רשמי ערב.
בחרתי לשתף אתכם ברשמי ערב על רקע החיפוש האקטואלי אחר סימנים משותפים לאמנים, גאונים ואחרים. מסתבר שיש מאפיינים משותפים לרבים אשר משתייכים לחבורה הרבנית אז והיום. זה מחזיר אותי לרגע לחתימות שצירפו רבנים בזמנו במכתב החרם ( שייקה סרק, מי יכול למצוא ? ) כנגד אותו מסכן שהלך מבחינתם נגד הזרם. אי היכולת לעכל סטיה מהתוואי, הקו והזרם, העקרונות ואורח החיים גוררת בעקבותיה הקצנה, הקשחה, דראסטיות, שחצנות שמתבטאת בכוחנות ואולטימטום שתכליתם הפעלת לחצים במטרה לכופף את רצון הסורר בפני רצון הגורם הסמכותי, הקובע ומכתיב. ניתן לכנות זאת גם אונס קבוצתי בחסות ההלכה. ניתן להמר על כך שבטהרן המוסלמית ימצאו רבים וקיצוניים תחת קטגוריה זו. חשוב לציין, לא כולם כאלה, וכנראה שהרוב אינם כאלה, אבל ישנם רבים כאלה וחשוב להכיר זאת. הללו נבדלים באופי הכוחניות, עד כמה הם מרחיקים לכת עם זאת, עד כמה הדרכים מעודנות חוקיות הלכתיות, או שמא אלימות ברוטאליות ששולחות מכתבי נאצה, חוטפות, מציתות ומחטיפות למי שהגדיש את הסאה על פי קנה המידה שלהם.ויש את מי שמנסים בנועם ובטובות ועוברים בדראסטיות לאיומים ומכות. חשוב לציין שרובם ככולם מעוגנים באמונתם בדרכם ובצורך לפעול בדרכים המוקצנות לא כי הם 'כאלה' אלא הסביבה היא שהרחיקה לכת ולא הותירה להם ברירה. ניקח מרכיב או שנים בכתב וננסה לברר אותם. שימו לב למגמה המשמאילה בסיומי אותיות כגון: ז' "חזיר" צ' "הנציק", כ' ת' "בכתב" ועוד. מצד אחד ההשמאלה משקפת את תחושת האיש שהלך כברת דרך סבירה והוגנת לקראת הסביבה, בהתחשבות, בהגמשות ואילו הקטיעה הגדומה משקפת "לא עוד" - "הגיעו מים עד נפש". ההשמאלה משולה לכבילת היצר והכעס לטובת עידון וסובלימציה והמשך הדיאלוג. הגדם על אף היותו בצד שמאל מדגיש עד כמה קשה לו להרחיב. שיקוף רנטגן ומיפוי עצמות היו מלמדים אותנו ש "הצרה אי משמאילה" לפנינו ( השמטת המגמה הרשומה שמאלה ) אות לכך שהכותב החלטי ונחרץ בקביעת חוקים ותקנות תואמי השקפתו שנועדו להסדיר את הקיום וההתנהגות ומחייבים את כולם - כך תעשו ותנהגו. הסתירה של הרוחב עם הגדם מלמדת אותנו שהנ"ל מרחיב ומקיים דיאלוג כדי להימנע מן הצורך להכתיב את רצונו ודעתו, אך בסופו של דבר מאלץ וכופה זאת באמצעות חרב תלויה של סנקציות כנגד החורגים. הגדם בצד שמאל נועד לחסום סיכונים ואיומים שמקורם חיצוני, בחברה ובגורמים מסוימים בה. הצורך בגדם נועד להציב מיתרס ברור ומחייב שמעבר אליו לא ניתן לקבל, לוותר ולהתפשר. אלא מה, רגישותו היתר שלו לכל מה שמסמל את היפוך עמדתו ורצונו גורמת לו לזהות הרעה, הידרדרות והמשך מצב בלתי נסבל. הוא פועל לחשק בחוקים והגבלות וכאשר גם מכך לא צומחת הישועה ומתוך תחושה של "עם הגב אל הקיר" נדרשת הקשחה, החמרה, אולטימטום, ענישה, חרם, נידוי. מבחינתו הוא נדרש להם באל כרחו ולנוכח מה שמסתמן כהפרת כל הקודים. הגדם חוסם מצבורי זעם ואגרסיה והופך אותו לכוחני ומכתיב בחסות ההלכה, מכוח הסמכות והגיבוי והצורך להגן על העקרונות המקודשים, הדרך הנכונה ועוד. על כן, הגדם משול למיתרס האחרון שהאיש מציב כדי למנוע הצפה של הסכר. ואם גם זה לא יועיל ? מכאן נובעים מעשים קיצוניים, צעדי ייאוש, "תמות נפשי עם פלישתים" שכן מעבר לגדם מצפה החורבן, הקריסה, הצפה והידרדרות שהרסו את כל המפעל החינוכי, את כל מה שהוטמע. הזווית משקפת את עומק האמונה והתעקשות בצידקת המאבק והדרך ואף הצדקה לאמצעים חריגים לנוכח מצב חריג. הניגוד שבין הרחבה כאילו גמישה לבין הגדם מלמדת שהיכולת לדבר על פשרה באמצע והליכה לקראת הצד השני סופה להיכשל, שכן הדרישה שיבואו לקראתו עולה על הנכונות המנטאלית שלו לבוא לקראת הסביבה. עד כאן.