בכתבה דובר על ילדים מסוימים
ואין בה האשמה כללית. מדובר על הילדים שנמצאים בגן. היא מספרת את סיפורם של הילדים בגן ושל הוריהם.
הורים רבים עושים שגיאות, לא משום שהם (אנחנו) רעים, אלא לעתים לא מודעים לדברים ועוד.
הורות טומנת בחובה אחריות רבה.
אני חושת שיש אחריות רבה למערכת החינוך
פעמים רבות מורה רע יכול להרוס חיים של ילד.
על אחת כמה וכמה גננת, שמופקדות בידיה נשמות רכות.
מה עושים עם גננת הורסת?
אצלנו העיפו את הגננת, שחשבנו שהיא הורסת את הנשמות של הילדים שלנו.
ההורים פעלו לסלק אותה והגיעו למשרד החינוך ולחצו להעיף אותה כדי שלא תגרום נזק לעוד ילדים.
אבל אם מורה או גננת כך, הורה לא על אחת כמה וכמה?
איש החינוך נמצא פחות שעות ופחות שנים עם הילד.
אני זכורת, שסבתא שלי סיפרה לי שאבא שלה אמר לה, שהיא מכוערת. זה נורא פגע בה וראו את זה גם כשהיא סיפרה לי, שבעים ומשהו שנה אחר כך.
ואת יודעת מה? אביה נפטר כשהיא הייתה בת פחות מעשר!
וזה מה שהייתה חווית הילדות שלה!
יש אחריות להורים, יש אחריות למורים
ויש דברים שהם מוּלדים, יש אופי של ילד, למשל.
אני חושבת שכל מקרה לגופו, וממה שאני הבנתי מהכתבה הם לא דברו על כל ההורים, אלא על ההורים שהילדים שלהם היו שם, שעשו טעויות ומשגים בגידול הילדים
והגן השקיע זמן גם בהורים, מתוך הנחה שהם עשו זאת לא ביודעין, ומתוך רצון לעזור להם להיות הורים טובים יותר.
גם אני הלכתי להדרכת הורים, מתוך רצון לשפר את ההורות שלי.
עם זאת, אני מניחה, שמהכתבה נוצר רושם שהורים אשמים.
ואני מניחה, שגם בגן הזה יש מקרים שהם לא כאלה ואולי הכתבה לא ממש מייצגת.