הסימן של אבא ושלי עד כמה ה- OCD שלך משתפר או לא...היית חייב לבדוק את נוכחותנו בבית והיית צועק מכל פינה בבית ,אמא...מה השעה?". אני חייבת לומר שכששמעתי את זה עכשיו בפעם הראשונה – הנשמה פרחה לי ותוך שניה הודעתי לאבא שאתה לא נוסע.... טקטוק הרגלים שרגל ימין נוגעת בקרסול שמאל ואח"כ ההפך – הטקטוק שבגללו בעבר היית על הרצפה מליון פעם חזר בגדול...אבל הפעם התפלאתי נורא שאתה לא נופל??? איך זה?... העניים...אוי העניים...איך הן לא כואבות לך? שעות נוספות שהן עובדות - ימינה, שמאלה, סלטה לפנים ופעמיים סלטה לאחור – זה הקצב נכון? הטיקים לא הטרידו אותי כלל. הפחיד אותי ה-OCD ובערב שביקשת ל"תפוס איתי שיחה" וביקשת להתחיל לקחת את הכדורים פעם נוספת – נשברתי.....לא בן...רק לא זה....אנחנו כבר עוד מעט שנה ללא התרופות....בוא נוותר... אבל הייתי 10 – תודה בכך...אמרתי לך תן לי יום לחשוב ואחזיר לך תשובה.... הלכתי להרוג את אבא פעם נוספת (מסכן אבא...הרגתי והחייתי אותו מליון פעם בתקופה האחרונה)....ואתה יודע מה קרה?....אבא גילה סדקים... נבהל.... אמר לי את יודעת מה – "בואי באמת נוריד אותו מהרעיון".... וזה בדיוק מה שהייתי צריכה....אתה יודע שזה הדלק שלי...מקור האנרגיה שלי.... 30 שניות היינו שותפים לרעיון ואז אמרתי לו – "מה פתאום....הולכים באש ובמים...כמו תמיד...ננצח...עם תרופות בלי תרופות....הבן נוסע". שוחחתי איתך למחרת. הסברתי לך את משמעות החזרה לתרופות. הסברתי לך שההשפעה לא מיידית, שצריך לקבוע תור לרופא על מנת להתחיל איתם שוב. סיכמנו שנבדוק בכל רגע נתון עד כמה ה- OCD מפריע לתפקוד, אספנו את כל העצות מהשנים הארוכות על "הלוחמה ב- OCD" ותירגלנו נשימות....

 

[יעלבל]

לאהובי...חלק ב'.

