לַה דּוֹנָסֵזָ'ה

לַה דּוֹנָסֵזָ'ה

(להבנת הקונטקסט נא עיינו ב- http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3447323,00.html )

לַה דּוֹנָסֵזָ'ה

קַר כֹּל כַּךְ אָבִי, וּכְבָר עָיְפוּ רַגְלַי מִצְּעוֹד,
בַּמִּדְרוֹנוֹת - הָעֲנָנִים הַרְחֵק תַּחְתֵּינוּ.
יָמִים רָבִּים הָלַכְנוּ, וּכְבָר הַכְּפָר רָחוֹק מְאוֹד,
הַעוֹד נָשׁוּב? הֲשׁוּב נִרְאֶנּוּ?

חִזְקִי בִּתִּי, חִזְקִי, כְּתֵפַיִךְ אֶעֱטֹף בִּגְלִימָתִי,
עַל שֻׁלְחַן בֶּן-אִינְטִי הֵן סָעַדְתְּ, וְהַכָּבוֹד - גָּדוֹל הָיָה כֹּה,
חִזְקִי בִּתִּי, חִזְקִי, זִכְרִי חַסְדּוֹ הָאַלמוֹתִי,
עֵת תֵּאָסְפִי אֶל הָאֵלִים מֵעַל פִּסְגַּת הַיּוּ-יַי-יָקוֹ.

אַךְ לֹא אוֹתָם, אָבִי, לֹא חֶבְרָתָם נַפְשִׁי אָוְתָה,
אֵימָה וָקֹר קוֹפְאִים דָּמִי בָּעוֹרְקִים.
אַיֵּה אִמִּי, אֱמֹר –
מַדוּעַ זֶה אֵלַי לֹא נִתְלַוְּתָּה?
מַדוּעַ לֹא נָשׁוּב אֶל שְׂדוֹת הַכְּפָר, הַמּוֹרִיקִים?

אִמְצִי בִּתִּי, אִמְצִי, יָדַי שֶׁלָּךְ הֶן לֶאֱחֹז,
אַת גַּאֲוַת הַכְּפָר, עָלַיִךְ - מִזְמוֹרִים יוּשָׁרוּ,
זִמְרַת אִמֵּךְ נִשֵּׂאתְ בָּרוּח, מִמֶּרְחָקִים תָּפִיחַ עֹז,
יָפָה וַעֲדִינָה כְּמוֹ הַצָּמוֹת, שֶׁבִּשְׂעָרֵךְ נִקְשָׁרוּ.

אֵין בִּי גַּאֲוָה, אָבִי, אֵינִי רוֹצָה כָּבוֹד,
לֹא גָּנַבְתִּי, לֹא שִׁקַּרְתִּי, לֹא הָיִיתִי עֲצֵלָה,
רְאֵה –
אֵם-הַיָּרֵחַ כְּבָר הוֹרְתָה פִּרְקִי לָבוֹא,
וְנַעַר יֵשׁ בַּכְּפָר, מַדוּעַ לֹא אֶהְיֶה לוֹ לְכַלָּה?

שִׂמְחִי בִּתִּי, שִׂמְחִי, בְּגָדַיִךְ הֵן יָפוּ מִכְּסוּת כַּלּוֹת,
שִׁירַת הַכּוֹהֲנִים נוֹשֵׂאת שִׁבְחֵךְ, מוֹנָה מַעֲלוֹתַיךְ,
כְּלִילַת שְׁלֵמוּת הִנָּךְ, לְאל תְּהִי, כִּשְׁאָר אֵלוֹת,
שִׂמְחִי בִּתִּי, שִׂמְחִי עַד כְּלוֹת,
הַיּוֹם הוּא יוֹם כְּלוּלוֹתַיךְ.

יָפוּ בְּגָדַי, אָבִי, נֶהְדְּרוּ מִכְּסוּת כַּלּוֹת,
אַךּ מַה בָּהֶם תּוֹעֶלֶת מוּל הַרוּחַ הַקָּרָה?
נָאֶה הוּא הַמִּזְמוֹר, אַךְ קְפוּאִים הֶם הַקּוֹלוֹת,
יִדְמֶה אֶל הַמִּסְפֵּד מִן הַזִּמְרָה.

לִגְמִי בִּתִּי, לִגְמִי, הַקּוֹל יִשְׁקַע בָּעַרְפִּילִים,
כְּלִילַת שְׁלֵמוּת שֶׁלִּי – סִלְחִי, הֲיִי שְׂמֵחָה,
לוּ בָּךְ יִשְׂמַח מַמְטִיר-הַגֶּשֶׁם, לוּ אַךְ יָצְלַח הַיְּבוּלִים,
לוּ יֵט סִפְלוֹ עַל אַדְמָתֵנוּ הַצְּחִיחָה.

