היי רותם
אני שמחה שנכנסת לפורום שלנו ! ויותר מכול אני שמחה שנתקלת בסיפור אהבה ולמרות גילוי המחלה לא עזבת אותה. אני יכולה לספר לך שהיה לי חבר אהבה גדולה שהיה רואה אותי בהתקפים (טוני קלוני- אשר כללו פרכוסים אובדן שליטה על סוגרים- כול הדברים הלא נעימים) הוא היה מקלח אותי אחרי כול התקף ונשכב לצידי עד שהיתי נרדמת ומתאוששת וסועד אותי בכול. בעלי כיום, נתקל פעם ראשונה בהתקף בצורה הקשה בבית חולים בהריון שלי שכול הרופאים היו חסרי אונים וכמעט איבדו אותי ואת בנותי. עד היום בעלי חושש מאובדן שלי למחלה. ומפחד מהמחלה. היו בחורים בעברי שעזבו אותי בגלל המחלה. מיותר לציין שאני מאוזנת ומתפקדת בצורה מלאה. אבל בשיחות אם שני בני זוגי הרציניים לצידי החוסר האונים שהם עומדים מהצד ורואים אותי בחולשתי לא היה להם קל. אני תמיד סיפרתי והכנתי אותם מה לעשות שיגיע רגע של התקף . אלו ההנחיות שאני נתתי למשפחתי ובני זוגי 1. להניח לה! כול מגע (אפילו שזה הרצון הכי גדול שלך, רק מעורר את מערכת העצבים ומגרה אותה ועלול להאריך את משך ההתקף) 2. להרחיק חפצים שעלולים לפגוע ! 3. בשום מצב לא לדחוף שום דבר לפה!!!! לא יד, לא מזלג/כפית/כף או את הסרוויס החדש של האמא שלה שאתה מת לזרוק לפח
, לא עץ..... אין סכנת צניחת לשון בהתקף! אלוהים כמה מכות שאני חטפתי מאנשים (לא מספיק שפרכסתי הם היו בטוחים שעוד כמה סטירות זה בטח יעיר אותי
) בזמן התקפים שקיבלתי מחוץ לבית, בגלל בורות, שפכו עלי קולה, מים , קפה למזלי פושר מכול הבא ליד.... 4. כן לשים לב לנשימה צבע פנים וכדומה (הכחלה....) 5. כן לעקוב אחרי זמן התקף, מעל 5 דקות או במצב שיוצאים מהתקף אחד ולאחר מספר דקות נכנסים להתקף נוסף ישנה סכנה של מצב של סטטוסאפילפטיקוס (הערה- זהו מצב נדיר ) ואז רצוי להזמן עזרה רפואית !!!! צריך לפנות דחוף לבית חולים. בכול מקרה בהצלחה בקשר לך ולחברה שלך!!!! ובריאות ואושר לבחורה
