לא מתוכחת עם תחושות.
וזה שמינית אותי להיות מיצגת--זה מכובד מאוד.
זה לא אישי, כי אני ממש לא אוהבת להתנשק ולהתחבק,
אבל אם כך את מרגישה, לא נורא.
ואחדד למה אני לא מסכימה,(לשאלתך בסוף הפסקה הראשונה).
לעובדה שמקשרים 'כפיה' לנשיקה במקום שבד"כ הוא הכי טבעי וזורם,
ובמקרה כזה חריג שבו יש אמירה 'להתגבר',
לזה שזה יהיה הילד הנאנס, נענש, נתקף ע"י פדופיל,
הקשר הזה הוא הזוי, טפשי ויש רגעים של כותבות שהגיבו שנשמע לי ממש רשעי.
לגבי הפסקה השניה,
אתחיל בספור--בוקר אחד הגעתי לשעת אפס, הגיעה איתי תלמידה יפיפיה, גבוהה,
מטופחת, ופגשה על המדרגות את אחד הבנים, עם טרנינניג מהוה, עם קורי שינה עליו, זיפי זקן לא מטופחים,
(שניהם סוף כיתה י') ומתנשקים לבוקר טוב.
באחד משעור חינוך--סיפרתי בלי להזכיר שמות, וגיניתי את תופעת ההתנשקויות-
ומישהיא הגיבה--אז מה לעשות? להעליב אותו?
ולענינינו--כמה הנערים והנערות יודעים שחשוב לא להעליב, וכמה אנחנו מזלזלים
בהעלבת המבוגר.
אהה הריח שלו? ההופעה שלו? הוא בן משפחה, ככה הוא מכיר אותו,
זה לא שהוא מתנחל בפרצוף שלו. כולה מדובר על רגע אחד שהוא פחות נעים.
לא, אני לא מחייבת, גם אני מעדיפה לותר, אבל, בין זה לבין 'הזועה'
שבה מציגים את ההורה של אחד ההורים--זה נשמע נורא. מצטערת.
סתם נזכרתי תוך כדי כתיבה אליך כאן,
שהיתה לי (רק) סבתא אחת שהיכרתי--היא בכלל לא נשקה,
טענה שאסור, היא רק 'הסניפה' אותנו בראשינו.
אולי היא קראה את השרשור הזה?