אָבִי, דְּבָרֵיךָ - פֶּתַע נִשְׁמָעִים כֹּה מֵרָחוֹק,
עָלוּ הָעֲנָנִים וַאֲפָפוּנִי, כּוֹחוֹתַי שָׁחִים,
הַאִם הֶם הַגְּבָהִים אוֹ זֶה הַצִּ'יצָה - בִּי פִּתְאוֹם נָסְכוּ בַּת-צְחוֹק,
אֱמֹר - מַדוּעֲ זֶה הַיְּלָדִים בּוֹכִים?

דֹּמִי בִּתִי, דֹּמִי עַכְשָׁו, הוֹלֶכֶת אַת אֶל חֵיק אֵלִים,
זִמְרַת הַכּוֹהֲנִים עִמָּךְ - נוֹשֵׂאת בְּרָכָה,<b
 
משום מה הבית האחרון נקטע... הנה הוא

דֹּמִי בִּתִי, דֹּמִי עַכְשָׁו, הוֹלֶכֶת אַת אֶל חֵיק אֵלִים,
זִמְרַת הַכּוֹהֲנִים עִמָּךְ - נוֹשֵׂאת בְּרָכָה,
בִּשְׂדוֹת הַכְּפָר יִצְמַח הַתִּירָס, אַךְ זִמְרָתִי, בַּת אֱצִילִים,
לֹא עוֹד תִּפְרֶה, וּבַמֶּרְחָק - אִמֵּךְ בּוֹכָה,
דֹּמִי יְחִידָה, הִנֵּה הַכּוֹהֲנִים עוֹלִים,
לְשֵּׂאתֵךְ אֶל אֹפֶל הַגֻּמְחָה.
 

דייהטסו

New member
שילוב נהדר

בין בלדה כמו ימי-בינימית, השפה העברית (שנושא כזה תמיד יזכיר בה את עקדת יצחק ואת בת יפתח), והתרבויות הקדם-קולומביניות של דרום אמריקה. מהלך השיר יפה, האב מנסה לשמור על קור רוח ולשכנע את בתו ובעצם את עצמו בצדקת המעשה, אך לבסוף מודה שעבור משפחתו, זהו חורבן מוחלט.

מילון עזר למי שלא מכיר את תרבות האינקה:
אינטי - אל השמש
צ'יצה - משקה אלכהולי שעשוי מתירס
 
תודה רבה דייהטסו

וברכות על הבקיאות.
&nbsp
ביאורים נוספים:
&nbsp
בן-אינטי = קיסר האינקה נחשב לבנו של אל השמש
בת הירח (אלת הירח) = השלמתו הנקבית של אל השמש
יּוּ-יַי-יָקוֹ = הר גבוה ברכס האנדים של צפ' מע' ארגנטינה, בו נהגו להקריב ילדים כקורבנות.
"לֹא גָּנַבְתִּי, לֹא שִׁקַּרְתִּי, לֹא הָיִיתִי עֲצֵלָה" = שלושה האיסורים העיקריים בחוק האינקה
ממטיר הגשם = אלפו-אילפו. האל של החקלאים שלפי האמונה אוסף את מי הגשמים בעזרת ספל משביל החלב. עבורו נהגו להקריב קורבנות אדם.
&nbsp
תודה!
י
&nbsp
 
אנסה להגיב

הבלדה כתובה הייטב מרשימה .
לי בביפנוכו שלי קשה לי עם העקידה
גם אובייקטיווית להעביר תחושה של אב המקריב את ביתו.
מי יכול לבחון לב אב .
אני שיש לי בנות מרגיש אי נוחות בקריאה.
מקווה שהובנתי
צ'י
 
צ'י

נראה לי שהצלחת להגיב :) וגם הובנת.
מזדהה עם מה שכתבת.
אני לא חושב שאפשר להתיימר באמת להכנס לנעליו של אדם שנאלץ (או אולי בוחר)
להקריב את ילדו. בפרט כשאינך מכיר את אמונותיו ותרבותו.
ניסיתי להפיח חיים באירוע שהתרחש במציאות, בעקבות השראה שהייתה לי
אחרי קריאת הכתבה. מובן שהדיאלוג המתרחש מוגבל ע"י היכולת שלי, אדם במאה ה 21, לדמיין כיצד התרחשו הדברים.
תודה
י
 

aiziq

New member
מצמרר

נזכרתי במעמד העקידה כשיצחק שואל את אביו היכן השה לעולה ולא יודע שהוא-הוא השה... כתבת נפלא והסגנון הבלדי הולם מאד את התוכן. תודה לאל שאנו חיים בעידן שבו לילדים יש זכויות והם אינם רכוש של הוריהם ואינם קורבנות פוטנציאלים לאלילים השונים.
זו מהפיכה של ממש והיא צעירה מאד. בת פחות ממאה שנים. בלתי נתפס עד כמה נוראים היו חיי ילדים במשך אלפי שנים בחברות אנושיות.
 

שמים1

New member
מצמרר

קראתי כמה פעמים , וצעדתי יחד עם כלת האלים עד ששקטה לנצח .
כתוב נפלא ועצוב כל כך .
 
למעלה