shelly1975
New member
כשחוצים את ה- 30....
יש משהו אחרי גיל 30 שמרגיש יותר בשל ויותר בוגר. נדמה כי אנחנו מכירים את עצמנו יותר לעומק, יותר מודעים לעצמנו יותר מגובשים נפשית... אולי זה רק אני, אבל כשחציתי ת'שלושים, ושמתי את עצמי מול הראי במובן הפילוסופי כמובן, ראיתי את עצמי כמו שאני, עם הצלקות, עם הפחדים, עם המכאובים, עם החולשות. נדמה לי כי אנחנו יותר קולטים אנשים, ולא כי אנחנו psychics אלא כי ככל שאנחנו לומדים את עצמנו אנחנו לומדים גם את הסביבה, את הניואנסים של האחרים. של האנשים שמולנו. קולטים מעבר למה שרוצים להראות. יש אנשים שמשתמשים בהומור כמנגנון הגנה. יש אנשים שמשתמשים במיניות כמנגנון הגנה. יש אנשים שמשתמשים בציניות ובמרירות ובמה לא, כדי להגן על נפשם. דברים שנובעים מפחד. אנחנו רוצים להדגיש את הדברים שאנחנו מרגישים הכי הרבה ביטחון בהם, ובגלל זה לפעמים מפספסים צדדים אחרים יפים בנו כי אנחנו מחצינים לפעמים את הדברים הלא נכונים. כמה הפחד מ
משתק אותנו, גורם לנו לעשות ולומר דברים כדי להסתיר את מי שאנחנו, כדי למשוך תשומת לב וכדי לבלבל את "האוייב". אויב הוא מי שמכוון ללב שלנו, אז נבהלים לפעמים, נסגרים, מחצינים שטחיות. מה שפחד יכול לעשות...?! אחרי פרידה זה הופך ליותר גרוע, הפחד צף על המים, ביומיום....
יש משהו אחרי גיל 30 שמרגיש יותר בשל ויותר בוגר. נדמה כי אנחנו מכירים את עצמנו יותר לעומק, יותר מודעים לעצמנו יותר מגובשים נפשית... אולי זה רק אני, אבל כשחציתי ת'שלושים, ושמתי את עצמי מול הראי במובן הפילוסופי כמובן, ראיתי את עצמי כמו שאני, עם הצלקות, עם הפחדים, עם המכאובים, עם החולשות. נדמה לי כי אנחנו יותר קולטים אנשים, ולא כי אנחנו psychics אלא כי ככל שאנחנו לומדים את עצמנו אנחנו לומדים גם את הסביבה, את הניואנסים של האחרים. של האנשים שמולנו. קולטים מעבר למה שרוצים להראות. יש אנשים שמשתמשים בהומור כמנגנון הגנה. יש אנשים שמשתמשים במיניות כמנגנון הגנה. יש אנשים שמשתמשים בציניות ובמרירות ובמה לא, כדי להגן על נפשם. דברים שנובעים מפחד. אנחנו רוצים להדגיש את הדברים שאנחנו מרגישים הכי הרבה ביטחון בהם, ובגלל זה לפעמים מפספסים צדדים אחרים יפים בנו כי אנחנו מחצינים לפעמים את הדברים הלא נכונים. כמה הפחד מ