מלאכית בכחול1
New member
כשהיינו ילדים..
כשהיינו ילדים הכל היה קל יותר.. לא היו לנו יותר מדיי דאגות.. היינו פשוט נהנים מהחיים. אבל ככל שגדלים כ"כ הרבה דברים משתנים.. הראייה וההבחנה שלנו על החיים משתנה.. הרבה מאוד זמן לא נכנסתי לשום פורום.. אבל סתם רציתי לשתף במשהו שעובר עליי.. יצא לי לראות קלטות שלי בתור ילדה קטנה ומוכשרת, קלטות שבהם אני שרה, רוקדת וסתם עושה פוזות למצלמה קלטת מלפני8-9 שנים.. היו לי כ"כ הרבה שאיפות בגיל הזה.. חשבתי שאני טובה בהרבה דברים.. חשבתי שיהיה לי עתיד נוצץ.. והכי חשוב היה לי ביטחון עצמי. כעת אני אחרי שיחרור.. בחורה דיי ממוצעת ואפילו דיי דכאונית. חסרת ביטחון.. מבולבלת עם בעיות כלכליות בבית.. מנסה להחזיר לעצמי כמה מהדברים שהייתי טובה בהם פעם לשיפור ההרגשה העצמית .,אך אני לא מצליחה. חשוב לציין שהייתי מאוד יצירתית.. הייתי כותבת שירים, סיפורים ואפילו ספרים שלמים אבל מה שהכי אהבתי זה לערוך וידיאו. אחרי הרבה דכאונות ומחשבות שליליות על הדברים שאבדו לי ניסיתי להחזיר לעצמי קצת ממה שאבד אך לא הצלחתי. פיזית, לא הצלחתי.. אני יושבת מול המחשב מנסה לכתוב.. לא מצליחה.. מנסה לערוך.. לא מצליחה. אני מרגישה שפשוט אין לי את זה יותר. מה אפשר לומר במקרים כאלה? להתנחם בדברים שיש לי? בדברים הטובים? האמת שאין הרבה.. הדבר הטוב היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו זה הבן זוג.. אבל לאחרונה אנחנו עוברים הרבה משברים ולי יש חלק גדול בזה. כל הדכאונות האלה שלי והמירמור שלי לא משפיעים טוב על היחסים בנינו.. הוא מתעייף והוא מודה בזה. אם רק הייתי יכולה להחזיר לעצמי קצת מהדברים האלה שאהבתי והייתי טובה בהם.. אילו רק יכולתי להתרכז בעוד דברים.. אבל אני לא מצליחה לחשוב על כלום לצערי. אני נמצאת בתקופה כ"כ מבלבלת.. אני אחרי צבא.. ללמוד עכשיו אני לא יכולה ללכת כי המשפחה שלי נמצאת במצב כלכלי לא טוב בכלל ואני חייבת לעבוד ולעבוד קשה.. מצד שני כשאני מנסה לחשוב על כיוון ללימודים אני לא מצליחה לחשוב על כלום, כי גם הדברים שאהבתי והייתי רוצה לפתח- כבר לא קיימים. מה יש לעשות במקרה כזה? כששום דבר כבר לא אותו דבר? ששום דבר כבר לא נשאר? אני לא מצפה לתשובות.. זה בסדר גם אם לא תגיבו.. זו סתם הייתה פריקה שכזו, אין הרבה מה להגיד.. חלק מהאנשים פשוט מוצאים את עצמם בשלב כלשהו.. רבים אחרים ממשיכים לחפש. גם אני מקווה למצוא בקרוב.. תודה למי שהקדיש את זמנו לחפירה שלי ><" שתהיה לכם שבת שלום!
כשהיינו ילדים הכל היה קל יותר.. לא היו לנו יותר מדיי דאגות.. היינו פשוט נהנים מהחיים. אבל ככל שגדלים כ"כ הרבה דברים משתנים.. הראייה וההבחנה שלנו על החיים משתנה.. הרבה מאוד זמן לא נכנסתי לשום פורום.. אבל סתם רציתי לשתף במשהו שעובר עליי.. יצא לי לראות קלטות שלי בתור ילדה קטנה ומוכשרת, קלטות שבהם אני שרה, רוקדת וסתם עושה פוזות למצלמה קלטת מלפני8-9 שנים.. היו לי כ"כ הרבה שאיפות בגיל הזה.. חשבתי שאני טובה בהרבה דברים.. חשבתי שיהיה לי עתיד נוצץ.. והכי חשוב היה לי ביטחון עצמי. כעת אני אחרי שיחרור.. בחורה דיי ממוצעת ואפילו דיי דכאונית. חסרת ביטחון.. מבולבלת עם בעיות כלכליות בבית.. מנסה להחזיר לעצמי כמה מהדברים שהייתי טובה בהם פעם לשיפור ההרגשה העצמית .,אך אני לא מצליחה. חשוב לציין שהייתי מאוד יצירתית.. הייתי כותבת שירים, סיפורים ואפילו ספרים שלמים אבל מה שהכי אהבתי זה לערוך וידיאו. אחרי הרבה דכאונות ומחשבות שליליות על הדברים שאבדו לי ניסיתי להחזיר לעצמי קצת ממה שאבד אך לא הצלחתי. פיזית, לא הצלחתי.. אני יושבת מול המחשב מנסה לכתוב.. לא מצליחה.. מנסה לערוך.. לא מצליחה. אני מרגישה שפשוט אין לי את זה יותר. מה אפשר לומר במקרים כאלה? להתנחם בדברים שיש לי? בדברים הטובים? האמת שאין הרבה.. הדבר הטוב היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו זה הבן זוג.. אבל לאחרונה אנחנו עוברים הרבה משברים ולי יש חלק גדול בזה. כל הדכאונות האלה שלי והמירמור שלי לא משפיעים טוב על היחסים בנינו.. הוא מתעייף והוא מודה בזה. אם רק הייתי יכולה להחזיר לעצמי קצת מהדברים האלה שאהבתי והייתי טובה בהם.. אילו רק יכולתי להתרכז בעוד דברים.. אבל אני לא מצליחה לחשוב על כלום לצערי. אני נמצאת בתקופה כ"כ מבלבלת.. אני אחרי צבא.. ללמוד עכשיו אני לא יכולה ללכת כי המשפחה שלי נמצאת במצב כלכלי לא טוב בכלל ואני חייבת לעבוד ולעבוד קשה.. מצד שני כשאני מנסה לחשוב על כיוון ללימודים אני לא מצליחה לחשוב על כלום, כי גם הדברים שאהבתי והייתי רוצה לפתח- כבר לא קיימים. מה יש לעשות במקרה כזה? כששום דבר כבר לא אותו דבר? ששום דבר כבר לא נשאר? אני לא מצפה לתשובות.. זה בסדר גם אם לא תגיבו.. זו סתם הייתה פריקה שכזו, אין הרבה מה להגיד.. חלק מהאנשים פשוט מוצאים את עצמם בשלב כלשהו.. רבים אחרים ממשיכים לחפש. גם אני מקווה למצוא בקרוב.. תודה למי שהקדיש את זמנו לחפירה שלי ><" שתהיה לכם שבת שלום!