והימים חולפים ומועד הנסיעה קרב. באיזשהו ערב עברנו לשוחח גלויות על הפחד...ניסינו להגדיר אותו כי אנחנו יודעים שהתרופה הכי טובה לפחד היא הידע....ואמרתי לך מליון פעם – לא נדע ממה אתה מפחד – לא נדע לספק לך ידע וכלים להתמודד... והתחלנו לפשט את הפחד – פחד מטיסה – עברנו על מבנה המטוס, כוח G, גרביטציה,מנועים, מבנה המטוס, איפה תשב, היכן תניח את התיק, מה תגיד לך הדיילת ומה תענה לה.... איך תתמודד עם הארגון של המזוודה והדברים – הרי אתה ADHD טיפוסי וארגון – זה ממך והלאה....ואבא עבר איתך וארגן לך את הדברים – עד הפרטים הקטנים ביותר שניתן לחשוב. איך תתמודד עם הבגדים המלוכלכים מהאימונים – ועשינו תרגולת בעניין.... ומה יהיה עם האוכל – הרי אתה כל כך מוגבל בתחום....וגם את זה פתרנו.... ועוד ועוד ועוד...עד שלדעתי יצא המרצע הגדול מהשק...."אמא, ומה יהיה עם הגעגועים".... אחחחחח, איך נמסתי....אז גם את זה פתרנו...יש לך קו ישיר לטלפן, למסמס, לשלוח מיילים בכל רגע שרק תרצה.... שלושה ימים לפני הנסיעה ניגשתי לבה"ס. הלכתי לשוחח עם הצוות, לשמוע איך עברה התקופה האחרונה והמשפט הראשון שאמרה לי א', היועצת של בה"ס היה – "מה את עושה כאן? לא קראתי לך...". אמרתי שבאתי להגיד חג שמח ולשמוע איך עברה התקופה האחרונה. הרי ביקשתי ממך שלא תספר לאיש שאתה נוסע כי רציתי לדעת איך אתה מתפקד תחת המתח והלחץ. וא' הייתה בשוק...לא האמינה שאתה נוסע וסיפרה לי מה קרה בשבוע שלאחר ערב הסמים והאלכוהול שהיה בבית הספר.... אתה זוכר, הערב שקמת בסופו מול קהל ההורים והתלמידים ונתת לכולם את נאום התוכחה... שאמרת לחברים שלך שיגיע היום ובו הם יודו להורים שלהם על מה שהם עושים עבורם. שההורים שלהם עושים הכל מתוך דאגה ומתוך מחשבה שכך צריך לנהוג...שהם לא עושים להם שום דבר רע בכוונה...שהם צריכים להעריך כל דבר שעושים עבורם כי שום דבר לא ברור מאליו...ואמרת להורים שאם במשפחה של אמא שלך קרה אסון כתוצאה משימוש בסמים – זה יכול לקרות אצל כל אחד ושלא יהיה שאננים לרגע....א' אמרה שכל המורים היו בשוק ואחת מהם סיכמה את העניין ואמרה שהלואי והיית ילד שלה....הי רגע רגע...אתה שלי...לא נותנת אותך לאיש... ואתמול הגיע הרגע. ה- 24 שעות שקדמו לו – התישו אותי לחלוטין בן... מצטערת מצטערת, מתנצלת ושוב פעם סליחה שלא אחת התפרצתי, הרמתי קול ושאגתי....אבל ה-ט-ר-פ-ת אותי לחלוטין...... הושבתי אותך מולי ואמרתי לך "רק תנדנד בעפעף שאתה מתחרט ואנחנו מבטלים את הכל תוך שניה"... נתנו לך את האפשרות לסגת ואמרנו לך שכסף בא וכסף הולך וזו לו בעיה בכלל....נישא בכל העלויות העיקר שתרגיש טוב.... אמרת שאתה מת לסגת אבל אתה לא מוותר....אתה נוסע.... וביקשת סליחה. שאלתי אותך על מה אתה מבקש סליחה?...וענית לי אני יודע ומודע להכל, שאני מטריף אותכם אבל לא מסוגל לשלוט בזה...תעזרי לי.... ועברנו גם את ה- 24 שעות ההן. והגענו לשדה התעופה....פגשת בקבוצה, התרחקת ממני ואני נסוגתי...התחלתי לחוש בפיק ברכיים, בכאבי בטן, ברעד... ראיתי שאבא לא זז ממך ואחותך דבוקה אליך אז הרשתי לעצמי לסגת ולנשום....ראיתי אותך עומד שם, גדול, ענק, ראש מעל כולם, עם התלבושת של הקבוצה, זקוף, גאה, ראש קצוץ (אחרי שהורדת את כל התלתלים) פשוט גאווה... ופתאום אחותך ניגשת אלי ולוחשת לי "אמא... אל תסובבי את הראש אבל תראי מ' עומדת בצד ומסתכלת עלייך כל הזמן..." וכאן בן, כל הפולניות שבי פרצה החוצה.....מ', מנהלת בה"ס שלך לשעבר, אחת הנשים הכי שנואות עלי עליי אדמות, אחת הנשים שמעולם לא הבנתי מה הן עושות על פני כדור הארץ, אחת הנשים שהאכילה אותנו מרורים שנים - עומדת ובוהה בנו – זה סימן!!!!! זה סימן... זה סימן להמון דברים ובעיקר לכך שבגרת, שגדלת להיות איש ע-נ-ק, שאנחנו יכולים לסמוך עליך (אוי....כמה שאני מפחדת....), שטמונים בך דברים נפלאים וכוחות....כוחות מופלאים להתמודד ולנצח! באת לחבק אותי דקה לפני שנפרדנו. הנחתי ראש על החזה שלך ועטפת אותי מלמעלה...כי אתה ענק ואני קטנטונת... עטפת אותי בחיבוק כואב והריח שהיה ממך...ריח משכר, ריח של זיעה מהתרגשות עם בושם עדין ששמת לאחר גילוח השפמפם שלך... וחום הגוף שלך.... הכל יחד גרמו לי לחנוק דמעות אדירות שעמדו להשתחרר...אבל הצלחתי לעצור בעדן.... ונפנוף יד אחרון, ורגע רגע...עוד נשיקה אמא... קדימה בן...רוץ...החברה הולכים....נדבר.... ובאנו הביתה...כאב לי הגוף איימים, לא הצלחתי לנשום....התיישבתי מול השעון וספרתי את הדקות. סיכמנו שאיך שתנחת תודיע לי.... והזמן לא עובר....ואבא צוחק עלי...ואחותך מעסה לי את אצבעות היד שכל כך כואבות לי כי היד קמוצה כל הזמן..... ואז.....הטלפון מצלצל – "אמא, הגענו. הכל בסדר, נדבר".... לא הייתי צריכה יותר מזה.... הגוף שלי פשוט השתחרר מהכל.... ידעתי שעכשיו נותק סופית חבל הטבור בנינו. נתתי לך חיים לפני 14 שנים ו- 10 ימים, היה עיכוב קטן בתהליך הניתוק, המיילדת לא חתכה אותו מספיק טוב...אבל מעתה ואילך בן - החיים הם שלך....זרום איתם ונצל כל רגע....אני פה, מאחוריך, למקרה שתזדקק... אבל אני יודעת וגם אתה יודע– אתה תצליח. אין מילים שיתארו כמה אני אוהבת אותך... אמא.

