שמך נחרט על לוח ליבי בלא שנשאלתי האם זהו רצוני רוחות השמים והגורל נתנו יד שלחו אותותיהם חרצו דין חלפה לה האהבה השילה מסיכה נותרה עירומה כל אחד לדרכו פנה בי נשבעתי לאחור לא אסוב את מראה פניך שוב לא אזכור ולמרות התסריט ועל אף התכלית הכתמת נשמתי לעולמים.
שיער משוך על פנים, תלתלים בזהב וחום ורק עיניים פעורות עיניי תכלת בוהות. זמן השקיעה תם והיא עדיין חולמת אותך באפלה, סוגרת מחשבות ומילים שדפדפו בם, סופרת רגעים של כעס של קרבה.
ידענו רגעים , ידענו ריגושים , ידענו רעם וברק , ושחוק של ילד שצחק . אך יותר מכל ידענו , עד כמה אהבנו .... הלכנו בינות השבילים , הלכנו בנפתולים , הלכנו ללא מילים ... הלכנו כי נשברו הכלים , הלכנו גם כשקראנו תהילים , הלכנו ולא בברכת האלים . אך יותר מכל הלכנו , כי כבר לא אהבנו ...
הלכתי על חבל דק כמו לוליינית על בימת הגורל לבי ניכסף לריגושים שהשגרה כיבתה. , חלמתי על אהבה סוערת שתאיר את אפלת חיי השתוקקתי לחוות לגעת לטעום כל רגע מצוי. , כשאזל זמן היותנו נותרתי ערומה ובנפשי כתם פרי הדעת.