אמיץ../images/Emo39.gif../images/Emo91.gif
יתרו, נדמה לי שמדובר פה על שני זמנים. הדובר אדם בוגר, המודע לכך שבבסיס של כל מה שהוא היום נמצא אותו ילד קטן בחדר, הנדרש לחזור אחרי הרבי על האותיות הקמוצות. זה לא עוזב אותנו, מסתבר - הילד הקטן שהיינו, התורה שהרניצו בנו, תחושת האינאונים שנטעו בנו, אולי אפילו העלבון המלווה מאז - "למה אתה אימפוטנט?" - כמו שאלה שממשיכה ומנקרת מאז ימי החדר - למה אתה משתף עם זה פעולה, למה אתה חלק מן הציבור הזה, למה אתה לא יכול לקום ולעשות מעשה. מעליב עוד יותר שהשאלות האלה באות ומטרידות את הדובר כשהוא במעשה מאוד אינטימי (כנראה אוננות) עם עצמו - אפילו אז מצטרף הרבע וכל החבר'ה מהחדר, והאותיות אף הן. רעיון טוב בעיניי! אמירה חזקה ונוקבת ומאוד חושפנית.