כתב מעניין

כתב מעניין לאללה, מוקצן עד למסקימום

בולטים ההזדקרות העלית בלחץ אנכי חזק במיוחד תוך קטיעה בראש ועד כדי שבירה זויתית חריפה. חסרה הימנה/הפנמה בראש. בולטים גם רווחי מלים עצומים ולא סדירים, וניכרת מגמה של הפרזה בריחוק שמתחלפת בהתקרבות. הכתב זקוף, מעט קהה כאשר הזוית הקהה הולכת ומתגברת בשורה. עפי"ר כתב צר ומופרד. עד כאן רשמים, נמתין לאחרים.
 

מילה1

New member
הכותב הוא איטר (שמאלי)-

יש לכך משמעות מבחינה הנטייה הקהה. כלומר - יש להתייחס אליה ביתר "סלחנות" כאשר הכותב הוא שמאלי. אך המגמה של התקהות לסוף שורה משמעותית לדעתי גם אצל שמאלי. מה לדעתכם יחסי צורה-ארגון-תנועה? לי ממש קשה לקבוע, כי כל התמונות בעייתיות ומוקצנות. - הטמפו תנודי – ברובו איטי ולא זורם, תקוע, לעיתים מאיץ ולעיתים דועך. - הלחץ תנודי ומתחזק בעיקר בכיוונים האנכיים – בקוים/חוטים היורדים והעולים (ואז הלחץ ממש חזק-חודר וגם הקו מתעבה) החוט התחתי מסתיים בשיפוד ומשמאיל בסיומו- האם זו שאיפה לצאת מעצמו אל הזולת, להתגבר על המופנמות וההתרכזות בעצמו? לקשור קשרים אינטימיים-מיניים? דווקא בקערות השעוניות בכיוון האופקי-שמאלי (קשתות שאמורות להיות קלות לביצוע) - הלחץ נחלש ואז גם הקו מתרוקן מדיו. אולי זה קורה מכיון שהכותב משקיע את רוב האנרגיה במישור האנכי (האגוצנטרי) ולא נותרת לו אנרגיה למישור האופקי (הזולתי, רגשי) כמו כן יש תנודיות בגובה ונפח אות, לעיתים התקטנות עד קיפוח (למשל "פר" במלה "ספר" שורה ראשונה, ענבלי "ה", קשת תחתונה של "ס"...) יש מילים הכתובות כרעפים יורדים וחלקן כרעפים עולים, יש מילים כקונוסים גדלים ולצידן קונוסים קטנים. התנודיות קיימת גם בריווח אותיות, מילים. יש הרבה תחליפי צורה - זוית במקום קער מיימין (ג, ף), לעיתים השמטת הקער משמאיל (ש) חוט אופקי במקום קער (ת), חוט אנכי משמאיל-פתוח במקום קו ישר (ו,ן) ועוד...
 
כתב מוקצן עד למקסימום שניתן

וללא ספק מלמד על חוסר איזון פנימי, מחשבתי מנטלי או אחר שמנותב לאפיקים רציונליים, אלא שבין הרציונליות שלו לבין ההגיון המרחק רב. נדמה לי שיש כאן חסכי קיפוח עזים, חשדנות, צרות עין עד כדי קושי להזדהות עם השמחה והצלחה של האחר. שילוב אגוצנטרי רציונלי שב ומאשר לו ללא הרף את זוית ראייתו, מסקנתו וקביעתו, את חשדותיו ואת פשר שנאתו. יש להניח שהוא 'תקוע' על עבר כלשהו שהנציח מערכות יחסים שהוא היה הנפגע וקורבן שלהם. הביקורת השכלית שלו חד צדדית ומביאה תמיד לאותה מסקנה נתק בין האנליזה לבין המציאות מוביל להפרעה נפשית והגיון פנימי שאינם ניזונים ומושפעים מאירועים חיצוניים, אמירות, תגובות ונמוקים של הסביבה שמנסים לסתור את ההגיון החד צדדי. המחסור באיחוי ולא באיחוי מאולץ בין המגמות המוקצנות - מעורר דאגה. הצדקות לפעילות מקלקלת מזיקה, וסיפוק מהצלחתו לפגוע במי שפגעו בו.
 
למעלה