 

[יעלבל]

לחברי היקרים בפורום...

אני ערה קרוב ל48 שעות. לא מצליחה להרדם ובשעות האחרונות מצאתי את עצמי משרבטת במחשב את מה שצרפתי למעלה...לא ערכתי הגהה ולא קראתי שנית, אני מניחה שגם לא אעשה זאת אבל חייבת לשתף אותכם... אני יודעת שאני לא פה כמעט בכלל. קשה לי מאוד להכנס לכאן....אני תמיד נזכרת בדברים הרעים ובתקופות הקשות ודי כועסת על עצמי שעכשיו, כשטוב אני לא משתפת אותכם... אבל לא יכולה לשלוט בזה... אני מתחילה להזיע כשאני נכנסת לכאן וקוראת על הקשיים של אחרים. אבל החלטתי שאני חייבת לכולכם "זריקת עידוד"...אתם הרי פה בשבילי תמיד...אז תראו לאן מתגלגלים החיים והחלטתי לשתף אותכם במה שכתבתי לבן. אוהבת את כולכם, שיהיה לכם חג הכי שמח בעולם... יעל

 

[אלי של נופר ובר]

כרגיל , יעל , הכתיבה שלך מרגשת...

אני קוראת ומזילה דמעה ולשם שינוי , דמעות של אושר ושמחה. התגברתם על המון מכשולים והגעתם עד הלום. נ י צ ח ת ם !!!!!

 

[מירב1965]

ליעלי המדהימה בעיני!

תודה על האיחולים החמים ומאחלת גם לכם שתדעו תמיד רק דברים טובים ומאושרים. שילדך המקסים יהנה ויעשה חיים בחו"ל וישכח מ"חבריו" שקפצו לבקרו בתקופה האחרונה. לך מאחלת הרבה כח בהמשך המסע וממש התרגשתי לקרוא את תיאורייך על הילדון, את מקסימה ואני שמחה על שהכרתי אותך, אגב אני מוצאת את עצמי הולכת הרבה אל "החבר" החייכן שהבאת לי במתנה

אוהבת אותך,

 

[תיקי וזיו שגן]

יעלי יקרה../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifועוד....הרבה

אני לא מצליחה לעצור את הדמעות....וואו איזה תיאור...בכל מילה בכל שורה הרגשתי כאילו אני חווה יחד איתך את הרגעים הללו. כל כך שמחה שבחרת לשתף אותנו בחוויה המדהימה הזו...הלוואי והוא יהנה ויחזור עם המון חוויות חיוביות ..והוא בטוח יחזור עם המון געגועים....ואני בטוחה שאם יקרא את זה יתרגש עד דמעות כמוני. זה בסדר שבעלך והבת "צוחקים" עליך קצת זה הופך את העניין קצת להומור ולזרימה יותר קלה של החוויה . אני מאחלת לעצמי - שבאיזו פעם בעתיד הקרוב או הרחוק אהיה מסוגלת לכתוב מכתב כזה לבני...הלוואי והייתי מסוגלת להגיע לדרגה כזו של פתיחות...וטוטאליות. אהבתי עד מאד - שולחת המון חיבוקים וחג שמח לך ולבני ביתך.

