צריכה עזרה 4
New member
כתבתי כאן מזמן, תחת שם אחר- אולי טריגר
ועכשיו חוזרת. כי הכל חוזר. כי הוא עשה את זה שוב. הפעם אצלי בבית. הוא חיכה שכולם ילכו, חיכה שאני אצא לעבודה, והתפרץ לדלת פתוחה. לא יודעת מי זוכרת אותי... כתבתי פה, היה לי חבר שהרביץ לי (שאותו עזבתי) והיתה לי חברה טובה שהחבר שלה כפה את עצמו עלי. וכשסיפרתי לה היא לא האמינה לי. וכשהוא הודה ברגע של שיכרות היא סלחה לו. והיא כבר לא חברה. היא התחתנה איתו, והיא התגרשה ממנו ואז הוא החליט שאני אשמה. שהכנסתי לה "שטויות" לראש. אז הוא רצה לנקום. והצליח. בצורה הכי כואבת שאפשר. חשבתי שהתגברתי אבל כנראה שלא. לא מצליחה לתפקד כבר חודשים. נעלם החיוך. נעלמה שמחת החיים. וכל הטראומות חוזרות. החבר הקנאי והאלים, הפעם הראשונה, הפעם השניה. שכל כך טריה. חודשיים עברו מאז שהוא נכנס לבית שלי ולקח אותי בכח. מצמיד סכין לצוואר, מאיים שאם אני אצרח הוא יהרוג אותי. ועכשיו גם בבית אני לא מרגישה מוגנת. ואם לא שם אז איפה כן? ושוב המחשבות. למה אני. למה זה מגיע לי. למה הכל קורה לי. מצליחה תמיד להדחיק לתקופה מסוימת ואז הכל פורץ בבום. ולא יכולה לספר לאף אחד. אחת שסיפרתי לה לא האמינה, ואחר שסיפרתי נעלם מהשטח. ועוד אחד שהתאהבתי נטש אותי. כי התאהבתי בבחור הלא מתאים. נשוי. למה? כי אני מושכת את עצמי לקשרים בלתי אפשריים. אולי כי אני מפחדת. לא יכולה לספר שוב. המילים לא יוצאות. כל מרכזי התמיכה לא עוזרים לי. כי אני לא מדברת. פותחת את הפה ושומעת את השקט. שקט שמספר על הרבה כאב. איך ממשיכים הלאה? אין לי כוחות יותר. צריכה עזרה
ועכשיו חוזרת. כי הכל חוזר. כי הוא עשה את זה שוב. הפעם אצלי בבית. הוא חיכה שכולם ילכו, חיכה שאני אצא לעבודה, והתפרץ לדלת פתוחה. לא יודעת מי זוכרת אותי... כתבתי פה, היה לי חבר שהרביץ לי (שאותו עזבתי) והיתה לי חברה טובה שהחבר שלה כפה את עצמו עלי. וכשסיפרתי לה היא לא האמינה לי. וכשהוא הודה ברגע של שיכרות היא סלחה לו. והיא כבר לא חברה. היא התחתנה איתו, והיא התגרשה ממנו ואז הוא החליט שאני אשמה. שהכנסתי לה "שטויות" לראש. אז הוא רצה לנקום. והצליח. בצורה הכי כואבת שאפשר. חשבתי שהתגברתי אבל כנראה שלא. לא מצליחה לתפקד כבר חודשים. נעלם החיוך. נעלמה שמחת החיים. וכל הטראומות חוזרות. החבר הקנאי והאלים, הפעם הראשונה, הפעם השניה. שכל כך טריה. חודשיים עברו מאז שהוא נכנס לבית שלי ולקח אותי בכח. מצמיד סכין לצוואר, מאיים שאם אני אצרח הוא יהרוג אותי. ועכשיו גם בבית אני לא מרגישה מוגנת. ואם לא שם אז איפה כן? ושוב המחשבות. למה אני. למה זה מגיע לי. למה הכל קורה לי. מצליחה תמיד להדחיק לתקופה מסוימת ואז הכל פורץ בבום. ולא יכולה לספר לאף אחד. אחת שסיפרתי לה לא האמינה, ואחר שסיפרתי נעלם מהשטח. ועוד אחד שהתאהבתי נטש אותי. כי התאהבתי בבחור הלא מתאים. נשוי. למה? כי אני מושכת את עצמי לקשרים בלתי אפשריים. אולי כי אני מפחדת. לא יכולה לספר שוב. המילים לא יוצאות. כל מרכזי התמיכה לא עוזרים לי. כי אני לא מדברת. פותחת את הפה ושומעת את השקט. שקט שמספר על הרבה כאב. איך ממשיכים הלאה? אין לי כוחות יותר. צריכה עזרה