סתם אחת היחידה
New member
לאבא....
אבאל'ה שלי... ככה אני מכנה אותך מאז שאתה לא אימנו עוד... אבאל'ה שלי... הלוואי ויכולתי להסביר לך... עד כמה.. עד כמה כואב הוא הלב... עדין. למרות שמאז עברו 5 שנים... 5 שנים בלעדיך... מאז... אני לא מפסיקה לכתוב לך... אף לא מכתב אחד... מאז.. אני כותבת לך כול דבר שאני רק עוברת בחיי שלי... אבאלה... הללואיי.... ועכשיו ההיתה פה.. שלי.. שלי באמת... נותן חיבוק גדול גדול... ואומר אני אוהב אותך ילדה... אך מאז... 5 שנים אני מחכה לחיבוק הגדול... לנשיקה מתוקה.. של אבא... פעם שעוד ההיתי קטנה.. מצאתי את עצמי מחפשת... אבא... לא בכדאי לשכוח אותך אלה בכדאי להכיר אבא... אך לא ... לא הצלחתי... אף אחד מהסובבים אותי לא היה כמותך... קצת עצבני... קצת דאגן... קצת מתחשב והכי הרבה אוהב... יש לי כמה צלקות בלב.. צלקות של זכרון... הצלקת הגדולה ביותר ממך... היא בעצם כואבת... אחד החוויות הכי קשות שעברתי... כשהבנתי שחזרה לך המחלה... המחלה שהיתה... שהלכה... מחלת הסרטן... סרטן שבחר לחזור שוב... אני זוכרת כמה בכיתי לא רציתי שיקחו לי את אבא שלי שוב... רציתי אותך... אהבתי אותך... וגם עכשיו גם עכשיו אני אוהבת... אך מה שנשאר לי... זה אבא... אבא בתוך קבר... שכתוב את שמך... אברהם... אני הולכת מנשקת... מנסה לחבק.. מנסה לדבר... אך לא מצליחה... כי אני לא מרגישה שזה.. אתה... לפעמים כשאני מרגישה געגוע אני הולכת ים... מדברת מדברת... והכול יוצא... לפעמים גם הבכי מתפרץ לצאת.... אני הכי הרבה מתגעגעת ברגע שאני שומעת מישהי קוראת לאבא שלה אבא... זה כאילו קורע אותי מבפנים.... אוהבת אוהבת יותר מדי מקווה שאתה עדין שלי... ולא של בת אחרת... אוהבת אוהבת ומתגעגעת אבא... אני אוהבת אותך.... אוהבת אוהבת אוהבת...
אבאל'ה שלי... ככה אני מכנה אותך מאז שאתה לא אימנו עוד... אבאל'ה שלי... הלוואי ויכולתי להסביר לך... עד כמה.. עד כמה כואב הוא הלב... עדין. למרות שמאז עברו 5 שנים... 5 שנים בלעדיך... מאז... אני לא מפסיקה לכתוב לך... אף לא מכתב אחד... מאז.. אני כותבת לך כול דבר שאני רק עוברת בחיי שלי... אבאלה... הללואיי.... ועכשיו ההיתה פה.. שלי.. שלי באמת... נותן חיבוק גדול גדול... ואומר אני אוהב אותך ילדה... אך מאז... 5 שנים אני מחכה לחיבוק הגדול... לנשיקה מתוקה.. של אבא... פעם שעוד ההיתי קטנה.. מצאתי את עצמי מחפשת... אבא... לא בכדאי לשכוח אותך אלה בכדאי להכיר אבא... אך לא ... לא הצלחתי... אף אחד מהסובבים אותי לא היה כמותך... קצת עצבני... קצת דאגן... קצת מתחשב והכי הרבה אוהב... יש לי כמה צלקות בלב.. צלקות של זכרון... הצלקת הגדולה ביותר ממך... היא בעצם כואבת... אחד החוויות הכי קשות שעברתי... כשהבנתי שחזרה לך המחלה... המחלה שהיתה... שהלכה... מחלת הסרטן... סרטן שבחר לחזור שוב... אני זוכרת כמה בכיתי לא רציתי שיקחו לי את אבא שלי שוב... רציתי אותך... אהבתי אותך... וגם עכשיו גם עכשיו אני אוהבת... אך מה שנשאר לי... זה אבא... אבא בתוך קבר... שכתוב את שמך... אברהם... אני הולכת מנשקת... מנסה לחבק.. מנסה לדבר... אך לא מצליחה... כי אני לא מרגישה שזה.. אתה... לפעמים כשאני מרגישה געגוע אני הולכת ים... מדברת מדברת... והכול יוצא... לפעמים גם הבכי מתפרץ לצאת.... אני הכי הרבה מתגעגעת ברגע שאני שומעת מישהי קוראת לאבא שלה אבא... זה כאילו קורע אותי מבפנים.... אוהבת אוהבת יותר מדי מקווה שאתה עדין שלי... ולא של בת אחרת... אוהבת אוהבת ומתגעגעת אבא... אני אוהבת אותך.... אוהבת אוהבת אוהבת...