 

[mickya]

ליעל בל המדהימה

כאחת שנפל בחלקה הכבוד והזכות להכיר אותך ואת משפחתך המדהימה וכל מסכת הסבל שהיתה מנת חלקכם בעבר, אני חייבת להזכיר לך את אשר אמרתי לך בעבר ואת שאני אומרת להרבה הורים שיש להם ילדים עם טוראט שדומים בכישוריהם לדור והשכילו לבחור את ההורים הנכונים: "מהילד הזה תראו הרבה נחת " . ובכן נבואות מגשימות את עצמן . היום אתם קוצרים את הפירות שהשקעתם עבורו בעמל רב. ההשקעה ברוב המקרים שוה. התייחסות נכונה לילדים אלו מביאה תוצאות חיוביות בהמשך ואיכות חיים. ריגשת אותי יעל. דור שחרות בליבי, ועוד כמותו, נותנים לי הרבה אדרנלין וכוח להמשיך את מאבקי למען ילדים מסוגו במערכת החינוך. תרומתו ותרומתם לחברה לא תסולא מפז. בסופו של תהליך, כל מי שמשתף איתי פעולה אם ברצון או בגלל שאיכשהו כפיתי עליו , מודה לבסוף בפה מלא בצדקתי. מקוה שתמיד אהיה צודקת. חיבוק חזק לדור ולך , יישר כוח! ממני ד"ר מיקי אברמוביץ

 

[חגית35]

יעל יקרה!

כמה שאני מזדהה איתך! איזה כיף לקרוא! מציעה לך להוריד עכשיו מתח דרירים וללכת לישוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן והרבה! בטוח שתצליחי לישון טוב עכשיו! מגיע לך! ריגשת אותי מאוד!

 

[דרומית5]

פשוט מרגש!!!../images/Emo140.gif

גמעתי כל מילה והתרגשתי בשבילכם!!!! מי ייתן וימשיך להתגבר על הכל ולהצליח. רוו נחת ושיהיה חג שמח!!!

 

[last day]

ואו

אני מרותקת.

 

[שביק]

יעלבל יקרה, אוי, כמה ריגשת אותי.

את זלגת? אני זולגת! למקרא המלים, התיאורים והתחושות שאת כה מיטיבה לתאר במלים כה אמתיות. אני מאחלת לבנך היקר הנאה צרופה והצלחה בנסיעה עם הנבחרת. ולך ולכל שאר בני משפחתך - המשיכו להיות כאלה!!! המשיכו להיות כזאת משפחה לתפארת בכל המובנים. מכל לבי! חג שמח!!!! עם חיבוק ענק ואהבה רבה משביק

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

פסססס יעלי ריגשת אותי

מקווה שתהיינה לילד רק חוויות חיוביות והרבה...

 

[anatdror]

יעלבל

התרגשתי עד דמעות כשקראתי את מה שכתבת כל הכבוד לכם זה לא קל ואתם הצלחתם ובגדול!!!

 

[תיקי וזיו שגן]

ענתי לשרשר בבקשה ../images/Emo88.gif

חג שמח

 

[הלנה]

יעל ../images/Emo24.gif

WOW..... לא יכולתי להפסיק לקרא...איזו התרגשות, ממש עשית לי צמרמורת. אני כל כך שמחה בשבילכם, ואני מאחלת לכם שמעכשיו והלאה תצברו עוד ועוד הצלחות. כל הכבוד לבן שלמרות הפחדים לא ויתר... וכל הכבוד לכם על שליוויתם אותו בכל הטרום מסע...מחכה כבר לשמוע את החוויות שאחרי.. יעל, את חייבת לכתוב ספר, אמרו לך את זה כבר? יש לך יכולת לתאר תחושות ורגעים בצורה כל כך מדוייקת ונוגעת ללב... אני היתי מאד רוצה לקרא את הספר הזה.... אוהבת ומתגעגעת (אבל בהחלט מבינה למה את לא כאן הרבה..). הלנה

 

[פרח חום]

יעל כל הכבוד ../images/Emo24.gif../images/Emo86.gif../images/Emo50.gif

 

[yasha31]

יעלה, שלחתי לך מסר

 

[השגיא]

../images/Emo24.gifיעל יקרה

הכתיבה שלך מדהימה, (שלא לדבר על מה שאת עושה במטבח...

) מרגש מאוד לקרוא את דברייך בעיקר כי אנחנו מלווים ומכירים, עוד בתקופות הקשות יותר. מקוה שישנת ונחת ונרגעת קצת. מקוה שתמשיכו בטוב.. יש סיכוי לתמונה של דור?

 

[סמדר 21]

יעל , זה ממש מקסים ומרגש

ומה שנשאר לי לאחל לו שיצליח.

 

[זיו האמיתי]

פששששששששש איזה יופי

יעל .. לא פספסתי אף מילה .. אם היתי עושה מבחן על מה שכתבת היתי מקבל 100 .

איזה יופי ואיזה כייף לילד . הכי חשוב שיחזור בשלום ועם מטען חיובי ממחנה האימונים