כתב ידי לניתוח

[אודי בן יעקב]

אביגיל, נשוחח בערב/לילה ויש על מה.

 

[אביגילמ]

התשובה היא לא.

אבל אולי אני יכולה לחשוב על משהו דומה. כלומר מוות מטאפורי...

 

[אודי בן יעקב]

שלום אביגיל

נתחיל אולי עם האיזור התחתון בכתב שלך. מצד אחד אותיות צרות ומאומצות לחץ ובזוית קהה כגון: נ' "האחרונה" "בנאי" ע' "מקצועות" ק' "מקסים" - שבהם יש זיקה לבסיס יותר קבוע, שורשי וממושך, וזה מחייב התמקדות באובייקט מסוים. מצד שני התפתלויות הלחת כגון נ' "מעונינת" ן' "כמובן" שמורות עד כמה היצר והחשק ודחף הגיוון מתנגדים לכבילה חונקת כגון זו, ואף יש כאן מאבק מסוים עם עצמך. מצד שלישי אותיות משוחררות ושיפודיות נ' "לנטיות" "אני" ד' "מהדיסק" שנקרא להם אותיות חופשיות שתרות אחרי גיוון, עניין, חוויות, שינויים וכל מה שיש בו חידוש ומיסודות אלה מגרה ומסקרן יותר. בהקשרים של עבודה למשל תיתכן כאן סקאלה שבין יסודיות, 'סדירת קצוות', בדיקה ופקוח, זכירה, לבין מגמה שטחית חפוזה יותר שמתקשה להתחבר לפרק זמן ממושך יותר לדבר שגרתי משעמם וצפוי - מיתפטרת ושוכחת. ויש לנו אותיות שנקרא להן משולשות כאשר כל ציר שלהן באורך ואף בכוון ושיפוע אחרים כגון: מ' "מהדיסק" ב' "בימים" - אלה מורים עד כמה קשה ומתסכל לך עם שגרה ועד כמה חזק הדחף להתנסות, לשנות ולגוון, בבחינת כל פעם כוון חדש. מבחינתך יש בכך אולי בריחה משעמום אך מבחינת הסביבה יש בכך משהו הפכפכני ולא עקבי, אולי קצת גם לא צפוי/אמין. תגיבי על זה ונראה איך ניתן להמשיך.

 

[מילה1]

כתב מרתק

ולמרות שנאמר כל כך הרבה, מתחשק לי להוסיף משהו- הכתב משדר רגישות ופגיעות גבוהה מאחורי חומות הגנה (די רעועות). צוברת הרבה בתוכה וקשה לבטא את זה, גם עקב תחושה שאין אף אחד שיכול ממש להבין אותך. תחושת בדידות, כאילו אין לה נפש-תאומה בעולם. יש צורך עז להוציא את הרגשות החוצה, אולי לכן מושכות אותך אמנויות הבמה?- כדי לפרוק ולהחצין. אך רגישות כל כך גבוהה עלולה להיות בעייתית במקצוע כל כך תחרותי שמושך אליו חיצי בקורת בלי חשבון. (ראיתי ביום ו' בלילה את "האקדמיה לצחוק"? ליבי ממש כאב על הצעירים הללו שעומדים בסיטואציה כל כך מלחיצה ותחרותית, וחשבתי לעצמי- זה מתאים רק לאדם בעל עור-פיל אמיתי). מה שבטוח – את חייבת למצוא דרך לפרוק את הרגשות האלה שלוחצים מבפנים עד להתפוצץ (ראו את ענבל ה"ד" הנפוח המסתיים ב"קול ענות חלושה" בקו המסיים של ה"ד", הקו המכוסה והלחוץ בזוית הפנימית של ה"ב" וה"מ" הלחוצה-דחוסה מכוסה מדי פעם ופעם אחרת רחבה אך מחוברת באמצע בקו רפה- היא סיפור בפני עצמו). יש הרבה רצונות סותרים, קונפליקטים והתלבטויות בינה לבין עצמה ואינה מתייעצת, בד"כ עקב תחושה שאין עם מי להתעייץ. (ראו גם שסעים לא-הברתיים – "חג'-ג'", "של-י"). כאילו "נקרעת" בין שני כוחות מנוגדים- תנודיות זוית הכתיבה- מקהה לישרה ושוב קהה, והחתימה בזוית חדה; אותיות מועשרות-מלאות נפח לעומת שלדיות-מקופחות; צרות לעומת רחבות חציית מחיצה/קיר (ש, ל, ע)- פעם בקו החלטי, פעם בחוט רפה, פעם כלל אינה מגיעה למחיצה. קשתות גמישות לעומת זויות חדות. החתימה מבטאת את הקונפליקט והכוחות המנוגדים- משיכה חזקה שמאלה ולמטה ומיד חזרה ימינה ולמעלה ושתי הנקודות – נדנדת לבטים. מעניין שהחתימה מפושטת-שלדית וכתובה בזוית חדה לעומת הנטייה הקהה-מתיישרת בטקסט שרובו מלא נפח.

 

[אביגילמ]

ולמילה!!

חיכיתי שמישהו יכתוב משהו בנוגע להתלבטויות. אכן, מתלבטת אני. מנסה לצאת מזה... לא תכונה משהו. לא מתיעצת... תלוי. ההורים שלי בעיקר נגיד יסכימו עם זה. אבל כן, יש בזה מין הצדק. תודה לכולם, איזה יחס נדיב!

 

[אביגילמ]

שאלות מקצועיות

לפי מה בכתב רואים רגישות / פגיעות? למה שאל מי ששאל אם מת לי חבר/ה קרוב? מה אפשר להגיד לגבי היחס לאחרים - נותנת / עוזרת

 

[אודי בן יעקב]

נניח:

גובה אותיות מתחלף - הערכה עצמית משתנה שהופכת תלויה ביותר מדי פרמטרים ותמיכה סביבתיים, ואיך יגיב יעשה האחר. זוית כתיבה קהה שמציבה אדם בעמדה מתגוננת, מסוייגת, פוחדת ולפעמים בהפרזה עד כדי 'ראית צל הרים כהרים'. ל נותנת/עוזרת וריאציות רבות, לפעמים זה נובע ממגמות שתוארו לעיל כאמצעי להתקבל, להיות שייכת, למצוא חן ולזכות בהערכה ויחס. נדמה לי שיש בכתב שלך סימני מצוקה מסוימים, תחושה שאת לא מגיעה בסופו של דבר לשום דבר מייצב ומספק, כמו חתול סביב זנבו. אולי גם חרדות 'שטותיות' ותחושת אי שקט מתמדת ברקע, שאולי מופגת זמנית בזמנים שאת 'בפעילות יתר' ושינויים תכופים. לגבי זה שלא מת, אל תחפשי סבה ומשמעות, יתכן שפריט בכתב ידך יצר אסוציאציה דמיונית מסוימת. אני מקוה שאת לא חושבת בכוונים כאלה כאשר את מדוכדכת.

 

[אביגילמ]

לא מה פתאום רק רציתי לדעת לפי מה

 

[אודי בן יעקב]

אני מציע שנסתפק בכך ואת יודעת למה.

 

[אביגילמ]

כבר מזמן

באתי על סיפוקי , ושוב, אני דווקא לא יודעת למה. אבל שוב תודה לכולם היה כיף. יללה בי. מירב.